תיק בנק הפועלים והנפיחה

עוד נפיחה לרשימה פרשת בנק הפועלים שנחשפה לפני מספר ימים על-ידי המשטרה, בדרמטיות האופיינית לה, דומה להפליא לפרשות רבות אחרות שחשפה המשטרה, אשר החלו בקול ענות גבורה והסתיימו בהמיה דקה. עיין ערך הבנק למסחר. כהרגלה בקודש, כינסה המשטרה מסיבת עיתונאים ובכירי חוקריה הכריזו בגאווה בלתי מוסתרת על חקירה "חוצת ארצות" ועל חשיפת עבירות חמורות ביותר בתחום הלבנת ההון. בדומה לאופן התנהלותה של המשטרה בפרשת הבנק למסחר, אנו צפויים כנראה בימים הבאים למסע הדלפות מכוון ושיטתי של המשטרה: מחר ייחקר פלוני ומחרתיים ייעצר אלמוני. ככל שהנחקרים יהיו יותר עשירים ויותר מפורסמים – כך יגדל כמובן עניין הציבור בפרשה, פרסומים מפורטים על פשיטה למשרדיו של עשיר ומפורסם, כמוהם כהוספת שמן למדורה. אלא מאי, למגינת ליבה של המשטרה, ומטבע הדברים, ככל שיחלפו הימים כך יגווע עניין הציבור בפרשה, ובעוד זמן כשהחקירה תניב, אם בכלל, "כתבון" אישום מיניאטורי, מי בכלל יזכור את החקירה "חוצת הארצות"? כך מאבדת המשטרה את יוקרתה ואת כוח ההרתעה שלה והכל כדי להשביע את תאוות הפרסום שלה. אם אין הישגים אמיתיים, לפחות נשיג בטווח הקצר רווח תקשורתי. ואם מישהו יזכור בכלל בעוד שנה את ההצהרות הבומבסטיות וידרוש קבלות, תחשוף המשטרה פרשה אחרת כדי לסתום את פיו. פרשת בנק הפועלים הינה הוכחה שמשטרת ישראל, ובפרט מחלקת החקירות שלה, אינה מן הטובות בעולם וזאת בלשון המעטה. המשטרה זקוקה להישגים שהיא מתקשה להשיגם, ובוחרת בדרך הקלה – אם אין הישגים לפחות שיכתבו שיש הישגים. כך מרוויחה המשטרה בטווח הקצר נקודות, על חשבון הפסד אדיר בטווח הארוך: פגיעה באמינות המשטרה ובחוסנה. משטרה יעילה ורצינית עורכת חקירות, משיגה ראיות מבוססות לעבירות ולא "רצה לספר לחבר'ה" ברברבנות, טרם ש"הציפור בתוך הכלוב". פרשת בנק הפועלים, בדומה לפרשת הבנק למסחר, מהווה גם הוכחה ניצחת לכשלון מודיעיני של רשויות האכיפה והחקירה, כגון המפקח על הבנקים והרשות למניעת הלבנת הון. במשך כשש שנים הצליחה פקידת בנק לגזול כשלוש מאות מליון ש"ח מהבנק למסחר, ואיש לא חשד אפילו לכאורה במעשיה. לולא היתה מתוודה מרצונה ייתכן שהיתה מצליחה לגרוף עוד כמה מיליונים לכיסה. כשנחקר עובד הפיקוח על הבנקים בשאלה זו בבית-המשפט, הוא הצהיר במפורש: "תפקיד המפקח על הבנקים אינו כולל פיקוח על מעילות ומניעתן". כך! במקום להפנים את כשלונו ולהסיק מסקנות ולקחים נהג המפקח על הבנקים כילד המסרב להודות בכשלונו. ושאלת מיליון הדולר: אם נכונה הצהרתה הבומבסטית של המשטרה, לפיה היקף הלבנת ההון הוא אדיר וההלבנה נעשתה במשך שנים רבות – היכן היו רשויות האכיפה ומדוע לא עצרו את העבירות באיבן? ולסיום, עם פרסום הפרשה התקשרו לח"מ עשרות משקיעים זרים והביעו דאגה לגורל השקעתם בארץ, אחד מהם אף נסוג מכוונתו להשקיע בארץ סכומים נכבדים, עד יעבור זעם.אם רשויות האכיפה לא יתחילו לנהוג ברצינות בכוח שבידם ולא יפסיקו לעורר עוד פרשיות מדומות חדשות, מי ירצה להשקיע בארץ תוך סיכון כספו?  דר' יוסי כהן, עו"ד