הרשעה מפתיעה בניסיון שוד של חנות תכשיטים בכיכר המדינה

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ציון קאפח, הרשיע את נביל אבו קשק ויאיר זוהר בתיק ניסיון השוד בנסיבות מחמירות של חנות תכשיטים בכיכר המדינה בתל אביב, ב-19 בדצמבר 2016, וגם בעבירות של החזקה ונשיאת נשק, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע.

לפי כתב האישום, אבו קשק ושלושה אחרים הגיעו לקרבת החנות ברכב סיטרואן שאותו קיבל אבו קשק מאדם אחר. נטען כי הם היו מצוידים בכפפות, כובעי גרב, אקדח טעון, פטיש ושק. לפי האישום, במסגרת תוכנית השוד הגיע גם זוהר לקרבת החנות, ושהה שם לאורך כל אירוע השוד.

באותה עת שהו בחנות התכשיטים זוג בעלי החנות ומוכרת נוספת, שהתכוננו לסגירה. נטען כי אבו קשק ושניים מהאחרים יצאו מהרכב רעולי פנים, עם כפפות, אקדח, פטיש ושק, והלכו לעבר החנות. הפרקליטות טוענת כי אבו קשק היה זה ששבר את דלת הכניסה לחנות באמצעות הפטיש ונכנס עם האחרים, בעודם אוחזים באקדח, בפטיש ובשק. השודדים צעקו לעבר הנוכחים בחנות "לא לזוז", "תביאו את התכשיטים" ו"איפה הכספת". בעל החנות שנבהל מהשודדים ניגש לכספת ונעל אותה.

עוד נטען, כי בזמן שאבו קשק ושותפיו נופפו לעבר בעלי החנות באקדח, אבו קשק נטל שני מגשים שהכילו תכשיטים ושעונים בשווי 1.2 מיליון שקלים והכניס אותם לתוך השק. במקביל, כך נטען, הוא דרש מבעל החנות שוב ושוב לפתוח את הכספת, וכשזה השיב לו שהכספת נעולה, היכה אותו בפניו, דחף אותו וניסה לפתוח בעצמו את הכספת, ללא הצלחה. בנוסף נטען כי הנאשם והאחרים המשיכו לקחת תכשיטים ושעונים, עד שבשלב מסוים אבו קשק דרך את האקדח ואיים על בעל החנות.

אבו קשק והאחרים לקחו את השק ופנו לצאת, אלא שאז בעלי החנות אחז באבו קשק והפיל מידיו את האקדח. בת גובה, אבו קשק היכה את בעל החנות, הפיל אותו ארצה וניסה לקחת את האקדח בחזרה, בזמן שאחד מהאחרים הכה את בעל החנות בגבו בפטיש. גם זה לא עזר לשודדים: בעל החנות קם על רגליו ולמרות שהשודדים המשיכו להכות אותו, המשיך להיאבק עד שנמלטו מהמקום ללא השלל. את רכב המילוט נטשו סמוך לאחר מכן.

הפרקליטות הזכירה את זוהר שוב ושוב לכל אורכו של כתב האישום, אולם קשרה אותו לעבירות באמצעות ראיות נסיבתיות בלבד. למעשה, בכתב האישום צוין כי הגיע לקרבת החנות ושהה שם לאורך השוד, וכי כל מעשי המעורבים בוצעו "בהסכמתו ובידיעתו", כניסוח הפרקליטות. מה שקשר אותו לפרשה היה איכון טלפוני באזור החנות, כמו גם הטענה שהיה בקשר טלפוני עם אבו קשק פעמים רבות בין ה-17 ל-19 בדצמבר 2016.

הפרקליטות הדגישה במהלך המשפט במיוחד שיחה אחת בין שני הנאשמים, שנערכה לכאורה במשך 16:49 דקות, ביום ניסיון השוד, החל מהשעה 18:41. מאחר שהשוד עצמו התחיל בשעה 18:52, לטענת הפרקליטות השיחה ביניהם נפתחה לפני ניסיון השוד והמשיכה במהלכו.

