ד"ר שניידר וגב' פרינץ

הנוכלת בחצר משטרת ירושלים (צילום באדיבות דוברות המשטרה)

במהלך השנים 2006-2007 פתחה שרון פרינץ קליניקה ברחוב רוטשילד בתל אביב ופרסמה מודעות בעיתונים המציעות "טיפול ללא תרופות". המודעות הניבו פניות, ופרינץ הציגה עצמה בפני הפונים כפסיכולוגית, תוך שהיא משתמשת בתואר "דוקטור", והעניקה טיפולים נפשיים שכללו שיחות, ובחלק מהמקרים אף מתן תרופות והנחיה להפסיק טיפול תרופתי או פסיכיאטרי שניתן ל"פציינטים". פרינץ אף עסקה באבחון בעיות קשב וריכוז אצל ילדים והמליצה לחלק מהם להפסיק את הטיפול ב"ריטלין". כל אלה, מסתבר, בהתחזות. בכתב אישום חמור שהוגש נגד פרינץ, התקופה הזו של הקליניקה ברוטשילד מהווה רק אחד מ-13 אישומים שונים. בקליניקה הזו, טוענת הפרקליטות בכתב האישום, היא קיבלה במרמה אלפי שקלים לכל טיפול.

כתב האישום שהוגש נגד פרינץ הוגש ב-18 באפריל מוגדר כרחב היקף ואירועים, כמו גם עדי תביעה – 107 במספר. בין היתר מואשמת פרינץ בגניבת זהויות של אחרים, בהתחזות לפסיכולוגית, בהתחזות לרופאה וכן בעבירות מס לשם השגת כספים. במהלך הדיונים בבקשת הפרקליטות לעצור אותה עד תום ההליכים, עלתה גם העובדה שעומדים נגדה תיקים בהוצאה לפועל, בגין חובות של קרוב למיליון שקל. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה סובל, שהאריך את מעצרה עד תום ההליכים, ציין כי במסגרת ההליכים בהוצאה לפועל נאסר עליה לצאת מהארץ, היא לא יכולה לקבל או לחדש את דרכונה, וכך גם לגבי רישיון הנהיגה שלה. אפילו בכרטיס אשראי היא לא יכולה לעשות שימוש.

בהנחה שכתב האישום החמור יוכח עד תום במשפט הוכחות או יסתיים בהודאה מלאה של פרינץ במסגרת הסדר טיעון, הרי שדמותה של פרינץ יכולה לפרנס בקלות תסריטאי שמחפש עלילת פשע קלה ומתוחכמת.

מי אני?

בשנת 2009 פנתה לפרינץ ח"ש, בעקבות פרסום מודעה בעיתון בה הציעה פרינץ קבלת ברכה מרב מקובל. בפגישה בטבעון – שם פרינץ התגוררה באותה תקופה – היא הציגה עצמה כ"רבקה" וביקשה את תעודת הזהות של ח"ש בתואנה כי "הרב" אינו יכול לפגוש נשים ועל ידי מסירת התעודה היא תקבל את ברכתו. ח"ש שלא חשדה במאומה מסרה את התעודה ושילמה גם 500 שקל. פרינץ אמנם הבטיחה להחזיר את תעודת הזהות למחרת, אולם לאחר מספר ימים מסרה לח"ש שהתעודה נשרפה במהלך תאונת דרכים, הגיעה למשרד הפנים בחיפה, הזדהתה בשמה של ח"ש וביקשה להוציא תעודה חדשה בטענה שהתעודה אבדה לה. פרינץ אף מילאה טופס בקשה מתאים, רשמה במרמה את פרטיה של ח"ש וצירפה את תמונתה שלה. כך הונפקה לה תעודה על שם ח"ש, עם תמונתה שלה, והיא גם הוסיפה לכך כרטיס סטודנט וכרטיס רב קו על שמה של ח"ש.

ח"ש גילתה לבסוף את השימוש שפרינץ עושה בזהותה, ולכן שינתה את שמה הפרטי בתעודת הזהות. אלא שפרינץ המשיכה לבצע פעולות והתקשרויות שונות בעזרת התעודה המזויפת, שזכתה לתואר המפוקפק – אישום מספר שבע.

ומה שמי?

לא רק ח"ש "אכלה אותה". לפי כתב האישום, פרינץ גנבה גם את זהותה של ל"מ, איתה נפגשה בדירה ברחוב אלנבי בתל אביב. בפגישה הזו "רבקה" נעלמה, ופרינץ הפכה ל"אוריה" – מיסטיקנית העוסקת בכישופים, שהציעה לל"מ לעבוד אצלה בטלמרקטינג. גם ממנה היא השיגה את תעודת הזהות, ואיתה פעלה לאחר מכן לביצוע עסקת רכישת נדל"ן בבת ים כחלק מקבוצת רכישה. באוקטובר 2010 חתמה בפני עורך דין על ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע העסקה, תוך שהיא מציגה בפניו תעודת זהות ותעודת מעבר מזויפות של ל"מ, עם תמונתה שלה. בהמשך ביקשה פרינץ למכור לצד שלישי את הזכויות בפרויקט הזה, וגם כאן מיוחסות לה עבירות חמורות, ביניהן התחזות כאדם אחר, קבלת דבר במרמה, ועוד.

