תיק השוחד הפלילי בו הורשעו שישה בכירי חברת החשמל בקבלת שוחד במיליוני דולרים עבור קידום הזכייה של קונצרן הענק הגרמני סימנס במכרזים של החברה הסתיים זה מכבר, אולם נראה כי ההליכים האזרחיים בפרשה יימשכו שנים.
מי שהיה עד המדינה בתיק הפלילי, מנכ"ל סימנס ישראל לשעבר אורן אהרונסון וכן ששת מקבלי השוחד המורשעים מחברת חשמל, הגישו בשבועות האחרונים תצהירים מפורטים במסגרת תשובתם לתביעה בה חברת חשמל תובעת מהם להחזיר 110 מיליון שקל, סכומי השוחד שהוקצו ושולמו להם על ידי סימנס.
אהרונסון הגיש תצהיר גם נגד תביעה נוספת, זו שהגישה נגדו סימנס העולמית הטוענת בהסתמך על עדויותיו במשטרה כי הוא נטל לכיסו כספי שוחד שהוא טען בפניהם כי הוא העביר אותם לאנשי חברת החשמל.
התצהירים, שמפורסמים ב"פוסטה" לראשונה, יידונו בשלב העדויות בהליך האזרחי אשר ייפתח לאחר סיום פגרת בתי המשפט, בסתיו הקרוב בבית משפט המחוזי מרכז בלוד. המשפט בתביעות האזרחיות עשוי לפתוח עוד תיבות פנדורה, לאחר שהתיק הפלילי הסתיים בהסדר טיעון מהיר מבלי שהפרטים התבררו למעשה.
סימנס טוענת כי אהרונסון, מנכ"ל החברה-הבת שלה בישראל, הגה את תוכנית השוחד ופעל על דעת עצמו, כאשר תוכן הסכמי השוחד עם הבכירים בחברה הממשלתית לא היה ידוע לחברה הגרמנית. אהרונסון המתגונן מהתביעה טוען כי פעל באישור והנחיית סימנס העולמית, שהיקצתה לו את קופת כספי השוחד, כ-13.5 מיליון אירו, והכספים שימשו רק למטרתם: קידום האינטרסים של סימנס בחברת החשמל, מבלי שהוא שלח בהם יד.
בתצהיר שהגיש בסוף יוני תיאר אהרונסון את בניית מנגנון השוחד – שתפקידו בו, לדבריו, היה כמוציא לפועל בפיקוח של הבוסים הגרמניים שלו. "כשהתפוצצה הפרשה, סימנס דרשה שאטול את מלוא האחריות וכשסירבתי – פוטרתי", טען אהרונסון בתצהיר. "נציגי סימנס הציבו בפניי אולטימטום כי אם אסרב, זה יהפוך ל'משחק מלוכלך'. בעוד ממני התנערו, עם המנהלים הגרמנים סימנס התקשרה בהסכמי פרישה ושילמה להם דמי שתיקה".
"את נבכי שיטת השוחד", טוען אהרונסון, "למדתי מגונתר וייס, המנכ"ל הראשון של סימנס ישראל שהגיע מגרמניה. עבדתי תחת וייס עד מינויי למנכ"ל בשנת 2003. לאור היותי 'הישראלי הבכיר' והיכרותי עם חברת החשמל – סימנס בחרה בי להיות 'איש השטח' בישראל, מוציא לפועל של שיטת השוחד כפי שהשרישה במקומות רבים ברחבי הגלובוס".
סבו של אהרונסון, ישראל ציגלר, היה סוכן של סימנס עשרות שנים, וכאשר החליטה החברה הגרמנית להקים חברה בארץ (שנת 2000), ניתנו לציגלר רבע מהמניות. אהרונסון היה בתחילה מנהל מחלקה. "חלוקת התפקידים ביני לבין וייס", הוא כותב, "הייתה ברורה. תפקידי היה לגייס את בכירי חברת החשמל, ליצור עימם קשרים חבריים ולהבטיח, כי כל מכשול אפשרי בדרך להבטחת זכייתה של סימנס במכרזים – יוסר. על מנת לייצר אצלם תחושת מחויבות ולרתום אותם לקידום האינטרסים של סימנס, הקפדתי לבקר במשרדי חברת החשמל פעם בשבוע… (בהמשך) דאגתי לביצוע תשלום השוחד ולאופן העברתו, בהתאם לבקשתם.
"סימנס דאגה לגייס לשורות המשוחדים את בכירי המנהלים הטכניים בחברת החשמל, שלהמלצתם היה משקל מכריע, על מנת שיידרגו את הצעותיה כמיטביות", כותב אהרונסון בתצהיר. "בנוסף, סימנס דאגה כי הצעותיה יזכו לתמיכה מצד חברי הדירקטוריון. סימנס דאגה גם כי ראש ועד העובדים יורם אוברקוביץ' ז"ל, יזוהה עימה".
על השופט לשעבר דן כהן, שנחשף כראשון מקבלי השוחד, כותב אהרונסון כי "בסיום פגישתנו הראשונה, בשלהי כהונתו כדירקטור בחברת החשמל, כהן השאיר לי 'דלת פתוחה' לפנות אליו ל'ייעוץ' בכל עניין. כבר בשלב זה הבנתי כי מתן ייעוץ כרוך בקבלת תמורה אותה הוא מצפה לקבל… לאחר משא ומתן, הגענו להבנות, כי הוא יקבל תמורה של שליש אחוז מהיקף פרויקט טורבינות הגז" (בו סימנס נבחרה לאחר תחרות מול מספר חברות, ז"ק). לדברי אהרונסון, הבכיר הגרמני וייס "עודכן ונפגש עם כהן באופן אישי, על מנת לראות למי סימנס משלמת סכום כה גבוה".
