נאור ביטון, לוחם הנדסה קרבית משוחרר בן 23, שעבד כמאבטח בקרית הממשלה בתל אביב ובכפר הירוק – צעיר נורמטיבי לכאורה שכל חייו לפניו, "השלים הכנסה" באמצעות ביצוע שליחויות של עסקאות סמים עבור מפעיליו בטלגרם.
ב-14 באוגוסט 2020 שיגר אותו המפעיל בטלגרם לעוד נסיעה ועסקת קנאביס שגרתית: הלקוח, תושב ירושלים, הזמין 50 גרם תמורת 2000 שקל, וביטון יצא מנתניה לירושלים כשמנת הסם בידיו, וחלקו בעסקה אמור להיות 350 שקל בסך הכל. אותה נסיעה ריסקה את חייו.
ההנחיות שקיבל היו להגיע לתחנת הרכבת הקלה בשכונת הגבעה הצרפתית, שם ייפגש עם הלקוח. השעה היתה שעת לילה מאוחרת, 00:30. בפועל, כאשר הגיע ליעד, הלקוח כיוון אותו למגרש נטוש בפאתי שכונת שועפאט, מקום מגוריו במזרח ירושלים.
הנסיעה הגורלית הזו הסתיימה כאשר הלקוח מחמוד אבו חדיר קיבל את מנת הסם, אבל במקום לשלם, הוא הוציא מכיס מכנסיו תרסיס פלפל וריסס את ביטון בעיניו. אבו חדיר החל לרוץ ולברוח, ביטון נתקף בתחושות של השפלה ופחד מהסביבה החשוכה והעוינת, כאשר הגז צורב בעיניו וראייתו מטושטשת, רגע לאחר שנשדד.
בתגובה אינסטינקטיבית הוא שלף את האקדח ברשיון שהחזיק כמאבטח, ירה ירייה או שתיים באוויר ועוד שתי יריות לכיוון אבו חדיר הנמלט לעבר השכונה.
התוצאה היתה קטלנית – אבו חדיר נפגע ומותו נקבע בבית חולים.
הפרקליטות הגישה נגד ביטון כתב אישום על רצח באדישות. בתום ניהול ההוכחות, שלושת השופטים בהרכב הפשע החמור בבית משפט המחוזי בירושלים, קיבלו אתמול (31.10) את בקשת סנגורו של ביטון – עו"ד ליאור אפשטיין יחד עם עורכי הדין מאור זמיר ויפעת כהן – לזכות את המאבטח הצעיר מעבירת הרצח.
ראש ההרכב השופט רפי כרמל, בדעת מיעוט, קבע שיש להרשיע את ביטון בגין המתה בקלות דעת.
חבריו להרכב, השופטים אריה רומנוב ומרים ליפשיץ-פריבס, הרשיעו את ביטון בסעיף אחר של "המתה באחריות מופחתת" – עבירה שהעונש עליה עשוי להגיע עד 20 שנות מאסר במקום הרשעה ברצח כפי שדרשה התביעה, שהעונש המירבי בגינה מאסר עולם.
זה מקרה ראשון לאחר הרפורמה בעבירות המתה, שבית המשפט מקבל טענות הגנה ביחס ל"קינטור" שקדם לירי, ועל כן מזכה נאשם מרצח, ומרשיע אותו בהמתה בנסיבות של אחריות מופחתת.
הניתוח המשפטי
הפרקליטות טענה כי המנוח אבו חדיר נורה בגבו במהלך מנוסתו, ולא סיכן את הנאשם. נציגי המדינה טענו גם כי השפעת גז הפלפל שריסס על המאבטח היתה זניחה.
הסנגור עו"ד אפשטיין הסביר שההתקפה הפתאומית ואירוע השוד בתוך הסביבה הערבית, הכניסו את ביטון למצב של פחד. ראייתו היתה מטושטשת, הסביבה לא מוכרת, עוינת, בכפר ערבי חשוך, הוא חשש שאולי אורבים לו עוד כמה תוקפים, והגיב לפי התרגולות שלימדו אותו בצבא ובקורס המאבטחים. ביטון סיפר בעדותו גם כי במהלך שירותו הצבאי, מחבל ירה לעבר חברו שהיה לידו, והרג אותו.
תגובתו במקרה זה לא היתה פרופורציונלית – אבל זה לא אירוע לוגי, הסבירה ההגנה, וביטון לא התכוון להרוג. זה ארוע של קנטור לפני הירי הקטלני.
השופט רפי כרמל קיבל את טענת ההגנה, שההלם של התקיפה וריסוס העיניים ניתק את הנאשם מתמונת המציאות האמיתית. "לא ניתןלשלול, במצב דברים זה, את טענת הנאשם ולפיה חש מאוים", כתב השופט. "הגז שחדר לעינו ולנשימתו טשטש את חושיו ואת יכולתו לקלוט את המציאות בצורה בהירה ונכונה… אין לשלול כלל ועיקר את העובדה שהנאשם לא היה מודע לכך שפגע במנוח, אשר המשיך לרוץ למעלה מ-150 מטר לאחר הנקודה בה נפגע… קשה לומר כי הנאשם היה 'שווה נפש' לתוצאה והיא מות המנוח". כרמל סבור שיש להרשיע את ביטון בגין המתה בקלות דעת.
השופטים רומנוב וליפשיץ-פריבס קיבלו את טענת התביעה, כי המאבטח ירה מתוך אדישות לתוצאות הירי, ולמרות זאת גם הם החליטו לא להרשיע בעבירת הרצח, אלא בנסיבות של אחריות מופחתת, לאור אירוע הקנטור.
סעיף ה"המתה באחריות מופחתת" קובע כי "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, כאשר המעשה בוצע בתכוף לאחר התגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות, אשר בגינה הנאשם התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו… דינו (המירבי) מאסר 20 שנים".
השופט רומנוב הסביר: "אין מדובר רק במעשה שוד שנעשה תוך שימוש בגז פלפל שהותז לעבר פניו של הנאשם, דבר שהוא מקומם ומכעיס מאד בפני עצמו… במקרה שלפנינו המנוח הצליח להערים על הנאשם, לטמון לו פח, ו'לעקוץ אותו'. בכך הועצם כעסו של הנאשם, ובאותן שניות גורליות, בשעת לילה מאוחרת בסביבה זרה וחשוכה, הכעס גבר על המחשבה הקרה".
השופט הוסיף כי "הנאשם הוא בחור צעיר ונמרץ, לוחם ומאבטח, שניכר כי הוא בעל בטחון עצמי לא מבוטל. בנסיבות אלה, העובדה שהוא נפל בפח ונעקץ על ידי צרכן סמים העצימה את תחושת העלבון שלו ואת הכעס. העדר תגובה כלשהי והסתלקות מהמקום ללא מעש הייתה יכולה לפגוע בכבוד של הנאשם, שלא היה יכול להכיל את זה ולספוג זאת… האם יש להתחשב ב'חולשת האנוש'? אני סבור שכן. האם יש להטיל על הנאשם סטיגמה של 'רוצח'? אני סבור שלא".
השופטת ליפשיץ-פריבס הוסיפה: "האירוע כולו נעשה ב'מגרשו' של המנוח, ובעוד הנאשם חש שהובל למקום המהווה סכנה עבורו. מעשי התגרות של המנוח הביאו לאיבוד עשתונות, בנסיבות בהן לא עלה בידי הנאשם לשקול עד תום את תוצאות מעשיו" כשהכל קרה תוך שניות.
הטיעונים לעונש יתקיימו בעוד כמה שבועות.
