זעקות באפילה

הכתבה שפירסמתי במגזין "סופשבוע". לחץ להגדלת תמונת חדר בהפרדה

 אסיר עולם הרצל אביטן שהה במשך 13 שנים בשני תאי הפרדה מיוחדים, שהוקמו במיוחד עבורו בכלא בבאר שבע וכלא רמלה. בחצר התא ברמלה הוא נהג להאכיל כ-20 חתולים שנהגו להתקבץ אצלו מדי יום בשעת הטיול היומי, היה תולה חתיכות נקניק וגבינה על מוט ארוך של מגב לשטיפת רצפות ומאכיל אותם לפי התור. סוהרים שפיקחו עליו זוכרים אותו ממש מדבר עם החתולים, והמחווה האנושית אפילו ריגשה אותם, אבל כאשר ביקש אביטן להכניס לתאו חתול קבוע הם התנגדו. חששו שיעשה בחתולים ניסיונות סדיסטים לצורך סיפוק הדחפים שלו כעבריין האלים והמסוכן ביותר אשר שהה בשנות התשעים בכל בתי הסוהר.

אביטן לא ויתר, באמצעות פרקליטיו, עורכי הדין דוד יפתח ואבי עמירם, הוא עתר לבית משפט שהורה לאפשר להכניס חתול לתא ההפרדה. את החתול המיועד הביאה מנהלת בעמותת "תנו לחיות לחיות", שהיתה בקשר עם אביטן והזדעזעה מנימוקי ההתנגדות של שב"ס. כאשר החתול חלה היא אפילו הביאה לכלא אמבולנס לחיות ולקחה אותו לאשפוז.

במציאות כמו גם בספרות ובקולנוע, סיפורים של אסירים מבודדים תמיד מציתים את הדימיון ומעוררים תהיות על הסיבות שהובילו לכליאתם בבידוד ועל חייהם שם, והחשיפה על מותו בכלא איילון של איש המוסד, בן זיגייר, רק ממחישה את זה. עו"ד עמירם ליווה את אביטן למעלה מ-15 שנה, והעתירה על החתול היא אחת בסדרה של עתירות שהוגשו במטרה לשפר את תנאי ההפרדה של הלקוח יוצא הדופן  – שודד אלים, רוצח אכזרי ומנהיג אסירים כריזמטי, שאיכשהו נחרת בזיכרון הקולקטיבי גם בזכות מחוות אנושיות אשר נחשפו בכמה ראיונות רדיופונים נדירים ודרמטים במהלך בריחה מהכלא, ומתוך תאי ההפרדה.  

היומן של אביטן. לחץ להגדלה

אביטן בקושי ידע קרוא וכתוב, אבל בכתב יד כמעט בלתי ניתן לקריאה הוא הצליח להנציח משהו משנות הבידוד שלו ביומן אישי, שחלקים ממנו מצוטטים כאן, 12 שנים אחרי מותו. ביומן הוא יוצא נגד שופטיו ומוחה על תנאי הכליאה, מה שמעורר השראה באשר למאבק ציבורי שמתפתח בימים אלה בפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין נגד כליאה בתנאי הפרדה ארצית – בידוד מוחלט וממושך מכל סוג של חברה אנושית, עם דגש על ניתוק המעגל החברתי של אסירי ההפרדה בכלא ומחוצה לו.

את יום העיון הראשון בנושא, שנערך בחודש דצמבר בלשכת עורכי הדין, יזם יו"ר הפורום הפלילי, עו"ד אבי חימי, והשתתפו בו חבר כנסת דב חנין, נשיא בית משפט המחוזי מרכז, השופט אברהם טל, עורכי דין בכירים, פסיכיאטרים, נציגים של שב"ס, ארגון רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח. "מבחינתנו כליאה בתנאי הפרדה ארצית זוהי גזירה שלא ניתן לעמוד בה יותר", אומר עו"ד חימי, "מדובר בענישה כפולה ובלתי אנושית אשר גורמת לפגיעות נפשיות בלתי הפיכות, לא נשקוט ולא נחדל עד שאחרון האסירים ייצא משם והאגפים האלה ייסגרו".

