שלח את עמי!

 הנוקשות הרבה בוועדות השחרורים של בתי הסוהר באה לידי ביטוי באינספור סרטים אמריקאים. בחלקם, כמו "חומות של תקווה", הציניות היבשושית של הדיונים בוועדות השחרורים הפכו לסצינות בלתי נשכחות ממש. סצינות שהבמאי יצר אותן בכוונת מתכוון, כדי להמחיש עד כמה שולטת המדינה בגורלו של האסיר העומד בפני ועדת שחרורים מבית הסוהר.

גם במציאות של אמריקה, וגם בישראל, בוועדות השחרורים אין באמת שום דיון מהותי עצמאי על מצבו של האסיר, עתידו, זכויותיו. מתנהל בהן דיון מבויים כמעט, שתוצאותיו ידועות מראש ונקבעות על ידי הפרקליטות והמשטרה, אותם שני גופים שכבר שפטו את האסיר. אמנם הפשע בישראל קנה את המעמד הזה ביושר, עם האכזריות של גלי החיסולים, הסחיטות ועבירות המין, ועדיין, דומה שרשות בתי המשפט "משכירה" שופטים בדימוס, שופטים בתחילת דרכם, ומה שבטוח שופטים מטעם, לטובת הפארסה הזו שנקראת ועדת השחרורים.

אחת הפארסות האלה מתרחשת בשנתיים האחרונות בעניינם של ארבעה אזרחים בלארוסים, ולרי נביטסקי, סרגיי ששולקין, אמדריי קראוצ'וק ויורי וורבוב. לפי כתב האישום נגדם הוגדרו כמחסלים שכירים מטעם ארגוני הפשע של האחים אוחנה ומשפחת אבוטבול. בפועל הם התגלו כשלומיאלים חסרי יכולת ביצועית מוחלטת, סתם ארבעה בלרוסים אביונים שלא הצליחו להוציא לפועל אף אחת מהמטרות "הכבירות" שהציבו להם, אבל כן ידעו לשתוק במשטרה ובבית המשפט. הם נכשלו פעמיים בחיסול של יעקב אלפרון, נכשלו בחיסול של עזרא שוני גבריאלי במגדלי עזריאלי, פיספסו בענק את ניסים אלפרון, עד שאפילו שולחיהם ויתרו להם על המטרה החשובה מכולם – חיסול של יצחק אברג'ל.

אם כל זה לא מספיק, הרי שבסופו של דבר בית המשפט גם זיכה אותם מכל האישומים של חברות בארגון פשיעה וניסיון לרצח. מה שכן, הם הורשעו בשהות לא חוקית ובאחזקת מצבור נשק בדירה שהושכרה על ידי עבריינים מארגון אוחנה, בינהם כאלה שכבר עשו שימוש מובהק בנשק הזה. על העבירות המינוריות בכתב האישום הטילו על הבלרוסים את העונש המקסימלי בחוק – 11 שנה.

בשנת 2010, אחרי שסיימו לרצות שמונה שנים ממאסרם, שזה שני שליש, התחוור להם שמדינת ישראל ממשיכה לסגור איתם את החשבון, עד הסוף ובכל הכוח. ועדות השחרורים שליד שירות בתי הסוהר דחו פעמיים את הבקשה שלהם לשחרור מוקדם. עכשיו מנסה עו"ד חן מאירי להשיג להם ועדה חוזרת, בינתיים היא חושפת כאן את הפרוטקולים של החלטות ועדת השחרורים הקודמות. להחלטות הוועדות הללו הצטרף גם בית משפט המחוזי בנצרת, שפעל כחותמת גומי ולא מצא לנכון להתערב בהחלטות, בטענה שהן לא חרגו ממתחם הסבירות.

חג החירות

לא חרגו? לכבוד חג החירות בחנתי את מכלול הדיונים וההחלטות שהתקבלו בוועדות השחרורים של הבלרוסים, והמסקנה מכך היא זו אשר סיפקה את ההשראה לפתיח שתיאר את ועדות השחרורים בראשות שופט בישראל, כזרוע הארוכה של המשטרה והפרקליטות. ממש כך.

