כל התמונות באדיבות דף הקמפיין של עובדות מין, When She Works
"המטה למאבק בזנות", מיסודן של הארגונים הפמיניסטיים, הכריז אמש (22 אוקטובר) על רגע היסטורי: "מדינת ישראל היתה למדינה העשירית בעולם שאומרת לא לצריכת זנות". זאת לאחר שחוק איסור צריכת זנות, ההופך את לקוחות הזונות לעבריינים, אושר בקריאה ראשונה בכנסת.
החוק, שהחל כיוזמה של חברות כנסת מכל קצוות הבית, זכה לתמיכה ממשלתית, וקודם על ידי שרת המשפטים איילת שקד. לפיו, קבלת שירות מזונה היא עבירה מנהלית שבצידה קנסות של 1500-3000 שקל, ומי שיגיש בקשה להישפט יסתכן בהגדלת הקנס באלפי אחוזים. 39 חברי כנסת תמכו, ללא מתנגדים.
עדיין לא ברור כיצד העבירה תיאכף, והאם יוצבו מארבי פקחים ושוטרים ליד דירות דיסקרטיות או סביבת עבודה של זונות. לפי המוצהר, מטרת החוק היא "להביא לצמצום צריכת הזנות בישראל, נוכח מאפייניה הפוגעניים". לאור אישור הקריאה הראשונה, גם אם תתפזר הכנסת בקרוב, ניתן יהיה להמשיך בהליכי חקיקה באופן מואץ גם בכנסת הבאה. הרכבת, נראה, יצאה לדרך.
הפללת הלקוחות היא אחת מסדרת מהלכים שיצאו לפועל בשנה האחרונה, ותכליתם להפליל בשיטתיות יותר ויותר צדדים המעורבים בזנות – מלבד הזונות עצמן – ולהרחיב את הגדרת הזנות לצורך אכיפה, כדי להגביל, ואם תשאלו את חברות הכנסת גם להעלים, את תופעת הזנות מהחברה. עוד מהלך שהושלם הוא איסור על פרסום שירותי מין ברשת, באמצעות חוק חסימת אתרים. מהלך נוסף שנולד לא מכבר הוא שלילת רישיונות עסק ממועדוני חשפנות שפעלו עשרות שנים ברישיון, והגדרתם כבתי בושת אסורים.
בתשובה לשליטה המוחלטת של ארגוני הנשים בשיח, ועל רקע הקמפיין של המחוקקים ורשויות האכיפה, קמה יוזמה נגדית של נשים עובדות תעשיית המין, שבכוחות דלים מול הכוח העומד נגדן, מנסות להאיר את הנושא באור אחר. ארבע עובדות מין המייצגות חלקים שונים בתעשייה – חשפנית, מלכת סאדו, עובדת במצלמות וזונה לשעבר – מפעילות בתקופה האחרונה עמוד פייסבוק בשם "When She Works", בו הן מבקשות להגן על פרנסתן וכבודן, לומר את דברן בלי הפילטרים של ארגוני הסיוע, ולסתור את האג'נדה המתארת אותן כקורבנות וכמנוצלות. עובדות התעשייה טוענות שחוקי ההפללה פוגעים בעיקר בהן, אף שהעיסוק שלהן נותר חוקי, ואותם ארגונים המבקשים כביכול לשמש להן קול אינם מייצגים את האינטרס שלהן.
שוחחנו עם רינת (שם בדוי), אחת ממנהלות עמוד When She Works ומהכותבות העיקריות בו, שעבדה כזונה מעל עשר שנים ועשתה "קריירה", כדבריה. "עבדתי במקומות מסודרים ולא מסודרים, מכל מין וסוג, חוץ מהרחוב", היא מספרת. לפני כמה שנים פרשה, ומאז עשתה תואר אקדמי והיא מגדלת את שני ילדיה הקטנים.