תורת הלחימה: בדידות

הפרדה ארצית היא חלק מתורת לחימה חדשה יחסית של המשטרה ושירות בתי הסוהר, בברכת הפרקליטות ומשרד המשפטים. היא נועדה לדכא מנהיגי אסירים דוגמת אביטן, ובמיוחד ראשי ארגוני פשיעה ובכיריהם, אבל גם להעלים דמויות בטחוניות בעייתיות.

אסירים ועצירים באגפי הפרדה נכלאים לבד בתא (או בתנאי הפרדה זוגית עם אסיר נוסף). בנסיעות לבתי משפט הם מובלים בפוסטה  מיוחדת, לבד. לטיול היומי הם יוצאים לבד, כאשר כל חלונות התאים הפונים למסדרון ולחצר מוגפים. הם אוכלים בתא לבד, כולל מזון ונשנושים מהקנטינה. מאזינים למוזיקה לבד, צופים בטלוויזיה ודי.וי.די לבד, ומשחקים בפלייסטיישן לבד. ביקורים של חצי שעה בשבוע יש להם רק עם בני משפחה מקרבה ראשונה (הורים, אשה, אחים, ילדים), ובתנאי שאלה אינם מוגדרים מודיעינית כמעורבים בפשיעה. הם אינם זכאים לחופשות, ואין סיכוי שיקבלו שחרור מוקדם בוועדת השחרורים. שיחות הטלפון מבוקרות ומואזנות. סל השירותים של שב"ס כולל ארוחות חמות, ביקור קבוע של עובד סוציאלי, רופא ופסיכולוג קרימינולוג במידת הצורך. 

וטו על תקשורת בבתי סוהר. צילום אגף הפרדה ארצית בכלא איילון באדיבות שב"ס

מערך מודיעין משותף של שב"ס והמשטרה (שב"כ והמוסד) הוא זה אשר מסווג את האסירים לכליאה בהפרדה ארצית, תחת ביקורת שיפוטית של בית משפט מחוזי אשר מאריך את השהות  בהפרדה לתקופות של שישה חודשים כל פעם.

לנוכח כמה פרשות מביכות בעבר הלא רחוק, את מערך המודיעין של שב"ס מנהלים בשנים האחרונות קציני משטרה מיחידות שטח מובחרות. כך למשל, מפקד אגף המודיעין בשב"ס היה עד לפני שנה וחצי, תת גונדר דני אבימאיר, לשעבר מפקד ימ"ר תל אביב, מי שהיה אחראי להרשעה של יוסי מוסלי, אסיר אשר שפוט ל-12 שנות מאסר ושוהה ארבע שנים בתנאי הפרדה שנקבעו על ידי אבימאיר.

מפקד אגף המודיעין הנוכחי, תת גונדר אבי רואיף, היה מפקד ימ"ר ירושלים ומפקד מרחב דוד, קצין בכיר שצבר שנים של מעקבים צמודים ומאות שעות האזנות סתר לבכירי העבריינים, עם דגש מיוחד לחיבורים של הירושלמים. אלי "קוסם" נעים, יצחק בר מוחא, האחים סם ויוסי מלכה ועוד רבים אחרים נשלחו לכלא בזכות עבודה שלו וכולם נתונים כעת לחסדיו.

רואיף בא לשב"ס בעקבות מפקדו הישיר לשעבר, הנציב, רב גונדר אהרון פרנקו, לשעבר מפקד מחוז ירושלים במשטרה. במקביל לעבודה השוטפת, רואיף עומד בראש צוות מיוחד לצמצום הפשיעה בתוך בתי הכלא. הצוות מגבש יוזמת חקיקה להחמרת הענישה על עבירות שמבוצעות בתוך בתי הכלא, כולל פשיעה שמתוכננת בפנים ומתרחשת בחוץ. מבחינתו, כאן בדיוק נובעת החיוניות של אגפי ההפרדה, בלי קשר לחומרת העבירות של האסירים הרלוונטים.