הקוראת בקלפים

אוקטובר 2011 הגיע, ופרינץ פרסמה בעיתון מודעה בה הציגה עצמה בשם "חנה אור קורן" – קוראת בקלפים ומסייעת לאנשים. א"כ פנתה אליה, נפגשה איתה בתל אביב והשתכנעה למסור לה את תעודת הזהות כשהיא מסבירה כי כך תוכל לטפל בה מרחוק. בנובמבר הנפיקה פרינץ דרכון עם פרטיה של א"כ ותמונתה שלה. עבור הפגישות עם א"כ היא גבתה 200 שקל לכל פגישה. על "טיפולים רוחניים מרחוק" שילמה א"כ יותר.

באותה תקופה, מגבלות ההוצאה לפועל כבר הוטלו על פרינץ, ולמרות זאת היא שכרה רכב באמצעות התעודות המזויפות. כשנודע לא"כ שפרינץ מזדהה בשמה, היא התקשרה אליה וביקשה ממנה להפסיק. בתגובה, כך לפי כתב האישום, הציעה לה פרינץ 1000 שקל בחודש כדי שלא תתלונן נגדה במשטרה.

לפי כתב האישום, במאי 2012 פנתה פרינץ שוב למשרד הפנים בכפר סבא, והביאה לידי כך שהונפקה לה גם תעודת זהות על שמה של א"כ ועם תמונתה שלה. באותו היום פנתה לבנק המזרחי בכפר סבא, פתחה חשבון בנק על שמה של א"כ וקיבלה גם כרטיס בנקט. אחר כך פתחה חשבון נוסף בירושלים, קיבלה כרטיס אשראי ופנקס צ'קים, ועשתה שימוש בחשבון.

בדצמבר אותה שנה יצאה פרינץ מהארץ למשך ארבעה ימים בעזרת הדרכון המזויף ובפברואר 2013 ניגשה יחד עם עו"ד אריק קיים – נאשם נוסף בפרשה – לסוכנות רכב בדליית אל כרמל, שם התעניינה ברכישת רכב. היא בחרה רכב, סיכמה כי תשוב להשלמת העסקה וכעבור יומיים שבה, הציגה עצמה כא"כ וגם כרופאה, קיבלה אישור למימון ישיר, חתמה על המסמכים, קיבלה את הרכב, ואפילו הוציאה ביטוח חובה.

במרץ פנתה למתווך דירות, הציגה עצמה כרופאה, וביקשה למצוא דירה בחיפה, לה ולבן זוגה – עורך דין במקצועו. היא וקיים, כך לפי האישום, נפגשו עם המתווך וחתמו על הסכם. אחר כך שכרו את הדירה שהמתווך הראה להם. כמובן שפרינץ, כך נטען, חתמה על זיכרון הדברים מול בעלת הדירה כא"כ.

המומחית לסוכרת

בתווך, בתחילת שנת 2012, שכרה פרינץ דירה בירושלים, תוך שהיא מציגה עצמה בפני הדוקטור בעל הדירה בשם שרון הרמתי. מכתב האישום עולה, כי החל מאוגוסט 2012 ועד למעצרה של פרינץ ב-20 במרץ השנה, היא התחזתה לרופאה המתמחה בטיפול בחולי סוכרת, תוך שהיא עושה שימוש בכינוי "ד"ר שרונה שניידר".

כתב האישום מתאר כיצד פרינץ פרסמה מודעות בעיתונות החרדית, בהן נכתב: "ריפוי ממחלת הסוכרת תוך 10 טיפולים באופן טבעי. אפשר לזרוק את האינסולין והתרופות ולהציל את עצמך מכל הסיבוכים והאיומים של מחלת הסוכרת ולחזור להיות אדם בריא בעל איכות חיים. באחריות ובהתחייבות". המודעה כללה פרטי התקשרות עם "ד"ר שניידר", שפתחה קליניקה בדירה, תלתה על דלת הדירה שלט עם הכיתוב "ד"ר שניידר", ובדירה עצמה תלתה תעודות מזויפות בשפה האנגלית הנחזות להיות תעודות הסמכה והנושאות את שמה של ח"ש, אותה קורבן מאישום אחר.

מי שהגיע לקליניקה של "ד"ר שניידר" התקבל על ידה בחלוק לבן, כשעיתוני רפואה מקצועיים הונחו בקליניקה. חקירת המשטרה שנערכה גילתה כי העיתונים נשלחו בכלל לבעל הדירה, וכי ל"רופאה" יש אפילו אתר אינטרנט בו היא מוצגת כדוקטור.