"יש יותר משתי דרכים להיות עובדת מין. כמו שיש יותר משתי דרכים להיות קופאית, מוכרת, עורכת דין, ילדה מוכה, שחקנית, תופרת, לוליינית, עוזרת הפקה", כתבה רינת באחד הפוסטים בעמוד. "אנחנו לא מסכנות, ולא כוהנות מין מצד שני". בפוסט אחר כתבה "זה הצד השני שלא אוהבים להציג בארץ, של עובדות המין עצמן, שלא מקבלות כספים ותקציבים כדי להשמיע את קולן. המלחמה הזאת, על הקול והזכויות שלנו, היא המלחמה האמיתית. לא זאת שמנסה להילחם ברשע דמיוני, שמיוצג בעצם קיומה של תעשיית המין".
את העמוד מנהלות כאמור ארבע נשים, אבל הטקסטים הם של נשים רבות, "כל פעם מישהי אחרת שולחת", אומרת רינת. "הקרימינליזציה של התחום, שמפלילה את כל סביבת עובדת המין – את הסרסור, את המקום בו היא עובדת, את הלקוח, את הפרסום בו היא מפרסמת את עצמה – כל תהליכי ההפללה האלו דוחקים לשוליים ולמחשכים את תעשיית המין כולה. מעבר לכך שזו הצהרה: 'אנו לא רוצים שתהיה תעשיית מין', זה פוגע בצורה פרקטית בפרנסה, ופוגע בביטחון ובחופש שלנו".
המצדדים בחוק טוענים שהוא משרת את האינטרס לצמצם את העיסוק בזנות ולהוציא יותר נשים מתוכו.
"לא נראה שזה עובד ככה. החוקים לא מרחיקים נשים מהתחום, אלא פוגעים במי שעובדת".
מניסיונך, איך רוב הבנות מגיעות לתחום?
"מסיבות כלכליות, אבל לא מדובר בהכרח על מי שאין לה אוכל. יש כאלה שחייבות כספים, יש שמגדלות לבד ילד, יש שרוצות להעלות רמת חיים, יש שלומדות וצריכות לשלם על דירה ולימודים. לפי סקר של משרד הרווחה, פחות עשירית מהזונות החלו לעבוד כקטינות מתחת לגיל 18".
כמי שהיתה שם, היית רוצה לצמצם את העיסוק הזה, או לתת לנשים בחירה חופשית? האם המדינה צריכה להתערב?
"אני חושבת שהמדינה צריכה להשקיע בשיקום לנשים שרוצות להשתקם, כי יש נשים שמגיעות לזה מהסיבות הלא נכונות, למשל נשים שחושבות שהן לא ראויות לקשר, או שאין להן דבר מעבר למיניות שלהן. לכן, כן חשוב לתת תקציבים לשיקום. אבל אני לא חושבת שצריך להתערב בחקיקה ובהפללה.
"כבר עכשיו אני שומעת מנשים שנסגרו הרבה דירות, כי לקוחות מפחדים להגיע או שרודפים את המפעילים. יש את חוק איסור פרסום (של שירותי מין), ועכשיו חוק הפללה. זונה שצריכה לעבור המון משוכות של אנונימיות, לא תוכל בסוף להפעיל שיקול דעת לגבי הלקוח שעומד מולה ותיחשף לאלימות וסכנה גדולה יותר, כאשר כל המשא ומתן על מין צריך להיעשות בצורה לא גלויה".
"כתוצאה מכך, לקוחות מגיעים למקומות יותר חשוכים, פחות מוסדרים, והרבה נשים עובדות 'נורמטיביות' ימצאו את עצמן עובדות בסביבות של סמים ואלימות. גם אז אף אחת לא פונה למשטרה, כי היא לא יודעת לטפל בנשים עובדות".
כמה אתן נתקלות באלימות של לקוחות, ומה עושים במקרים כאלה?
"יחסית, ככל שהמקום מסודר, כשיש שומר, ונשים יכולות לעבוד ביחד, האלימות מאוד פוחתת. גם היום זה קיים, אבל פחות, בגלל החוקים החדשים והאכיפה. רוב הלקוחות לא באים בשביל אלימות. הם באים בשביל פורקן, כדי לחפש חום, שיקשיבו להם, לחפש משהו דמוי קשר".