בפורומים מקצועיים של שב"ס רואיף ואנשי אגף המודיעין חוזרים וממחישים לסוהרים ומפקדי האגפים: "לעבריינים מסוימים יש השפעה כבירה על אסירים וסוהרים, ובעיקר על ארגון הפשע שלהם בחוץ. עבריין כזה אין לו זכות קיום בלי מערכת עבריינית כלכלית בחוץ, ולכן בכל סוג של כליאה הוא יישאר מחויב לתחזוקה הכלכלית של ארגון הפשע שלו".

לפי הדוקטרינה הזו, הפרדת אסירים היא צעד בלתי נמנע ואקוטי במיוחד במצבים בהם ראש הארגון בכלא ואנשיו פעילים בחוץ. עם האסירים האלה רואיף אינו מנהל דיאלוג של אנושיות ושיקום, אלא מלחמת קיום יומיומית.

"נדרשת אקרובטיקה מודיעינית כדי לספק משמורת בטוחה ולסווג 13 אלף אסירים פליליים אשר חלקם הגדול משתייכים ל-30 ארגוני פשע מסוכנים ביותר", מסביר קצין בכיר בארגון ומונה את כל השמות משירזי ומוסלי ועד כראג'ה ועבד אל קאדר. "שב"ס הוא ארגון שלא לוקח סיכונים, כל יום אנחנו חושבים איפה למקם אסירים לפי השיוך הארגוני שלהם, וחוץ מחברי הארגונים יש סתם טעוני הגנה, מופרעים פסיכופטים, כנופיות, חמולות של בדואים, חבורות של חבר העמים, אסירים בטחוניים. בתוך כל הערב רב הזה יש עוד 1,500 אסירים ועצירים שמנויידים מדי יום בפוסטות בין כל בתי הסוהר, בתי המעצר ובתי המשפט, אז כליאה והסעה בתנאי הפרדה היא האלטרנטיבה הכי טובה למניעת שפיכות דמים והתגברות הפשיעה".

בשב"ס מאמינים כי בדרך זו הם מונעים התפתחות מנהיגות עבריינית אשר חולשת מתוך הכלא על הפשע שמתנהל בחוץ. נהוג לומר שהדוגמא המובהקת ביותר לכך הוא יצחק אברג'ל, שמאות אסירים הפכו בכלא ובחוץ לחיילים פעילים בארגון הפשע שלו. אבל לא רק הוא צבר עוצמה בכלא, יעקב אלפרון המנוח היה בקושי בן 20 כאשר היה עצור עד תום ההליכים בכלא כפר יונה, ו- 16 אסירים מבוגרים בכלא שאטה חיסלו למענו את עד התביעה שלו, יפת נגר. מטבע הדברים, בתי הסוהר מלאים במנהיגים פוטנציאלים אשר מרכזים סביבם אסירים שרק מחפשים שייכות. בכל פעם שמנהיג כזה משתחרר או עובר למתקן אחר, מיד צומח תחתיו מנהיג חדש, הרצל אביטן נחשב לאחד האבות המייסדים של השושלת הפלילית הזו. 

עו"ד אבי עמירם עם הרצל אביטן בבית המשפט. הכי שנות התשעים

 הפרדות לפי אביטן

"בסיום העתירה פונה אלי השופט אבן ארי ושואל אם אני מוכן לארח אותו בחדרי", כתב אביטן ב-12 ליולי 1996 ביומן ההפרדה שלו. "אח, איך הוא נפל לי כמו פרי בשל. בדרך החוצה לחדרי אנחנו משוחחים כשלצידו כל הפמליה, והקלדנית שלו, היא יפהפיה. בזמן שעורך דין עמירם דיבר אני נעצתי בה עיניים, אבל בצניעות, בהבנה שבשתיקה. אותה בלונדינית גם לא משקרת אותי, ולא סוחפת אותי…

"אני מרוכז בשופט, איך שהוא מגיע לחדרי אני מציע לו לראות את אלבום התמונות של בני בגיל יום אחד, ואומר לו 'מה עולל לך זה שאתה מעניש אותו, איך יכולת לשלוח לכלא גם את אביו וגם את אמא שלו לחמש שנים' (על סיוע לשוד ורצח במלטשת קרן אור, א"ז). אני ממטיר עליו זכרונות מהמשפט והוא מתחמק, רק הוסיף חטא על פשע. אני את שלי פרקתי, ובזה סיימתי את החשבון".