על דוד קון, שהיה המשנה למנכ"ל חברת החשמל, כתב אהרונסון כי הוא "נמנה עם אנשי האסכולה האמריקאית" שהעדיפו את המתחרה של סימנס, ג'נרל אלקטריק, אך 'גיוסו' העביר אותו לצד סימנס. יעקב (יאשה) חאין, שהיה מנהל תחנות כוח, והתקדם מאוחר יותר לתפקיד משנה למנכ"ל, היה לדברי אהרונסון "איש חזק שסיפק לסימנס תמיכה מהשטח". באופן דומה הוא מתאר גם את יתר מקבלי השוחד – יונה שוויצר, מנהל אגף תכנון הנדסי וחיים ברנר סגנו; צבי אייל, מנהל מחלקת מערכות מכאניות, ובכיר נוסף שנפטר בעת שריצה מאסר בפרשת שוחד אחרת, ולדברי אהרונסון "ישב בצומת קריטי ונוכח חשיבותו, הובטח לו חצי אחוז מכל פרויקט בו סימנס תזכה".
אלא שלהבטחת תפעול המנגנון, לא היה די בתשלום כספים ישירים לכיסי הבכירים. לדברי אהרונסון, היה צריך גם לפנק ולתחזק אותם באופן תמידי, או כמו שהוא כותב: "לשמן את המערכת באמצעות בילויים ומתנות. בנסיעות משותפות לחו"ל נהגתי לקחת אותם, מי למועדון חשפנות, מי למסעדות והופעות", כתב אהרונסון.
המשוחדים ביקשו לקבל את כספי השוחד בדרכים שונות, חלקם בכספות בחו"ל. על פי אהרונסון, "הבוס הגרמני וייס פנה לסבי וביקש את עזרתו לאיתור אדם, בעל פעילות עסקית מחוץ לישראל שניתן לסמוך עליו. סבי הפגיש אותו עם גיסי, שלמה דניאל בעל חברת טקסטיל בהונג קונג, שהתגייס לסייע בביצוע העברות כספים דיסקרטיות תמורת עמלה".
בסך הכל, טוען אהרונסון בתצהיר, כי העביר לבכירי חברת החשמל יותר מ-6 מיליון דולר כספי שוחד, בעוד סכום נוסף של 2.2 מיליון דולר ו-2 מיליון אירו שיועד גם הוא לשוחד, חולט מחשבונות שונים על ידי הרשויות באנגליה, שוויץ וישראל במסגרת החקירה. לטענת אהרונסון, לא נותרו בידיו כספים ותביעת סימנס חסרת יסוד.
פעמיים עד מדינה
עוד במסגרת התצהיר שהגיש, סיפר אהרונסון על הסכם עד המדינה הראשון שנחתם עמו ב-2005, אז הוא גילה טפח והסתיר טפחיים, כאשר המשיך להעניק הגנה וחסיון ללא ידיעתה של המדינה, למרבית המשוחדים בחברת החשמל. למרות זאת לא הוטלו עליו סנקציות ואף נחתם עמו חוזה שני של עד מדינה כעבור תשע שנים, כאשר נחשף החלק השני של הפרשה, וגם אז הובטח לו חסיון מלא מהעמדה לדין.
אהרונסון כותב כי לא חשף את כל הפרשה, "היות שרשות ניירות ערך מיקדה את החקירה בדן כהן ולא בחלקם של יתר המעורבים בחברת החשמל". את העילה להתנהלותו, מוצא אהרונסון בסעיף של הסכם עד המדינה הראשון בו הצהיר כי "לא שולם שוחד לגורמים בכירים יותר מדן כהן, ולא שולמו סכומים גבוהים יותר מאלה ששולמו לכהן". עם זאת בנספח לאותו הסכם, נכתב כי "העד מתחייב למסור הודעות אמת מלאות ומפורטות בהן ימסור את כל הידוע לו על הפרשה… ועל חלקם של מעורבים אחרים".
בתביעת סימנס שהוגשה באמצעות עוה"ד ד"ר ישראל לשם, נדב ויסמן ועדי פרמדר ממשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל, החברה טוענת כנגד אהרונסון כי למעלה מ-8 מיליון אירו (מקופת השוחד, ז"ק) נותרו שלא כדין בחזקתו יחד עם דניאל, גיסו. לטענת סימנס, "ממכלול הראיות עולה אפשרות ממשית כי אהרונסון פעל בכוונת מכוון כדי להוציא כספים מסימנס שלא היתה שום כוונה לשלם לצד ג' כלשהו".
אהרונסון המיוצג על ידי עו"ד רובי בכר ונועה ברהום ממשרד פישר בכר חן וול אוריון, כבר ביקש להזמין שבעה בכירי סימנס העולמית לעדות, כדי להוכיח את גרסתו.
תצהירי מקבלי השוחד בחברת החשמל: "סימנס הציעה כסף ולא התבקשנו לעשות דבר בתמורה"
