העליון קיבל ערר של נאשם באונס שתי בנותיו ושחרר אותו באיזוק

בית משפט העליון קיבל ערר של גבר הנאשם באונס שתי בנותיו במשך שנים רבות, וביטל החלטה המורה על המשך מעצרו (9 פברואר). השופט יחיאל כשר קבע כי הנאשם ישוחרר באיזוק אלקטרוני לאחר כשלוש שנים בבית הסוהר, וזאת חרף החשש מפגיעה נפשית בשתי בנותיו, המתלוננות.

על פי כתב האישום, הנאשם ביצע עבירות מין קשות גם בבתו הבכורה, מאז הייתה בת 5 ועד גיל 18  (כיום היא בת 30), וגם בבתו הצעירה מאז היתה בת 8 ועד שבגרה.

"כתב האישום חמור מאין כמותו, מדובר בעבירות המין הקשות ביותר, אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים", כתב השופט כשר. הנאשם נעצר לראשונה במרס 2020, וזמן קצר לאחר מכן הוארך מעצרו עד תום ההליכים עקב מסוכנות וחשש משיבוש הליכי משפט.
על פי החוק, כל מספר חודשים נבחן מעצר עד תום ההליכים מחדש. במהלך דיונים בבקשות הפרקליטות להאריך את מעצרו של הנאשם בפעם השלישית והרביעית, קבעו שני שופטים של בית משפט העליון, אלכס שטיין ועופר גרוסקופף, כי יוגש תסקיר שיבחן את אפשרות שחרורו של הנאשם, למרות שאחת משתי בנותיו, נפגעות האונס לכאורה, טרם העידה באותו שלב.

בנובמבר 2021 הוגש התסקיר לבית המשפט המחוזי, ועל אף ששירות המבחן לא המליץ על שחרור הנאשם קבעה השופטת מרב גרינברג כי הנאשם יועבר "למעצר בתנאי איזוק" (כלומר פיקוח אלקטרוני בבית, ז.ק) במועד בו תושלם עדותן של שתי הבנות.
השופטת גרינברג נתנה החלטתה לאור ההכוונה של בית המשפט העליון, ולאור ההלכה הקובעת כי "חשש להרעה במצב נפשי של מתלוננת אינו יכול לשמש כשיקול בלעדי לאי-שחרור ממעצר, אלא (רק) מקום בו יהיה בכך כדי להשפיע על עדותה".

בספטמבר 2022 סיימה הבת הבכורה להעיד, ובכך הסתיימו עדויות המתלוננות. בעקבות כך, הגיש הנאשם בקשה לעיון חוזר וביקש לעבור למעצר בית בפיקוח אלקטרוני, כמו שקבעה השופטת גרינברג.
בחודש דצמבר האחרון, דחה שופט בית המשפט המחוזי מרכז עמית מיכלס את הבקשה, ולמעשה הפך את החלטת השופטת גרינברג, עמיתתו לאותו בית משפט.

הנימוק העיקרי של השופט מיכלס התבסס על "ההשפעה ההרסנית" לדבריו שתהיה לשחרורו של האב ממעצר על חייה של בתו הבכורה. השופט מיכלס ציין כי עדותה של הבת, הנפרשת על מאות עמודי פרוטוקול, "העמיקה את התרשמות בית המשפט כי שחרור הנאשם ממעצר יביא להשפעה הרסנית על חייה, באופן שיש בו כדי לבסס עילת מסוכנות ברמה הגבוהה ביותר".

לשופט מיכלס היו עוד מספר נימוקים לחריגה מהחלטתה הקודמת של השופטת גרינברג: לדבריו, עוצמת הראיות לא פחתה, וכך גם עוצמת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, לאור שבעה תסקירי שירות מבחן, אשר כולם נמנעו  מלהמליץ על שחרורו.

הסנגורית עו"ד יפית וייסבוך הגישה לבית משפט העליון ערר וציינה כי הנאשם מצוי במעצר קרוב לשלוש שנים, ואין בהחלטת השופט מיכלס נסיבה חדשה.
הפרקליטות, מנגד, תמכה בהחלטת השופט מיכלס וטענה כי כן חל שינוי נסיבות המצדיק חריגה מההחלטות הקודמות של השופטת גרינברג ושופטי העליון לפניה. זאת לאחר שבית המשפט נחשף לעדותה של המתלוננת (הבת הבוגרת) ולמצבה הנפשי המעורער.

התיק חזר לבית משפט העליון, והשופט כשר קבע כי השופט מיכלס לא הציג עילה מוצדקת לביטול החלטתה של השופטת גרינברג, שקבעה כי הנאשם ישתחרר כאשר שתי בנותיו יסיימו את עדותן. "נימוקי השופט מיכלס אינם מגלים נסיבות או עובדות שלא עמדו בפניה של השופטת גרינברג בעת שנתנה את החלטתה", כתב השופט כשר. "שינוי במותב (זהות השופט) היושב לדין והשקפה שונה של המותב החדש באשר להחלטה הראויה, אינם יכולים להוות טעם שכזה", פסק השופט כשר. "האם עלייה במידת השכנוע שאכן ייגרם נזק נפשי למתלוננת עקב העברת העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני, יכולה להיות נסיבה חדשה? סבורני כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית".

נקודת המוצא, הבהיר השופט כשר, הוא כי השופטת גרינברג נתנה בעבר "החלטה אופרטיבית, חד-משמעית בדבר שחרורו של העורר" כאשר תסתיים שמיעת עדות המתלוננת, ופירטה את התנאים לרבות מעצר-בית מלא ללא "חלונות התאווררות", איסור מוחלט על קיומו של קשר עם המתלוננות, איסור שימוש במחשב ובאינטרנט והפקדת 150 אלף שקל כערבות. השופט כשר ביקש להבהיר בסיום החלטתו, כי "אין באמור כדי להקל ראש בחשש לפגיעה במצבן הנפשי של מתלוננות בעבירות מין ובמיוחד בעבירות מין במשפחה, בוודאי שאין לראות בהחלטתי זו כמבטאת השקפה הגורעת מחומרתן של העבירות".