הרכב של שלושה שופטים בבית הדין הצבאי הטיל חמישה חודשי מאסר בפועל על חייל לוחם מחטיבת גבעתי שהחזיק אמצעי לחימה ברכבו ובביתו.
לפי כתב האישום, ב-12 באפריל הנאשם נעצר על ידי מחסום משטרתי של תחנת באר שבע. בחיפוש ברכב בו נסע נתפסו בשקית בתוך תיק צבאי שחור ארבעה רימוני הלם "סינוור", שני רימוני עשן ושרשור מאג עם 64 כדורים. החייל נעצר ובחיפוש בביתו באחת הערים בנגב נמצא רימון עשן נוסף, שש מחסניות עם 180 כדורים ו-וסט צבאי.
בעקבות הממצאים הוגש נגד החייל, בדרגת סמל ראשון, כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות הוצאת נשק מרשות הצבא, נשיאה או הובלת נשק, והתנהגות שאינה הולמת. בתום הליך הוכחות הורשע הנאשם ברוב המיוחס לו, מלבד סעיף האישום שהתייחס להחזקת המחסניות. בהכרעת הדין התקבלה עמדת הסנגורים בהקשר זה, לפיה בשל תפקידו כלוחם הנאשם רשאי היה להחזיק בשש מחסניות ולעיתים אף להביאן אליו הביתה.
השאלה העיקרית שנשאלה במשפט, ועליה התווכחו הצדדים, היתה שאלת המניע. בעוד שהפרקליטות הצבאית טענה כי המטרה להחזקת האמל"ח היה פלילי כלכלי, הסנגורים – עורכי הדין אליהו ארביב ועדיה אלון – טענו כי החייל התכוון להשיב את אמצעי הלחימה לצבא. לאחר שההגנה הצליחה להראות שאין ראיות התומכות בטענת התביעה, הדיינים קבעו כי הלוחם לא התכוון למכור את אמצעי הלחימה או לעשות בהם שימוש, ולבסוף קבעו כי המניע נותר "עלום" ולא התברר עד תום. הם הוסיפו כי החייל הוציא את האמל"ח לביתו למרות שהיה מודע לאיסור לעשות כן.
 |
לאחר הרשעתו של החייל, במסגרת הטיעונים לעונש הוגשו לבית הדין מסמכים מהרשות המקומית שם הוא עוזר בהתנדבות בחוג אגרוף לילדים. מפקדו בצבא מסר חוות דעת חיובית, וכך גם חברו לשירות.
התביעה ביקשה להטיל על החייל 19 חודשי מאסר, בעוד שהסנגורים ביקשו להקל איתו על רקע עברו הנקי וחרטתו הכנה. הנאשם עצמו הביע בפני בית הדין חרטה כנה וצער על מעשיו ועל שאכזב את הסובבים אותו, ביניהם בני משפחתו וחבריו.
השופטים החליטו לבסוף כאמור להטיל על החייל חמישה חודשי מאסר בפועל, חמישה חודשי מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי. התביעה הצבאית לא השלימה עם גזר הדין המקל והגישה ערעור גם על הכרעת הדין וגם על גזר הדין. ואולם, בהמלצת בית הדין הצבאי לערעורים, התביעה חזרה בה והערעור נמחק.
