![]() |
| דחה את המלצת קצינת המבחן. השופט קפאח |
"הוא היה כמו שטן, מפחיד והפנים שלו היו מפחידות וכועסות מאוד, הוא פשוט השתגע מרוב כעס" (א' בעדותה במשטרה נגד חאמאד אלעמור, על הרגע בו סירבה לקיים עמו יחסי מין אחרי עוד יום עבודה כנערת ליווי).
כאשר א', צעירה שהוכתה על ידי אחיה, ברחה מבית משפחתה מחשש שירצחו אותה, היא לא תיארה לעצמה שתיפול למקום מפחיד לא פחות, אם לא יותר. א', ששהתה מספר ימים במעון לנשים מוכות, הכירה את חאמאד אלעמור (34) מהיישוב כסייפה, והחלה לגור איתו. בכתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים שהגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בתל אביב עולה, כי מאותה הנקודה הפכו חייה לסיוט מתמשך ובלתי אפשרי.
השופט ציון קפאח, בהחלטתו להאריך עד תום ההליכים את מעצרו של אלעמור – הנאשם בסחר בבני אדם והחזקה בתנאי עבדות לצורך שירותי מין – מתאר בפרוטרוט את הסיוט שעברה א'.
כתב האישום מגולל בתחילה מערכת יחסים זוגית בין אלעמור לבין מתלוננת, שעזבה את בית משפחתה בנובמבר 2012, שהתה במקלט לנשים מוכות ועברה להתגורר עם אלעמור, שיצר קשר עם בעל מכון לעיסוק בזנות וסיכם איתו כי המתלוננת תעבוד שם תחת אחריותו ותוך חלוקת ההכנסות. לא עזרו למתלוננת הסירובים, אלעמור, כך נטען, איים להחזירה לבית משפחתה במידה ותסרב לעבוד, תוך שהוא משתמש באלימות, צעקות, קללות ואיומים.
מאוחר יותר, כך נטען, העביר אותה לעבוד במכון אחר לפי אותה המתכונת. הפרקליטות אף טוענת כי העובדה שאלעמור אילץ אותה לעבוד מהווה אונס שהוא עצמו ביצע, ומעשים מגונים אותם ביצע באמצעות אחרים. באישום נוסף הוא מואשם כי כפה על המתלוננת מגע מיני חרף התנגדותה ותוך התעללות שכללה אלימות, איומים והפחדות, בחמישה מקרים שונים. התובע, עו"ד אורן פז, טען בבקשה להארכת מעצרו של אלעמור עד תום ההליכים כי עולה חשש לשלומה של המתלוננת, כמו גם לשלומן של עדות התביעה האחרות.
מעניינת לא פחות היא גרסתו של אלעמור – המיוצג על ידי עוה"ד משה שרמן וליה פלוס – ולפיה הוא פיתח קשר רגשי כלפי המתלוננת, ולמעשה ביקש ממנה להפסיק את יחסיו עמו הואיל כי הבין שהיא עובדת כנערת ליווי.
השופט קפאח לא התרשם מהגרסה הרגשית של אלעמור וציין: "כתב האישום מספר על מערכת יחסים זוגית שהפכה עד מהרה ליחסי אדנות בהם משמשים האדון והשפחה. המשיב הפך את המתלוננת לאסקופה נדרסת תוך שהוא מנצל את התלות שפיתחה בו במנוסתה מבני משפחתה. המערכת הזוגית הפכה להיות קשר של מנצל ומנוצלת, כאשר הראשון אינו בוחל באמצעים, על מנת להפיק את מירב התועלת מהשפחה שנקרתה לידיו, תוך שהוא מאלץ אותה באמצעים שונים לעסוק בזנות, גם כאשר מצבה הגופני אינו מאפשר זאת.
"לא אדע מלשון כתב האישום האם המתלוננת הועברה למכון האחר במקביל לעבודתה במכון הראשון, על מנת להפיק ממנה את מירב הרווחים, או שמא מדובר במכון חלופי. כך או כך, ניכר כי המשיב לא התכוון להרפות מהמתלוננת, בהיותה נכס המניב רווחים. גם לשימושו האישי נועדה המתלוננת… ניכר מהתיאורים לרבות השימוש באמצעי אלימות כי המתלוננת הייתה בעיני המשיב כעפרא דארעא.
קצינת המבחן המליצה לשחרר את אלעמור בתנאים מגבילים, אולם השופט קפאח דחה את ההמלצה: "אכן, אפשר שהמתלוננת נמצאת כיום במקום מוגן ורחוקה מהמשיב, עם זאת, אין להעלות על הדעת כי ייגזר על המתלוננת להיות במנוסה מתמדת שעה שהמשיב בן חורין. הדמות המצטיירת הינה של אדם חסר עכבות וגבולות. קריאת הודעות המתלוננת מציגה אותו כאדם אלים וחסר מעצורים. מוזר לקרוא את דבריו לקצינת המבחן כי ליבו נחמץ משנודע לו על עיסוקה של המתלוננת. לדבריו הוא היה קשור אליה בעבותות של אהבה ועל כן ביקש שהיא תנתק את הקשר עימו משום שהוא לא היה מסוגל לכך?! אם אכן אלה הם פני הדברים, מדוע היה צורך במשטרת ישראל לנתק בין השניים?".