אבו קשק וזוהר, שיוצגו על ידי עו"ד עדי כרמלי, הכחישו כל קשר לביצוע ניסיון השוד. לגבי שיחת הטלפון שהמשיכה לכאורה בזמן השוד, ההגנה טענה כי בסרטון האבטחה לא נראה כי מי מהשודדים משוחח בטלפון לאורך האירוע כולו. השופט ציין בהקשר זה, כי יתכן ומי מהשודדים היה עם אוזניה מתחת לכובעי הגרב.

זוהר טען כי אינו מכיר את אבו קשק ולא שוחח עימו. לגבי שיחות הטלפון, טען כי יתכן שמדובר בטלפון של העסק שלו, שהיה ברשות אחד השליחים.

השופט קפח ציין בהחלטתו להרשיע את השניים כי "מכלול הראיות הנסיבתיות כורך את שני הנאשמים, איש איש על פי חלקו, למיוחס להם". השופט ציין בין היתר כי על השק שאליו הוכנסו התכשיטים נמצא די-אן-איי של אבו קשק, וכי בחיפוש בביתו נמצאה ציפית תואמת לשק אשר הוכן מסדין. הוא דחה את טענת ההגנה לתרחיש אחר, כמו למשל האפשרות שהסדין ממיטתו של אבו קשק הושלך לפח האשפה ומשם לקחו אותו השודדים והשתמשו בו.

השופט קיבל גם את טענת הפרקליטות לפיה השודד המרכזי כפי שנקלט במצלמות האבטחה של החנות דומה מאוד במבנהו לזה של אבו קשק. כמו כן הוא קיבל כמיהמנה את עדותו של בעל החנות, אשר ידע להצביע בעת שיחותיו הראשונות עם החוקרים על סימנים בולטים במראהו של השודד, הדומים מאוד לאלה של אבו קשק, כמו גם על המבטא הערבי שלו. 

הפרקליטות קשרה במהלך המשפט לא רק בין הטלפונים של זוהר ואבו קשק, אלא גם בין הרכב ששימש את השודדים לבין זוהר: הסתבר כי לאדם ממנו נגנב הרכב היכרות טובה עם זוהר. בעל הסיטרואן העיד אמנם כי הוא מכיר את זוהר "חפיף", אך הוסיף כי שוחח איתו כי "כמה אנשים עשו לי בעיות אז הוא סידר לי". השופט רמז בהכרעת הדין כי יתכן ולבעל הרכב שנגנב היה חלק בעבירות, וציין כי על המשטרה היה לבדוק האם קיים חלק כזה טוב יותר. זאת בפרט, מאחר שהרכב נגנב בטווח זמן של חצי דקה, בעת שבעל הרכב נכנס לקיוסק והותיר את הרכב מחוצה לו כשהוא מונע. השופט אמר בהקשר זה כי לא סתם החליטה הפרקליטות שלא לייחס לאבו קשק את גניבת הרכב, אלא רק את "קבלתו". 

לגבי טענותיו של זוהר על כך שאינו מכיר את הטלפון ששימש להתקשרות עם השודדים, השופט ציין בין היתר סתירות בעדויותיו של זוהר, וכי הוא סירב לפתוח את הטלפון עבור החוקרים, למרות שהסכים לעשות זאת עם טלפונים אחרים השייכים לו. העובדה שהטלפון היה נעול באמצעות קוד סודי, ציין השופט, מראה גם שלא כל שליח בחנות של זוהר יכול היה לעשות בטלפון שימוש, מה גם שזוהר לא ידע לציין בפני החוקרים שמות של שליחים שיתכן ועשו שימוש בטלפון זה, בהתאם לגרסתו.

דבר נוסף: זוהר טען כי הטלפון ממנו נערכו השיחות שימש את בית העסק ולראיה הציג פלאייר שבו הופיע המספר. השופט קבע כי לא ניתן לקבל את הפלאייר כראיה אלא אם כן בעל בית הדפוס יעיד לגבי מועד הדפסתו. בהנחיית זוהר, ההגנה ויתרה על העדת בעל בית הדפוס, ולכן הפלאייר לא התקבל כראיה.

את הפרקליטות ייצגו בתיק עורכי הדין גיא רוסו וענת גויכמן מפרקליטות מחוז תל אביב.

הרשעתו של זוהר מגיעה למרות שבשלב מוקדם של המשפט אמר שופט מחוזי כי לתביעה אין ראיות נגד זוהר.

לחצו כאן לראיון ארכיון של פוסטה עם יאיר זוהר