 |
| מימין: השופט הנדל, עורכי הדין ירום הלוי, נבות תל צור, שוקי למברגר ואפרת פינק |
כ-300 עורכי דין השתתפו בכנס של הפורום הפלילי בלשכת עורכי הדין, בשיתוף הסנגוריה הציבורית, (19.6), שנערך תחת הכותרת "הרשעות מחמת הספק". הכנס בבית ציוני אמריקה כלל בין היתר הרצאה של פרופ' דן סיימון מאוניברסיטת צפון קרוליינה, וכן את הקרנת הסרט "מערבולות" על חקירת רצח דפנה כרמון (1982) של קובי דוידיאן ורוני ליבנה. הכנס נפתח בדברי ברכה של הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר; ושל יושבי ראש הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין, עוה"ד אבי חימי ואורי קינן.
את הכנס הנחתה ד"ר ענת הורוויץ, המשנה לסנגור הציבורי הארצי, שהודתה ללשכת עורכי הדין על שיתוף הפעולה בקידום כנס בנושא חשוב אותו הגדירה כ"אחת הבעיות המרכזיות ביותר שקיימות במשפט הפלילי. לפני שנתיים הופעתי בעליון", הוסיפה הורוויץ, "הנאשם ביקש לחזור בו מהודאה בטענה שהופעלו עליו לחצים קשים וכך הוציאו ממנו הודאה. בפתח הטיעון פנה אלי ראש ההרכב ואמר שנאשם לא יודה במשהו שהוא לא ביצע. לא להאמין ששופט נאחז בדעה כזו ומביע אותה בפומבי. הערעור לא הצליח והשבתי לראש ההרכב ולבית המשפט שיש שורה של מחקרים שמראים שלעיתים נאשמים מודים, הגם כשלא ביצעו את העבירה… מערכת אכיפת החוק מורכבת משחקנים, החל בחוקרים וכלה בשופטים. הטרגדיה היא שישנם אנשים מוכי גורל שעולמם נהרס והם נלחמים ומרצים תקופות ממושכות. עלינו לעקוב וללמוד מטעויות העבר ולבחון מה ניתן לעשות כדי לשמר את מערכת המשפט הפלילי שכולנו שותפים לה".
עו"ד אבי חימי אמר בדברי הפתיחה, כי "הכנס עוסק בנשמת אפו של ההליך הפלילי – אשמות שווא. "ברטוריקה אנו מצטיינים", אמר עו"ד חימי, "אך ביישום הרבה פחות. כך הגענו למצב שאין פסק דין העוסק בזיהוי עדי ראייה. בסופו של יום בית המשפט תמיד מאמין לעדי ראייה ובעניין זה אני רוצה לומר שהעד השקרן פחות מסוכן מהעד הנאמן הטועה, כפי שאמר בעבר שופט מוכר".
עו"ד חימי הודה לסנגוריה הציבורית על שיתוף הפעולה, והוסיף: "אם נישא עינינו לארה"ב, מאז 1989 ועד היום בוטלו כמעט 900 הרשעות שווא. באנגליה יותר מ-320. מדובר בפערים גדולים גם אחרי שלקחנו בחשבון פערים דמוגרפיים. אני חושב שיש לנו הרבה מה ללמוד מהעולם בנושא הזה. עלינו לדעת כיצד להשתפר ולהגיע למצב בו לא תהיינה הרשעות שווא. כמו כן, יש להוביל הצעות חוק שתמנענה הרשעות שווא".
הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, התייחס אף הוא לנושא: "מדובר במציאות עגומה. כיום כל מי שחוקר את הנושא יודע שהדברים הוכחו באותות ובמופתים. הגורמים שזוהו כגורמים להרעות ידועים לכולם: המשקל שהמשפט מעניק להודאות של הנאשם, דרכים בתחבולות חקירה, הפעלת מדובבים ועדים אחרים בעלי אינטרס. בספרו של דן סיימון ניתנת סיקרה רחבה בתחום הפסיכולוגיה ושם מוסבר כיצד מתרחשות טעויות בהרשעות שווא. שיטת המשפט מתנהלת כאלו היא חסינה מטעויות. לאחרונה כינסה הסנגוריה את בכירי עורכי הדין במדינה, כמו עוה"ד אלי זוהר, יעקב ויינרוט, נבות תל צור, פרופ' קנת מן, איל רוזובסקי ונוית נגב שהסכימו בהתנדבות לטפל במקרים של משפטים חוזרים. מדובר בטיפול לא פשוט… יוזמה נוספת של הסנגוריה – יצירת קליניקות משפטיות בתקווה להשפיע מבחינה משפטית. אני משוכנע שחפים מפשע יושבים בכלא. גם מתיקים שאני בחנתי ומכיר לעומק".
