תרגיל אלים ופסול של הפעלת מדובבים בחקירת תיק שוחד ביאח"ה-להב 433, ומחדלים בניהול התיק, הביאו לדחיית ערעור של המדינה על זיכויים של נאשמים בלקיחת ובמתן שוחד ברשות המסים.
ראש מדור חקירות במע"מ, אילן יוסף, וחוקר מע"מ ליאור מירז, הואשמו בהדלפת מידע מחקירה סמויה בפרשת קופת חולים מאוחדת לאיש העסקים אברהם סיבוני, תמורת עשרות אלפי שקלים. בהליך אחד, מירז הורשע בלקיחת השוחד על סמך הודאה שנגבתה ממנו על ידי שוטרים-מדובבים שהוכנסו לתא המעצר שלו, אך בהליך המקביל, יוסף וסיבוני זוכו מאשמה, על סמך פסילת אותה הודאה ממש של מירז (לידיעה המלאה).
לפני שנה אישר בית המשפט העליון את כשרות ההודאה שנגבתה ממירז בתרגיל המדובבים, ודחה את הערעור על הרשעתו (לידיעה המלאה). מנגד, ביום חמישי האחרון (11.10) דחה בית המשפט העליון דחה את ערעור המדינה על זיכויים של יוסף וסיבוני, ואישר את קביעת בית המשפט המחוזי שפסל את אותה הודאה ממש של מירז בעניינם.
בתרגיל שעמד במוקד, התחזו מדובבים של יאח"ה לעבריינים אלימים, הוכנסו לתא המעצר של מירז, והטיחו בו כי הוא שוטר סמוי שמופעל נגדם. המדובבים צעקו עליו, קיללו והיכו בידיהם על ארונית הפח בתא המעצר. לטענת מירז, הם גם ירקו לעברו ועשו תנועות שיסוף צוואר, אם לא "יספר להם את האמת" על סיבות מעצרו.
שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, רבקה פרידמן–פלדמן, שהרשיעה את מירז, הקשיבה להקלטה הקולית של התרגיל, האמינה לעדויות השוטרים-מדובבים שהופיעו בפניה, ודחתה את טענת מירז כי ההודאה נגבתה ממנו תוך איומים באלימות ובפגיעה פיזית. בית המשפט העליון אישר את מסקנותיה, אף שהשופטים נחלקו בדעתם, ברוב של השופטים סלים ג'ובראן וצבי זילברטל, כנגד דעת מיעוט של ניל הנדל.
בתיק המקביל, נגד יוסף וסיבוני, שהתבסס במידה רבה על הפללתם בידי מירז, נמנע התובע נעם עוזיאל מפרקליטות מיסוי וכלכלה מהבאת המדובבים של מירז לעדות. בהיעדר עדותם, ועל סמך הקלטת התרגיל, קבעה השופטת מיכל ברנט כי קיים ספק שמא ההודאה נגבתה תחת איום פסול, וכי כל שאר הראיות בתיק אינן אמינות.
בערעור על זיכוי השניים, שיוצגו על ידי עו"ד אורי קינן, טענה הפרקליטות כי בית המשפט שגה כשקבע כי ללא עדויות המדובבים משקלה של הודאת מירז אפסי. לטענת המדינה, בהיעדר העדויות, "לכל היותר" לא נסתרה טענת מירז כי המדובבים ירקו עליו ואיימו שיהרגו אותו בתנועות יד, וגם הנחה זו לא היתה אמורה להביא לפסילה מוחלטת של ההודאה. הפרקליטות אף הצהירה כי לצורך ההכרעה בערעור היא מוכנה להניח כי המדובבים אכן ירקו על מירז וביצעו כלפיו מחוות גופניות מאיימות, ולמרות זאת מהקלטת השיחה עולה שמירז לא חש מאוים והתוודה בפני המדובבים מרצונו.
הנשיאה אסתר חיות, שכתבה את פסק הדין בערעור, הסבירה שהתוצאה הסותרת של ההליכים בעניינם של מירז (שהורשע) מזה ושל סיבוני ויוסף מזה, "אינה רצויה", אך אין בה כדי להרשיע את האחרונים. "העובדה שהודאה זו הוליכה להרשעתו של מירז, אין משמעותה בהכרח כי יש לקבלה כראיה ולהסתמך עליה לצורך הרשעת המשיבים. נפסק בעבר כי עצם העובדה שניתנו הכרעות סותרות בהליכים שונים העוסקים באותו המקרה, אף שאינה רצויה, אינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור, מקום שבו השוני בתוצאה נובע משוני בתשתית הראייתית שנפרסה בכל אחד מן ההליכים".
לדברי חיות, העובדה שהמדינה בחרה שלא להעיד את המדובבים, היא היוצרת שוני בתשתית הראייתית בין התיקים. "בענייננו לא הוצג תיעוד חזותי של תרגיל החקירה. מטבע הדברים, מהאזנה להקלטות לא ניתן לקבל תמונה שלמה וממצה למה שהתרחש בתא המעצר. במשפטו של מירז העיד המדובב חיים שלא נעשה כל ניסיון לאיים עליו, ובית המשפט שם קיבל את עדותו…לעומת זאת, בענייננו הנחת המוצא היא, שהיה גם היה איום באלימות פיזית ממשית מצד המדובבים. איום זה התבטא בתנועות שיסוף צוואר אשר לוו ביריקות, וזאת בניגוד גמור לעדותו של המדובב במשפטו של מירז.
 |
 |
"איומים כאלה חורגים להשקפתי מגדר תחבולה לגיטימית שבה רשאים גורמי החקירה לנקוט, והם מידרדרים אל עבר התחום הפסול והבלתי לגיטימי בכל הנוגע לדרכי חקירה. אני סבורה כי עובדה זו צובעת באור שונה לחלוטין את אשר התרחש בתא המעצר…מרגע שהמדובבים החלו להלך עליו אימים, החל מירז למסור להם פרטי מידע בנוגע לפרשה שבגינה נעצר, תוך שהוא מתחנן כי יאמינו לו שהוא דובר אמת". ביתר הראיות, ציינה חיות, לא היה כדי לבסס הרשעה.
השופט יצחק עמית הוסיף: "לא אכחד כי פסילת התוודותו של מירז מעוררת תחושה של אי נוחות, בהינתן שמירז עצמו הורשע על סמך אותה התוודות…ונוצרת סתירה לכאורה בין הרשעתו לבין זיכויים של המשיבים כאן. אלא שאין לדיין אלא מה שבפניו. אין לנו אלא לחזור לכלל כי קביעות מהימנות אשר נקבעו במשפט אחד אינן מחייבות במשפט אחר".
חברתם להרכב, השופטת דפנה ברק ארז, שישבה לאחרונה גם בהרכב שקבע את הזיכוי המהדהד של האסיר אלישע חייבטוב מרצח, בתיק הפרישה של השופט אורי שהם, ציטטה את דבריה בעניין חייבטוב, לפיהם "הפעלת מדובב תוך פגיעה קשה בזכויות החשוד חותרת תחת יסודות ההגינות של ההליך הפלילי".
ברק-ארז הוסיפה: "מצער לחזור ולהיווכח במקרה נוסף שבו מתברר כי הפעלת אמצעי חקירה פסולים בתכלית אינה רק פוגעת בזכויות, אלא גם מסכלת את התכלית של בירור האמת ואכיפת הדין…החשיבות הרבה לאכיפה החלטית של הדין בתחום טוהר המידות, אין בה כדי להצדיק את ההתנהגות החקירתית במקרה זה, כשהתוצאה היא היעדר תשתית ראייתית מספקת לצורך הרשעה".
