נניח שכנגד שני נאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית. התביעה מבקשת להשתמש בבן הזוג כעד תביעה כנגד בת הזוג, אך בן הזוג מסרב. האם אפשר לכפות עליו להעיד?
סעיף 3 לפקודת הראיות קובע כך: "במשפט פלילי אין בן זוג כשר להעיד לחובת בן זוגו, ואין כופים אותו להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם בן זוגו בכתב אישום אחד". לכאורה זהו סוף הסיפור, אבל האם הסעיף חל רק על בני זוג נשואים כדת משה וישראל, או גם על ידועים בציבור? ומה קורה אם בני הזוג התגרשו אבל חזרו לחיות יחד לאחר זמן מה, שהרי גם הם הפכו להיות ידועים בציבור?
בספרו של המלומד יעקב קדמי, על הראיות, נכתבו הדברים המפורשים הבאים: "'בני זוג' – לעניין זה – הם אלה שהדין בישראל מכיר בנישואיהם, ואין נפקא מינא אם חיים הם בנפרד. 'ידוע' או 'ידועה בציבור' – אינם נחשבים כבני זוג בהקשר הנדון כאן".
לאחרונה, נדרש בית משפט השלום בתל אביב (השופט שמאי בקר) לסוגיה זו וקבע במסגרת הליך פלילי כי בן זוגה של הנאשמת נחשב כבעלה (על אף היותם גרושים) ולכן כפי שמורה החוק – לא תוכל להעיד במשפט שמתנהל נגד השניים, שעניינו עבירות שימוש והחזקת סמים. התביעה מצידה לא חלקה על העובדה שהנאשמת ובן זוגה היו בבחינת ידועים בציבור, אולם ניסתה לשכנע את בית המשפט שסעיף 3 לפקודת הראיות אינו חל על ידועים בציבור אלא על זוגות נשואים כדת משה וישראל בלבד.
חשוב להבין שהרציונל שבבסיס אותה הוראה שבפקודת הראיות הוא לשמור על שלמות התא המשפחתי ועל שלום בית במסגרת המשפחה. האמנם מצופה לעשות הבחנה בין שלמות התא המשפחתי של אלה הנשואים כדת וכדין, לבין שלמות התא המשפחתי של ידועים בציבור כפי שניסתה לעשות התביעה?
עניין של זמן
לפני שעושים הבחנה שכזו, רצוי להבין מי הם הידועים בציבור?
מוסד הידועים בציבור, הוא למעשה התפתחות חברתית של בני זוג לכל דבר ועניין, המקיימים זוגיות, חיי משפחה ושיתוף רכושי אלא שהם אינם נשואים כדת משה וישראל. זה יכול להיות מבחירה של בני הזוג או מאיסור החל עליהם כגון כהן וגרושה.
התא המשפחתי מזמן אינו אותו תא משפחתי שמרני, ואם בעבר המערכת המשפטית הכירה רק באיחוד באמצעות נישואין, היום קיימת הכרה במערכת המשפטית לידועים בציבור, כאשר בהמשך גם הושווה מעמדם של זוגות הומוסקסואלים וזוגות לסביות למעמד ידועים בציבור.
כמה זמן צריך בשביל להיחשב כידועים בציבור?
מקובל להשיב כי דרוש זמן ארוך, אם כי ישנם פסקי דין שקבעו שדי בשלושה חודשים כדי להיכנס לסטטוס של ידועים בציבור.
האם חייבים להחזיק חשבון משותף? רכוש משותף? לגור באותה דירה?
הכלל כדי לקבוע שבני זוג עונים על ההגדרה של ידועים בציבור הוא כי בני הזוג צריכים להתגורר תחת קורת גג אחת ולנהל משק בית משותף.
אבל ראינו גם מקרים שבהם בני הזוג לא חיו באותה דירה לאורך כל הזוגיות, ראינו זוגות שאין להם בכלל חשבון משותף אבל למדו מהתנהגות הצדדים כדי לקבוע האם הם עונים על ההגדרה של ידועים בציבור, אם לאו. למעשה, כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו.
אם כך, אנחנו מבינים שגם זוג שהתגרש, אבל מצא את עצמו לאחר הגירושין חוזר לזוגיות ללא נישואין בהכרח – גם הם ידועים בציבור. אם כך, האם חל הכלל של איסור להעיד בן זוג כנגד בת זוגו בהליך הפלילי גם על ידועים בציבור?
גם כאן, כמו בדוגמה הקודמת – ישנה פסיקה של בית משפט השלום בכפר סבא שקבע כי גרושה ששבה לחיק בעלה והמשיכה להוליד לו ילדים לאחר גירושיהם – איננה כשרה להעיד כנגדו. גם כאן, הרציונאל של שמירת התא המשפחתי גבר על התכלית שלשמע נועד הליך המשפטי הפלילי – למצות את חקר האמת. הכיצד ניתן לפטור ידועים בציבור מלהעיד האחד כנגד משנהו בהליך הפלילי?
 |
 |
לפי הפסיקה
עורך דין פלילי בעל מחשבה משפטית יצירתית, לא יסתפק בשימוש בפקודת הראיות בבחינת "I rest my case" . זה תפקידה של התביעה. סנגור פלילי חייב להשתמש ברציונל שעומד מאחורי פקודת הראיות, בטיעונים לעניין המועד "הקובע" בשאלה האם הגבר והאישה שלפני בית המשפט הם בני זוג, ולהשתמש בכל כלי משפטי אשר בידיו כדי למנוע העדת בן זוג כנגד בת זוגתו ולהיפך, על מנת לשמור על שלמות התא המשפחתי.
לדעתנו אין שום הצדקה להחריג את הידועים בציבור מתחת להגנה שביקש המחוקק לשים מעל ראשם של בני זוג, לבל יחבל או יפגע ההליך הפלילי בקשר הזוגי-משפחתי שביניהם. הפסיקה מעידה כי בתי המשפט מצאו לנכון להרחיב ולפרש את המונח "בני זוג" ככה שחל גם על ידועים בציבור, על גרושים שחזרו לזוגיות ובכל מקרה שבו ההתרשמות של בית המשפט היא כי עדות של בן זוג אחד נגד בת הזוג או להיפך עלולה לפגוע באותו התא המשפחתי, אפילו אם לא היו נשואים זה לזה.