הכל החל בשנת 1979, כאשר אביטן הורשע בתיק שוד מזוין של בנק לאומי בתל אביב ונשפט ל-15 שנה. כאשר נלקח לביקור בבית הוריו המבוגרים בשכונת נוה שרת הוא מעל באמון הסוהרים המלווים וחמק דרך חלון השירותים. בהמשך נלכד בצרפת. אביטן התנגד להסגרתו בטענה שהוא מחבל יהודי ואסיר פוליטי, אבל בקשתו נדחתה מאחר והיה מבוקש בישראל על עבירות פליליות חמורות שביצע במהלך הבריחה: האחת, שוד ורצח עובד מלטשת היהלומים קרן אור ברמת גן, השנייה הפכה לאירוע מכונן בתולדות שב"ס, רצח גונדר רוני ניצן, מפקד בית המעצר איילון שבו הוחזק אביטן טרם המשפט.

אביטן נכלא באגף הרקפת, אז אגף הפרדות חדש במעמקי בית המעצר איילון, 10 חדרי בידוד שמקיפים חצר פנימית קטנה ומנוטרים 24 שעות ביממה במצלמות, חידוש מהפכני בשנות השמונים. ברקפת שהו אז גם שמעיה אנג'ל וחיים שושן שעמדו יחד למשפט רצח כפול, ויעקב שמש, נאשם נוסף ברצח רוני ניצן. יום אחד בשעת הטיול בחצר הפנימית, שמעיה, אביטן ושמש נכנסו לחדרו של שושן ורצחו אותו, רק משום שלפי הפארנויה הזכורה לשמצה של אנג'ל, הוא חשד ששושן יהפוך לעד מדינה. תפישת העבודה שלהם היתה, שהמצלמה המכוונת לתא של שושן מקולקלת, אבל הם טעו. המצלמה פעלה ותיעדה אותם נכנסים ואת רגליו של שושן המפרפר מבצבצות מהתא בניסיון נואש לחמוק מדקירות הסכין של אביטן ושמעיה.

עכשיו הואשם אביטן ברצח נוסף והועבר לאגף האיקסים, עוד אגף הפרדה מיתולוגי, אשר זכה לכינויו מאחר ונכלאו בו כאלה שדבר מעצרם לא נודע, ובראשם איש שירותי הביטחון מרדכי קידר, המכונה מיסטר איקס. החשיפה של הטלוויזיה האוסטרלית מלמדת שההליך החשאי הזה עדיין מתקיים במסגרת שב"ס. האסירים היו מבודדים בתאים אבל האגף רחש חיים, טיולים משותפים בחצר, חילופי ציוד, סמים ומצרכי קנטינה בין התאים. כל המשפטים הסתיימו בהרשעות, אביטן נשפט לשלושה מאסרי עולם ונשלח לתא בידוד בכלא באר שבע.

"המאסר הממושך ותנאי הבידוד הקשים לא כופפו אותו, הוא האמין שיבוא היום והוא ייצא", נזכר עמירם, שליווה את אביטן בממשק מול שב"ס, ומול משרד המשפטים ונשיא המדינה אשר קצבו את עונשו ל-54 שנה. "הרצל טען בפני תמיד, שרצח ניצן בוצע כנקמה על שיטת החוקנים שניצן פיתח במסגרת המאבק נגד הברחות הסמים, וסיפר שניצן עצמו ביצע בו חוקן שגרם לו השפלה קשה ודימום כואב מבלי שהיה נרקומן בכלל. חרף העתירות הרבות שהגשנו לבתי משפט על כל דבר קטן, שיכניסו לו תוכי, חתול, תקליטורים, ולמרות הרשעתו ברצח מפקד כלא, בפיקוד שב"ס העריכו את האישיות שלו וחששו מהעוצמה שלו בבתי הסוהר. המעמד שלו התחזק מאוד דווקא מאז רצח ניצן, שעם כל הצער פגע באסירים רבים בצורה לא מידתית". 