פרופ' דן סיימון – הפסיכולוגיה של המשפט
ההרצעה המקצועית המרכזית היתה של פרופ' דן סיימון, משפטן ופסיכולוג לשעבר באוניברסיטת חיפה וכיום באוניברסיטת צפון קרוליינה. "פרסמתי ספרים רבים שעוסקים בנושא הרשעות מוטעות", אמרת בפתח דבריו בסיום הקרנת הסרט מערבולות על הרשעת הנאשמים ברצח . "יש לצאת מנקודת הנחה שכל מי שפועל עושה זאת ביושר, אבל למרות שכולם מנסים לפעול נכונה וביושר זה לא תמיד מצליח".
את ההרצאה הוא הקדיש לפסיכולוגיה של ההליך הפלילי. "בחקירה משטרתית דרוש דיוק רב ויש עם זה קשיים רבים. במקרים מסוימים, בדרך כלל המקרים הקשים, דרוש מאמץ רב יותר. מחיר הזיכוי הינו קריטי. מערכת נדרשת להכרעות בינאריות והמערכת צריכה להיות יעילה. המגבלות הינן חוקיות וחוקתיות. ישנם לחצים רבים – הן מצד הציבור והן מצד הפוליטיקה. הבעיות הקשות קשורות לרמת העניין שהנושא מעורר, בדרך כלל כשהסיקור התקשורתי רב אז ההשקעה גדולה יותר.
"מטרת החוקר היא לגרום לנחקר לחשוב שלהודות זה טוב יותר מאשר לא להודות, לגרום לכך שהנחקר באותה דקה סובייקטיבית מאמין שעדיף לו להודות מאשר לא להודות. כך אמר ראש השב"כ לשעבר בכנס שנערך בשבוע שעבר בחיפה. מה שחשוב זה לא אם אתה מקבל הודאת שווא, אלא אם אתה מתייג אותה".
סיימון גם הציע רפורמה באופן ביצוע החקירה, וכן בהפחתת אורך זמן החקירה, מאחר שחקירות ארוכות מעידות על הודאות שווא מרובות. "בארה"ב זמן חקירה הינו חצי שעה, אבל בהודאות שווא נמצא כי החקירות מתנהלות כ-12 שעות, ואז אנשים נשברים כחלק מפונקציה של מאמץ".
השופט הנדל: יש הודאת שווא
בפאנל האורחים, שהנחה עו"ד ירום הלוי, השתתפו שופט בית משפט העליון, ניל הנדל, המשנה לפרקליט המדינה עניינים פליליים, עו"ד שוקי למברגר, עו"ד אפרת פינק מהסניגוריה הציבורית ועו"ד נבות תל צור.
"אני מאוד שמח להיות פה", אמר השופט הנדל, "הצעירים צריכים להעריך איך כל הנושא הזה התפתח. פעם זה לא היה מובן מאליו. הנשיא שמגר אמר בתיק של דני כץ שניסיון החיים מלמד שנאשמים לא מודים בעבירות חמורות אם הם לא ביצעו את זה. לדעתי גישה זו לא משקפת את המציאות. לכל אדם יש את נקודת השבירה.
"לפעמיים יש אנשים שמודים ויש הרבה רגש. השאלה היא מה גורם לרגש. אנחנו צריכים להבין שנאשם שמודה ומתאר סיפור הוא כמו כל עד אחר. הוא עושה שיקולים, ויש את תורת המשחקים, לפיה כאשר אנשים עושים שיקולים רציונאליים הם טועים בהערכה… בנושא ראיות נסיבתיות, אנו נוטים לחשוב שהמצב האחד זה אף אחד לא ראה מה קרה, אבל המצב האחר זה שיש עדים שראו את זה. יש גם מקרים באמצע – כאשר מדובר בראיה נסיבתית אז הפסיקה אומרת שאם יש הסבר הגיוני אחר, אז הראיה הנסיבתית לא מובילה למסקנה אחת הגיונית. יש מקום לעבודה מטעם הסנגורים, שצריכים להשפיע.
"הנושא הנוסף זה לגבי עדי זיהוי – אני חושב שלא מספיק נעשה בפסיקה להתמודד עם התופעה הזו. יש עדי זיהוי שטועים, לא אלה שמשקרים, והטועים הם העדים הבעייתיים. צריכים לא להיכנס למניע, זה לא יקדם אף עניין, אלא להיכנס לעניין מתוך הטיעון עצמו.