עו"ד חן מאירי	עו"ד קטיה צווטקוב

בוועדה הראשונה של האסיר סרגיי ששולקין, ב-21 לדצמבר 2010, ציין נציג שב"ס כי התנהגותם בכלא של כל הארבעה היא ללא דופי אבל הם לא יוצאים לחופשות בגלל חומרת העבירות וסוג התיק בו היו מעורבים, וגם בגלל שהם זרים בישראל ואין להם כתובת. מדינת בלארוס העבירה מכתב שבו נמסר כי היא מעוניינת לקלוט את ארבעת הבלארוסים למשך תקופת השליש. "אנחנו מבקשים לגרש אותם למדינתם, כדי שלא יהוו עוד נטל על מדינת ישראל", טענה בשמם, עו"ד קטיה צווטקוב. היא גם הציגה מספר תקדימים של אזרחים זרים אשר קיבלו שליש בתנאי שיגורשו מהארץ, ואפילו החלטות לשחרר עבריינים ישראלים שהתחייבו לרצות את השליש במדינה זרה.

השופטת דחתה את ההחלטה עד לסיום שביעתת הפרקליטים. לא שזה עזר להם ממש, כעבור חודשיים התייצבה נציגת הפרקליטות וחזרה על חומרת העבירות: גניבת הגבול, מצבור הנשק, הביצוע בצוותא, רמת המסוכנות שמחייבת ענישה חמורה. לפי התובעת, מידע מודיעיני חסוי מצביע על רמת מסוכנות בתוך הכלא, וגם המשטרה מתנגדת לשחרור. בנוסף, לפי הפרקליטות, בניגוד לשב"ס, התנהגות האסיר אינה נאותה, והוא אפילו סירב לעבוד. "ככל שתקופת השליש גדולה יותר רמת הפיקוח הנדרשת גבוהה יותר. מאחר ולא ניתן לפקח על האסיר מחוץ לכלא, לא ניתן לשחררו".

עו"ד צווטקוב נזעקה: "ברור שהאסיר לא עובד, הוא פשוט מעדיף ללמוד בכלא, מחשבים, סדנאות חוגים. ובכלל, אנחנו לא מבקשים לשחרר אותו ברישיון, אלא במסגרת גירוש, יש לו בבית שני ילדים בני תשע ו-14, הקונסול של בלרוס בקשר רציף, והמדינה מוכנה לקלוט אותם".

עו"ד צווטקוב טענה כי מעבר למידע המודיעיני החסוי, שלא ניתן להתמודד איתו, אין לאסירים הבלארוסים כל דוחות משמעת יוצאת דופן בכלא, אין להם סכסוכים, הם לא התקוטטו עם איש. "הם פשוט לא יכולים להציג תוכנית שיקומית בארץ כי הם לא אזרחים ישראלים".

הנימוקים המשכנעים האלה לא שינו את עמדתה של יו"ר הוועדה, השופטת, שאדן אבו אחמד, היא דחתה את הבקשה בנימוק היבשושי של עבירות חמורות, עמדת משטרת ישראל ומידע מודיעיני חסוי.

חותמת גומי שיפוטית

עו"ד צווטקוב עתרה לבית המשפט המחוזי בנצרת נגד החלטת הוועדה, וביקשה לשחרר את ארבעת הבלרוסים. היא ציינה כי למעשה, מכל הארבעה זוכו מההאשמות המרכזיות בתום משפט שארך חמש שנים תמימות, והזכירה כי בעבירות שבהן הם כן הורשעו, הם קיבלו את עונש המקסימום האפשרי. עוד היא טענה, כי בהיותם זרים בישראל המאסר קשה להם שבעתיים – ללא ביקורי משפחה וחופשות.

