בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את ערעורה של המדינה כנגד החלטת ועדת השחרורים להורות על שחרורו של תושב בת לחם (31) שריצה מאסר לאחר שהבריח אמצעי לחימה לישראל.
האסיר, אשר רוב תקופת מאסרו היה בכלא צלמון והועבר לאחרונה לאשל, הורשע בכך שהיה מעורב, יחד עם אחרים, בהברחת 12 כלי נשק מירדן לישראל. הוא הורשע בעבירות נשק ובספטמבר 2020 נגזרו עליו 50 חודשי מאסר, אשר חושבו מיום מעצרו ב-12 לדצמבר 2019, כאשר מועד שחרורו צפוי היה להיות ב-11 לפברואר 2024.
בחודש פברואר הגישה הסנגורית שלו, אלינה כרסנטי, בקשה לוועדת השחרורים לקצר את עונשו. מהדוח הסוציאלי עלה כי הוא מצא בהברחת הנשק דרך לגיטימית להשיג רווח כספי. במסגרת הבקשת, פירטה הסנגורית את ההליך הטיפולי הנרחב שעבר האסיר כן הדגישה כי הוא הביע חרטה עמוקה על מעשיו.
בתום הדיון אז בועדה, נוכח מידעיים שהיו, החליטה הועדה לדחות את ההחלטה לאוגוסט לצורך בדיקת התיישנות המידע.
בדיון שהתקיים ב-11 באוגוסט הורו שלושת חברי ועדת השחרורים לקצר את עונשו ולשחררו בתנאים מגבילים שקבעה הרשות לשיקום האסיר. כך שלמעשה הוא שוחרר כשנה וחצי לפני תום תקופת מאסרו המלאה. הסנגורית הפנתה להחלטת הרשות לשיקום האסיר שמצאה כי הוא מתאים לתוכנית שיקומית, אשר כללה טיפול קבוצתי, פרטני ותעסוקה לצד מעצר בית לילי ואיזוק אלקטרוני. כמו כן, ציינה הסנגורית כי הוא לא הסתבך בעבירות משמעת במהלך מאסרו.
פרקליטות מחוז צפון לא השלימה עם החלטת השחרור והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, כנגד ההחלטה. הפרקליטות הדגישה את חומרת מעשיו, תוך שציינה קיומם של מידעים מודיעינים בתקופת מאסר. הפרקליטות ציינה בטיעוניה בבית המשפט כי קיים יותר ממידע אחד ומידע זה מלמד על מסוכנות. עוד נטען כי המידע על פי תוכנו יש לו זיקה ישירה לעבירות בגינן מרצה את מאסרו ומכאן חומרתו. לאור כך, סברה הפרקליטות כי אין בעובדה כי המידע לא עובה ולא נתווספו לו מידעים נוספים כדי להקהות ממשקל המידע.
בערעור הצטרף לצוות ההגנה עו"ד מוחמד רחאל, שמתמחה בניהול תיקים של עבירות נשק, ויחד עם עו"ד כרסנטי הם הדגישו כי טיעוני הפרקליטות מבוססים על מידע מודיעיני דל, שמבוסס על פראפראזות מהעבר שאינן רלוונטיות עוד.
הרכב שופטי בית המשפט דני צרפתי, רננה גלפז מוקדי וגדי צפריר החליטו לדחות את העתירה. "אומנם אין מדובר במידע אחד אולם המידעים משלימים ובמובנים מסוימים חופפים זה את זה, כך כשנחה דעתנו כי המידע במלואו נבחן ונשקל על ידי הועדה.
עוד הוסיפו השופטים: "הוועדה איזנה בין העולה מהמידע אל מול מכלול הנתונים הנוגעים לאסיר ונכחה כי אין בחשש העולה מהמידע כדי להטות את הכף ובהתאם הורתה על שחרו באיזוק ובתנאי תכנית רש"א".
לדברי השופטים, הם לא מצאו כל חוסר סבירות בהחלטה ולא ליקוי המצדיק התערבות בית המשפט. לאור כך, נדחתה בקשת המדינה והחלטת השחרור, כפי שקבעה הועדה, נותרה על כנה.