איך את הגעת לעולם הזה?
"היו לנו בעיות כלכליות בבית, אבא שלי נכנס לחובות והיה איום עלינו. פגשתי מישהו שהיתה לו דירה, והוא הציע לי. משם התגלגלתי. עבדתי גם במקומות נוספים, בבתי מלון, וגם בצורה עצמאית. לא הייתי מנהלת (בית בושת), אבל עבדתי כפקידה לתקופה מסוימת, מארגנת שהמקום יתקתק וידפוק כמו שצריך".
אמרת קודם שנשים מגיעות לעבודת מין מהסיבות הלא הנכונות. מה יכולה להיות סיבה נכונה?
"מעבר לעניין הכלכלי, הסיבה היא שאת מודעת לגבולות המיניות שלך, מה מתאים לך, ומה את מוכנה לעשות ומה לא. אחרת, אנשים בקלות מנצלים אותך ואת מרגישה לא טוב עם עצמך. יש בנות שיודעות לשמור על עצמן ואומרות: את זה אני לא מוכנה לעשות, או שאעשה את זה רק תמורת הרבה מאוד כסף".
בפוסטים בעמוד של הקבוצה שמנהלת רינת, הובאה בין היתר עדות חשפנית במועדון, שתיארה את העיסוק אפילו כ"מעצים", כמי שבאה ממקום של הישרדות בקושי. נשים צעירות, חלקן ללא גב משפחתי, שלעתים חיו מחוץ לבית מגיל צעיר, עבדו בעבודות דחק וגדלו לעוני, מצאו לפחות אשליה של רווחה כלכלית.
"אנחנו לא מעודדות את העיסוק בעמוד שלנו", אומרת רינת, "אבל אנחנו נגד הפללה, נגד החוק האוסר על פרסום באתרים, ונגד האיסור על החזקת מקום לזנות. על איסור הסרסרות אנחנו חלוקות, ויש כאלה שחושבות שגם מה שמכונה סרסרות הוא הכרחי – אדם שאחראי לסביבת העבודה, מביא מגבות, קונדומים, דואג שהדירה תהיה נקיה, שיהיה שומר. נכון, זו לא עבודה כמו כל עבודה, אבל כששני הצדדים מגיעים בידיעה שכל אחד יודע מה הוא הולך לתת ומה הוא הולך לקבל, הפגיעה מינימלית".
במה את עוסקת כיום?
"עסקתי זמן רב בתחום של תוכן, כתיבה ועריכה. כיום יש לי שני ילדים קטנים. השלמתי תואר ראשון בעיצוב, והתחלתי תואר שני במדעי החברה. חשבתי לכתוב תזה בנושא של עמדות נשים עובדות מין, וכיצד הן תופסות את עצמן. מאז הקמת העמוד, קיבלנו הרבה פניות מסטודנטיות שמבקשות לחקור את זה".
כתבת בעמוד נגד ארגוני הנשים, שלטענתכן פוגעים בכן.
"באחד הדיונים בכנסת שבו השתתפנו, מרב מיכאלי זלזלה באחת הפעילות שלנו שדיברה, והמסר היה: תודה, אבל יש לנו אג'נדה משלנו לקדם. מהפעילות נגדנו אני מבקשת: אל תשליכו עלינו את החרדות שלכן ממין וגברים. יש גם בנות שאוהבות, ולא נרתעות מזה. אוהבות להחליף פרטנרים, אוהבות לשחק משחקים, אוהבות משחקי תפקידים, אוהבות לפלרטט ולעשות טיזינג. כל הקמפיין של me too הפך את זה, כאילו גברים רק רוצים לקחת, ונשים לא רוצות לתת מין אף פעם".
יש אלטרנטיבה לעובדות שרוצות להגביל את מספר הלקוחות?
"יש כיום ברשת גם אתרים אקסלוסיביים כביכול, שמציעים קשר תמורת תמיכה כלכלית. ואז מי שמוצאת סידור כזה, אין לה הרבה פרטנרים. היא עצמאית ויכולה להחזיק שניים-שלושה לקוחות קבועים".