"זה לא תפקיד קל להיות סנגור. הוא צריך להתמודד עם חומרים, לחקור וכו', אבל אם אנו מאמינים שנגרם עוול גדול – המערכת המשפטית והמשטרתית לא תמיד תופסת את העבריין אבל אם המערכת המשפטית גורמת לכך שהיא מענישה אדם שהוא חף מפשע אז יוצא שהמערכת המשפטית היא גורמת לעיוות דין – אתם הסנגורים יש לכם הזכות וההזדמנות לתקן ואני מאחל שתצליחו במשימה הלא פשוטה הזו".
עו"ד נבות תל צור – הסיוט של הרשעת שווא
עו"ד נבות תל צור, אמר בפאנל: "כסנגור, אני שומע את השופט ניל הנדל וזה חזון אחרית הימים. יש כרסום בדיני הראיות, ואנו שומעים שאנו עוברים למשקל ולא רק קבילות. השופט הנדל מחזיר את האמת הפשוטה ואנו צריכים להחזיק אצבעות שהמגמה הזו תמשיך. יש חוסר שיווין בסיסי בין המדינה לנאשם וזו נקודת המוצא. המשאבים הבלתי סופיים של המדינה לאסוף ראיות לעומת הנאשם. התוצאה של ההליך היא קטלנית לנאשם ומצד המדינה זה יכול להסתכם בעלויות. אין מחיר לטעויות בצד השני. הרעיון של חוסר שיווין, עוצמה בלתי מוגבלת מול אדם פרטי ותוצאה קטלנית מחייבת אותנו לקבוע שצריך לעשות הכל למנוע את הסיוט של הרשעת שווא. אין דין טעות לכיוון של זיכוי מוטעה כדין טעות הפוכה של אדם חף מפשע. ניתן ללכת לתורת הכלכלה – עבריין שהתחמק אז הנזק מתפזר על כל החברה, כשהטעות היא הרשעת חף מפשע אין פיזור של נזק ולכן צריך את ההקפדה".
תל צור דיבר גם על משפטים חוזרים: "אני רוצה לשבח את הסנגוריה הציבורית שגייסה עורכי דין פרטיים שיתמודדו עם אותם קשיים שאינם מוסדרים בחוק. ועדת גולדברג דיברה על משפטים חוזרים אך עדיין לא הופנמה המשמעות. היום למשל, תופעה של כשל הייצוג הובילה להרשעה ובמבחן של סופיות הדיון ויעילות, הצדק גובר ומאפשרים לקיים משפט חוזר. אינטרס הפרט גובר על אינטרס סופיות הדיון. בכל זאת צריך עילה, ועל מנת לגבש את העילה צריך חומר ראיות, והנאשם מוגבל ביותר באיסוף חומרים. יש אזכורים בחוק שמגבילים את הנאשם, למשל בסעיף של הדיון המקדמי שמדבר על הראיות שההגנה אספה, ואני לא יודע מתי ההגנה יכולה לאסוף ראיות בלי שזה ייחשב שיבוש".
עו"ד ירום הלוי – להאמין גם באבסורד
"אני רוצה לספר לכם סיפור אישי שלי כעו"ד", אמר עו"ד ירום הלוי, "בשנת 95 קיבלתי תיק רצח שבו נאשם ערבי הואשם ברצח תוך כדי ביצוע שוד. קיבלתי את חומר הראיות הכתוב וקלטות וידאו ושני עדי מדינה, שותפים לעבירה, תיארו בדיוק איך ביצעו את העבירה, וסיפרו שסמי בוקאי ירה למוות בבעל החנות.
אני קורא את הממצאים של המעבדה הניידת וזה לא זהה. אני עובר לקלטות ובקלטות, קודם כל של המדובבים, עולה ששניהם היו נרקומנים ובקריז תוך כדי המעצר. החוקרים ניצלו את זה שהם בקריז וגרמו להם להודות בשוד וברצח שלא עשו – זה אמיתי למרות שזה נשמע דמיוני. אני רואה שהם נשברים, וכמו מגדל קלפים גם השני נשבר. הם נפגשים ומדברים בערבית.
