זה קרה בשנת 2006. שלושה חיילים תכננו לגנוב רכב מאזור התעשייה בערד, אולם רכב אבטחה שראו שינה את התוכניות, ותוכנית ב' הייתה לשדוד נהג מונית. הם עלו על מונית, ביקשו מהנהג להגיע לאזור רותם, אולם אז אחד החברים התחרט, ולאחר שנהג המונית נסע, הם עברו לתוכנית ג' – לשדוד רכב שיחלוף במקום. הם בנו מחסום אבנים על הכביש, וסיכמו כי כאשר רכב יאט, הם יפחידו את הנהג עם הנשק, ייקחו את רכבו וימלטו. נהג רנו מגאן שחלף בכביש באותה שעה האט את מהירות נסיעתו, ואו אז ירה אחד מהחיילים שתי יריות לעבר הרכב. הנהג נפצע מרסיסי זכוכית ופונה לקבלת טיפול רפואי.
הקרית החמורה לא פוענחה, למרות מאמצי החוקרים. ואולם, במהלך שנת 2012 הותאמה ראיית דנ"א מזירת האירוע לחשוד בשם מוחמד אלקרעאן, תושב פזורת אבו-רביע שבדרום, שבזמן אותה תקרית חמורה אכן היה חייל. בירור מעמיק גילה כי אלקעראן הסתבך מאז בעבירות נוספות בעת שירותו הצבאי, ונידון ל-4.5 שנות מאסר. בגין אותה תקרית הוגש נגדו כתב אישום, ובכתב אישום מתוקן שהוגש מאוחר יותר, הוא הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, כמו גם בקבלת דבר במרמה.
בחקירתו במשטרה אלקרעאן הודה מיד בחשדות נגדו, ותביעה ביקשה לגזור עליו עונש מאסר בפועל, בטענה שניצל את מדי צה"ל והשתמש בנשק של חברו. סנגורו של אלקרעאן, עו"ד צבי אבנון, טען כי בעת ביצוע העבירה היה הנאשם אדם צעיר שהתגייס לצבא ונסחף. "אין מדובר ברצידיוויסט", טען הסנגור והוסיף כי מאז שחרורו מצה"ל ומהכלא הצבאי לא נפתח לו תיק נוסף והוא החל בדרך חדשה ועובד למחייתו.
"מדובר בנסיבות מיוחדות", קבע שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, טלי חיימוביץ', "הפשע פוענח רק לאחר שש שנים, ועד היום חלפו שבע שנים מיום האירוע. חלוף הזמן כשלעצמו, איננו מהווה כאן שיקול יחיד. הרי לא באשמת הרשות החוקרת לא אותר הנאשם, אלא בהעדר DNA שלו במאגר. לאחר שנמצא מקור השוואה לראיות DNA אותר הנאשם. לפיכך, רק מטעם זה, לא היה מקום להקלה משמעותית שהוא זוכה לה בפועל… העובדה שהוא עובד בשתי משרות על מנת להתפרנס, ועזב את דרך הפשע, מצדיקה קבלת המלצת שירות המבחן".
השופטת חיימוביץ' גזרה על אלקעראן שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות במועצה הדתית ערד וכן שישה חודשי מאסר על תנאי. כמו כן היא חייבה אותו לפצות את אותו נהג שנפצע בתקרית לפני שבע שנים בסכום של 10,000 שקל.
