סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט יעקב צבן, הרשיע בחורה בשם עינת נחמיה, שב-19 באוקטובר 2010 יצאה מבילוי במועדון במרכז ירושלים, נהגה ברכב שכור ללא רישיון נהיגה בר תוקף, סטתה עם רכבה מהדרך, ופגעה בהולך רגל בשם שמואל קליימן. מעוצמת הפגיעה הוטח קליינמן אל החלק הימני של השמשה הקדמית של הרכב, עף באוויר ונחת על הכביש. או אז האיצה נחמיה את מהירות נסיעתה וברחה מהמקום. קליינמן נפגע בראשו ובריאותיו ואושפז למשך שלושה ימים.
לטענת התביעה, נחמיה ידעה ובנסיבות המקרה היה עליה לדעת, כי נפגע אדם, אבל למרות זאת לא הגישה עזרה. עוד התברר כי נחמיה נהגה ברשלנות וללא רישיון. בתגובה לכתב האישום אישרה נחמיה כי נהגה ללא רישיון, אך ללא מודעות כי פג תוקפו. היא אמנם לא שילמה דו"חות, אך דבר זה התברר לה בדיעבד. נחמיה הכחישה גם כי סטתה מהדרך והוסיפה כי לא ראתה את קליינמן ורק בדיעבד התברר לה כי הוא נפגע, היא עצמה חשבה כי מישהו יידה אבן על הרכב ולא עצרה כי פחדה.
בתום שמיעת העדויות הודיעה התביעה כי אינה מבקשת להרשיע את נחמיה באחריות לתאונה ובאחריות לגרימת נזק לאדם, וביקשה להרשיעה בנהיגה ללא רישיון בתוקף ובעבירה של הפקרה אחרי פגיעה.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על העבירה של הפקרה אחרי פגיעה. השופט צבן שהרשיע כאמור את נחמיה ציין בהחלטתו כי עדי הראייה שהעידו היו מהימנים. לדבריו, טענתה של נחמיה כי חשבה שנזרקה עליה אבן "אינה מין העניין כי מדובר ברחוב רגיל בשכונת מגורים בלב ירושלים. טענתה כי פחדה בגלל השעה ובגלל החשיכה אינה אף היא מין העניין, שכן מדובר ברחוב רגיל עם תאורת רחוב רגילה ואין סכנה בעצירה כדי לבדוק את מה שאירע".
ת"פ 4730-03-13