"פניתי לתובעת והיא שמעה את הטענות ופנתה לפרקליטת מחוז חיפה והציעו לחזור מהכפירה אבל שלא יהיה זיכוי אלא שתהיה חזרה מכתב האישום. בוטלו גזרי הדין שלהם והם גם שוחררו אחרי שסמי בוקאי הלך הביתה. המוסר השכל הוא להאמין גם במה שנראה כאבסורד ולא נתפס. אני מקווה שלא יהיו עוד תקדימים כאלה. כמובן שקיימות הרשעות שווא מסוגים אחרים".
עו"ד שוקי למברגר – לחנך את הפרקליטות
המשנה לפרקליט המדינה עניינים פליליים, נתן את הזווית שלו בפאנל: "אני חושב שב-15 השנים האחרונות חל שינוי מהותי גם בחקיקה וגם בפסיקה, בזווית הראייה הציבורית והאינטרסים של חשודים ונאשמים, והמגמה היא שינוי מהותי לגבי זכויות נאשמים. למשל, היום חומרי חקירה נחשפים, לפני 15 שנה לא ידעו שיש חקירת שב"כ בכלל.
"ההליך הפלילי הוא מסוכן. גם כאשר נוהגים בתום לב יש אפשרות של טעות. הרשעת שווא היא דרמטית ובעייתית, אבל כך גם זיכוי שווא – ויש סיטואציות כאלה. המחיר הוא לא רק לחברה אבל גם לאדם ספציפי. אין ספק שהרשעת שווא היא תופעה שצריכים להילחם בה. בראש ובראשונה חשוב להתייחס לגישת הפרקליטות, כיצד אנחנו כתובעים ואני כנושא באחריות למדיניות, כיצד אנחנו מתמודדים עם האפשרות שתקרה תקלה ומישהו יורשע והוא חף מפשע.
"אני רוצה להעיר שאין מחקר אקדמי תקף בארץ לגבי היקף התופעה. אולי אפשר לקדם את זה במסגרת פרויקט חפות. אין ספק שיש הרשעות שווא אבל אני מדבר על היקף התופעה, והמחקר האקדמי חסר בנקודה הזו.
"פרקליט צריך להיות מודע שתיק החקירה שמונח בפניו שמלמד על כיוון מסוים, אולי יש איזו טעות בקריאה ובאיסוף הראיות? צריך לחנך את הפרקליטות שלעיתים מה שאתה רואה זה תעתוע, גם כאשר הכל בתום לב.
"צריך ליצור תרבות ארגונית של הידברות פתוחה. למרות שהחקירה הייתה מאומצת, לבוא לראש אח"ם ולהגיד לו: 'תראה את הטעויות', ולהצביע עליהן. בין הגופים צריך לקבל הערות ולקיים שיח פתוח בלי חסמים של אגו, יוקרה וכו'".
"דבר שלישי, שבירת מגבלות היררכיים – המשטרה, השב"כ והפרקליטות אלו גופים היררכיים וצריך לחנך לשיח פתוח ולשבור את המגבלות ההיררכיות.
"דבר רביעי, צריך לחנך את הפרקליטות ולהכיר את כל חומר החקירה שבתיק הגולמי. אם יש האזנות סתר, לשמוע ולא להסתפק לקרוא את התמלילים. אם יש ערבית, לבקש ממישהו לתרגם. אם יש דיבוב, לראות בעיניים. אם יש שיחזור, לראות בעיניים את סרט השחזור. הכרת התיק על פרטיו. זו בעיה לא פשוטה, לא תמיד מספיקים לשמוע את כל הדיסקים, וזה אתגר לא פשוט, אבל אין ספק שזה מפתח למניעת תקלות. ההכרח לעבור על כל החומר הגולמי המתיש, לעיתים הוא שעות על שעות אבל הוא הכרחי כדי למנוע הרשעות שווא".
עו"ד אפרת פינק – המערכת לא יודעת
מנהלת המחלקה למשפטים חוזרים בסנגוריה הארצית: "הבעיה במערכת המשפט הפלילית היא שהמערכת אינה יודעת מתי אירעה הרשעת שווא. להבדיל מתחום הרפואה, שם יודעים שהייתה תקלה, אנו מדברים על מערכת שמאמינה שהסיכון לא התממש. זו תמצית הבעיה, שאנו רוצים לאתר את התיקים האלה ולאתר את אותה הרשעת שווא. אני שומעת את שוקי מדבר והסכמתי עם כל מילה, ואני חושבת איך בכל זאת יש פער כל כך גדול בין הדברים לבין מה שקורה בפועל. יש לי מקרה שאני מאמינה בו ואני לא מצליחה לשכנע את בית המשפט והפרקליטות שבאמת אירעה כאן התקלה, ואותו סיכון התממש".
