לא במקרים רבים חושף שופט מעורבות רגשית כפי שגילה השופט שמואל הרבסט מבית משפט השלום בירושלים, שגזר היום (2.8) שישה חודשי עבודות שירות על ציגאן ליטבין (32), שהורשע בגין שתי עבירות של גרם מוות ברשלנות ובהספקת סם מסוכן. החל מהמילה הראשונה ועד האחרונה בגזר הדין ניכר כי השופט הרבסט מצר על הדרך הטרגית בה מצאו השניים את מותם, והוא לא חסך ביקורת מכל הגורמים המעורבים.
תחילתו של הסיפור ביוני 2010. ליטבין מצא במרכז העיר תיק ובו שמונה בקבוקי מתאדון (אדולן), ושפך אותם לבקבוק ריק של מים מינרליים. בהמשך פגש ארבעה צעירים, ביניהם שני המנוחים, היא קטינה בת 16 והוא בן זוגה בן ה-21, ואפשר להם לשתות ממנו. החבורה נפגשה בכיכר המכונה "כיכר הירח", על שום צעירים אבודים שנהגו להיפגש שם ולהשתמש בסמים.
אחד הצעירים חש ברע והחל להקיא, מה שלא מנע מהמנוח ללגום מהמים, ואף לבקש מליטבין את הבקבוק. הנאשם, שרצה לזרוק את הבקבוק, אמר למנוח כי אם הוא רוצה, שיקח בעצמו את הבקבוק מהתיק שלו, וכך היה. לקראת ארבע לפנות בוקר עזב ליטבין את המקום, והשאיר את הבקבוק לצעירים, שעזבו גם הם לבית המנוחים, שם המשיכו בשתיית המתאדון. כתוצאה מכך, לקו השניים בהרעלה חריפה, שגרמה למותם.
נגד ליטבין הוגש כתב אישום על ידי עוה"ד דניאל מור וגלעד סוקולובר, וב-17 בינואר השנה, שבע וחצי שנים לאחר האירוע, הגיעו להסדר טיעון, וליטבין הודה בשתי עבירות של גרימת מוות ברשלנות ובאספקת סם מסוכן. התביעה, באמצעות עו"ד מוריה הירש, ביקשה להטיל על הנאשם עשרה חודשי מאסר, ואילו סנגורו של הנאשם, עו"ד אלי פוקסברומר, טען חופשי.
השופט הרבסט קיבל את ההסדר והרשיע את ליטבין, אולם העמיד על דוכן הנאשמים גורמים נוספים, בעיקרת את רשויות האכיפה. כבר בתחילת ההחלטה הפתיע עם סיפור מהמקורות אודות אלמוני שנמצאה גופתו, וזקני העיר בה התגורר מיהרו לרחוץ ידיהם. "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו", ציטט מספר "דברים".
המקבילה בת ימינו התבררה בסיום דבריו, לאחר ששלח כאמור את ליטבין לשישה חודשי מאסר ושלושה חודשי מאסר על תנאי, והמליץ לו למצוא דרך להנציח את המנוחים, ככל שמשגת ידו. השופט אגב, נסמך על תסקיר המבחן שהמליץ על ענישה שיקומית בשל אחריותו המופחתת של הנאשם, ובעיקר בזכות העובדה שליטבין השתקם מאז, ומ-2013 הוא מנהל חיים נורמטיביים ויציבים.
אולם כאמור, השופט הרבסט לא הסתפק בכך, ופנה אישית לרשויות. וכך כתב בשולי הדברים: "הנאשם ישלם על מעשיו, אולם תשלום זה יעמוד ביחס ישר לחלקו ולמידת אחריותו. כך, ולא יותר. באשר ליתר המעורבים – חברים, גופי הרוחחה, משטרת ישראל ועוד – יבדוק ויפשפש כל אחד מהם בפעולות, ויבחן אם יוכל להגיד כי 'ידיו לא שפכו את הדם הזה'".
בהמשך ציטט את שירו של שלמה יידוב "ילדי הירח", שכתב אהוד מנור, ואז סיכם: "בכיכר הירח אשר בירושלים אירע המעשה דנן, ו'ילדי הירח' הם אשר נפגעו כתוצאה ממנו והלכו לבית עולמם, ואולי כאן המקום לפעול ולדאוג כי מקרים כאלו לא יישנו עוד, וכי זקני העיר, המשטרה ורשויות הרווחה יפעלו כדי למנוע מוות מיותר שכזה מילדי ירח נוספים".