לפי עורכת הדין, הנימוק העיקרי שניתן לדחיית הבקשה לשחרור מוקדם הוא היעדר אופק שיקומי – נימוק בלתי אפשרי במצב שבו מדובר באזרחים זרים, מה גם שלא הוצעה להם שום מסגרת טיפולית או שיקומית נאותה כמקובל. לטענתה, לפי הנימוק הזה אף אסיר שהוא אזרח זר לא יקבל שליש. הסניגורית ציינה כי הרשויות מתעלמות מהתנהגותם הטובה, ומכך שלא עולה מהם סכנה אמיתית לפגיעה בשלום הציבור. "הוועדה שקלה שיקולים לא רלוונטים, היא נתנה לשיקולים שונים משקל לא ראוי", טענה עו"ד צווטקוב ורמזה לנקמה המתוקה של הפרקליטות והמשטרה בעבריינים מבלרוס שסירבו להפליל את האנשים שהביאו אותם לישראל.

שופטי בית משפט המחוזי צפון בנצרת, אברהם אברהם, שמואל ארבל ושאהר אטרש, דחו את העתירה על הסף כמעט. אחרי שחזרו בדקדקנות על כל הפרוטוקולים של הוועדות, הם קבעו: לא נמצא פגם בלתי סביר בהחלטת ועדת השחרורים. "האינטרס של הגנה על הציבור גובר על האינטרס של האסירים, התנהגות טובה אין בה די".הגנה על הציבור? איזה ציבור?

מי צריך גמילה מאלכוהול

בחודש ספטמבר 2011 נערכה לששוקין ועדה חוזרת, אבל לפני שהיא שנכנסה לעובי הקורה הוחלט להמליץ לשב"ס להציע לאסיר השתתפות בקבוצה טיפולית. עכשיו הדיון נדחה בעוד חמישה חודשים, עד 29 פברואר 2012. הפעם התברר כי האסיר השתתף בקבוצה אבל בגלל קשיי שפה הוא התקשה לשתף בבעיות שלו, בכל הנוגע לבעיית ההתמכרות. לדעת הגורם המטפל אין לו אופק טיפולי והוא השתתף בקבוצה רק כדי להשיג רווח אישי.

צודקת, אחרי שמונה שנים רצופות בכלא, איזה בעיית התמכרות לאלכוהול יכולה להיות לאסיר? התשובה ניתנה שוב על ידי עו"ד צווטלוב. לאסיר, פעם בימי ילדותו היתה אולי בעיית שתייה, אבל מאז היתה לו מסעדה והוא גם יושב תשע שנים בכלא ללא בעיות התנהגות. לטענתה, לא רצו לשלב אותו מלכתחילה בקבוצה הטיפולית השיקומית, בין היתר משום שהוא שב"ח, ולבסוף עשו זאת רק בהוראת ועדת השחרורים.

ראש תחום עבודה סוציאלית בשב"ס, נעה בן נעים, הודתה בהקשר זה: "אין לנו שליטה על שחרור של אסיר כאשר מדובר בשב"ח, ולכן אנחנו לא יכולים לבנות לו תוכנית טיפולית".

עו"ד צווטקוב הסבירה כי האסיר הספציפי (ששולקין) נעדר עבר פלילי לחלוטין. לדבריה, האירוע בו היה מעורב היה הסתבכות נקודתית שאינה מעידה על דרך חיים. הוא סובל בכלא ללא משפחה. הוא מתויג מודיעינית לארגון פשע אבל זה לא באמת מעניין אותו, הוא בכלא עושה הכל כדי להשתלב, להשתקם ולהמשיך בחייו.

למותר לציין שהשופטת דחתה את הבקשה בהסתמך על המידע המודיעיני מהדיווחים הקודמים, ועל הטיפול שהוא לא השתתף בו בהידר קשיי השפה והתמכרות עכשווית לאלכוהול.

משב"ס נמסר כי הם אינם ממונים על הטיעונים בעניין קבלת שחרור מוקדם. תגובת הפרקליטות לכתבה לא התקבלה עד שעת העלאת הכתבה לאתר. אז עכשיו, שעתיים לפני כניסת החג, כל מה שנותר לומר ליהודים אשר מסבים יחד לארוחת הסדר וחוגגים את חג החירות הוא, "זכור את שעשה לך עמלק", או במילים אחרות – שלח את עמי!