לטענת הפרקליטות, פרינץ נהגה להציג עצמה כבעלת ניסיון רב שנים בטיפול במחלת הסוכרת, והבטיחה לחולים ריפוי מוחלט. "במסגרת מצג השווא ומסע השיווק מסרה המשיבה לחלק מהפונים אליה את פרטיו של הנאשם הנוסף (עו"ד קיים, א"ז) כמי שיכול להמליץ על הטיפול שלה, ותדרכה את הנאשם הנוסף מה לומר בשיחות אלה. הנאשם הנוסף אכן קיים שיחות עם כעשרה מטופלים שפנו אליו בעקבות הפניית המשיבה, ומסר להם כי בעקבות טיפולה של המשיבה החלים לחלוטין ממחלת הסוכרת", תיאר זאת השופט סובל בהחלטתו להאריך את מעצרה עד תום ההליכים, "המשיבה קיבלה באופן זה במרמה עשרות מטופלים, וגבתה עבור כל טיפול סכומי כסף של אלפי שקלים. בסך הכולל קיבלה המשיבה מאות אלפי שקלים. עם חלק מהמטופלים חתמה המשיבה על הסכמים לפיהם כספם יושב במידה ומצבם לא יוטב, אולם משהטיפול לא סייע להפחתת רמת הסוכר בדמם סירבה לעמוד בהתחייבותה ולא השיבה את הכסף. באחד המקרים המשיבה אף עשתה שימוש בפרטי כרטיס האשראי של מטופל, ללא רשותו וללא ידיעתו, לשם רכישת מכונת כביסה ומייבש כביסה, כשהיא מציגה עצמה בכזב בפני המוכר בשם ח"ש".

בכתב האישום מתואר כיצד פרינץ עסקה במתן טיפולים רפואיים רבים ומגוונים, ביצעה דיקור ללא פיקוח רופא מומחה, נתנה תרופות שחלקן אסורות על ידי משרד הבריאות, עשתה שימוש במכשיר חשמלי, והנחתה מטופלים להפסיק או להפחית את מינון האינסולין או התרופות, אפילו כשהמטופלים דיווחו על הרעה במצבם. ערכי הסוכר של חלק מהמטופלים עלו באופן משמעותי, לעתים עד כדי סכנה של ממש. לטענת התביעה, אחת המטופלות אף הגיעה לכדי מצב של אשפוז בבית חולים למשך שבוע כתוצאה מהתדרדרות קשה במצבה הגופני, וזאת לאחר שמילאה אחר הוראותיה של "ד"ר שניידר" להפחית את מינון האינסולין.

מלבד עלילות ההתחזות של ד"ר שניידר וגב' פרינץ, היא מואשמת גם בעבירות מס בגין כל הכספים שהכניסה ועליהם לא דיווחה.

אין תסקיר

עד כאן, טענות כתב האישום והפרקליטות נגד פרינץ. עכשיו בטח מעניין אתכם כיצד היא עצמה מגיבה לכתב האישום החמור הזה. ובכן, לטענתה היא התחזתה לא"כ כדי לעקוף את מגבלות ההוצאה לפועל מבלי לעשות נזק לאף אחד ומבלי שנותרה חייבת כספים לאף אחד מהגורמים איתם התקשרה. בנוסף היא הכחישה כי יצאה מהארץ וגם כי לא היא שכרה את הרכב.

בנוגע לגניבת הזהויות היא טענה, כי עומדת לה הגנת "הסיכון הכפול", מאחר שכבר הועמדה לדין ונשפטה בהליך פלילי קודם בגין מסכת אירועים הקשורה אליה. השופט סובל קבע דווקא, כי מדובר במעשים אחרים עליהם לא עמדה לדין.

בנוגע להתחזות לרופאה בפני מטופלי הקליניקה שלה בירושלים טענה, כי לא התחזתה אלא הציגה עצמה כמטפלת אלטרנטיבית במחלה, טענה שנשללה אף היא על ידי השופט סובל.

"במצב הדברים המתואר לא תסכון אפוא כל חלופה למעצרה של המשיבה, שכן אין בכוחה של חלופה כלשהי, יהיו תנאיה ואמצעי העזר שלה אשר יהיו, כדי להבטיח שהמשיבה תקיים את מעצר הבית, לא תחמוק ממנו על מנת לסכל את ההליך, ולא תשוב ותבצע בתקופת מעצר הבית עבירות נוספות המסכנות את ביטחון הציבור. מטעם זה, גם מעצר בית המשלב בתוכו איזוק אלקטרוני אינו מספיק ואינו יכול להתקבל", קבע השופט סובל והאריך את מעצרה של פרינץ עד תום ההליכים. הוא אף דחה את בקשתה של פרינץ להזמנת תסקיר מעצר בטרם קבלת החלטה בעניינה, תוך שהוא מציין כי "הכנת תסקיר היא משאב ציבורי שיש לנצלו ולהפעילו באופן מושכל ויעיל, על מנת שאותם מקרים בהם התסקיר נחוץ באמת, יהיה בידי שירות המבחן לספק את השירות באופן מיטבי".

מ"ת 33308-04-13