קולאז' מהרצל לעו"ד עמירם, לחץ להגדלה

ביומנו מתאר אביטן כמה ניסיונות להבריח אקדחים. בשנת 1988 הצליחו להבריח אקדח לתאו המבודד בכלא באר שבע, באמצעותו הוא חטף סוהר כבן ערובה, נמלט מהכלא לדירה בבאר שבע והקפיץ על הרגליים מדינה שלמה. "אני לא רוצה לדעת מי הכניס את האקדח", כתב אביטן ביומנו כעבור כמה שנים.

"הכל השתנה מאז המעצר שאחרי הבריחה השנייה", מספר עמירם. "בנו להרצל אגף מיוחד בכלא באר שבע, תא מספר 1, כוך קטן עם תנאים מינימלים ביותר. אסירים ועצורים בכל בתי הסוהר שבתו רעב כדי שתופסק ההתעללות. המפגשים ביננו התקיימו בתוך התא הקטן. כדי להיכנס הייתי עובר בדיקות משפילות, כולל הורדת מכנסיים, התכופפות, חליצת נעליים. זה היה טירטור ולא בדיקה, הרגשת שהבריחה השפילה את שב"ס.

"בינתיים הוקם למענו בלבד אגף 13 גם בכלא איילון. מתחם בנוי ומבוצר, שעל פי המודל שלו בנו את המתחם של יגאל עמיר, התא שכנראה שימש את שב"ס לכלוא את האסיר האוסטרלי שדבר מותו פורסם השבוע. הייתי נכנס רק עם אנשי יחידת הליווי (אז עב"מ, היום נחשון), שכפ"צים, רובה גז מדמיע ונשק רגיל. צמוד לתא המגורים והחצר של החתולים היה תא לפגישות, עם רשת שלא ניתן להעביר דרכה מסמכים וסוהר צמוד שהקשיב לכל מילה. הטלפון שהכניסו בסוף לחדרו חילץ אותו מהבדידות הגדולה. עד שנת 2001 הוא היה מדבר איתי 20 פעם ביום, לא דעך רגע, פעם אחת לא שמעתי נפילה בטון הדיבור שלו.

"מתוך התא הוא עשה המון דברים, הפעיל מערך לאשפוז עבריינים נרקומנים במוסדות גמילה, דאג לביקורים של ילדי פנימייה משכונת נוה שרת במתקני לונה פרק שניהלו חברים שלו בחוץ, היה מדבר הרבה עם דורון ג'מצ'י, עם אריה שומר מלשכת נשיא המדינה, וגם הסתבך בתיק פלילי כאשר התקשר לבעל קרקע כדי שיחדל מהליכים אזרחיים שנקט נגד חבר של הרצל".

סלבריטאי הבדידות בכלא 

זרקור לחשיכת ההפרדות. בן זייגר

על חלק מאסירי ההפרדה מספרים כי הם אכן מאבדים קשר עם הסביבה, בכלא ובחוץ, אבל מתכוונים יותר לאובדן שפיותם ולא לשיקומם. לאיש המוסד בן זיגייר למשל, היה מטען אישי כבד שהוביל אותו לכלא הישראלי, אבל הבדידות העצומה בתא הפרדה ללא קשר עם גורם אנושי כלשהו, בדידות שלפי בית משפט מחוזי מרכז נמשכה מחודש מרס 2010 עד חודש דצמבר, רק חיזקה את הרצון שלו למות, והוא גם הוציא את זה לפועל כפי שפורסם.

אחד האסירים שריצה מאסר ארוך בתנאי בידוד נוקשים, עוד טרם מיסוד שיטת ההפרדה הארצית, הוא פרנסואה אבוטבול המנוח. בשנת 2002 הוא החל לרצות חמש שנים בבידוד מוחלט, ופחות משנה לאחר השחרור הוא נשפט לעוד שלוש שנים אותן ריצה בהפרדה ארצית רשמית. אנשים שהכירו אותו לפני ואחרי נשבעים שלא היה מדובר עוד באותו אדם. ואכן, לאחר השחרור פרנסואה נותר בבדידות קשה ומהר מאוד מצא את מותו בסכסוך עם עבריינים. אחיו, אסי אבוטבול, גם הוא שוהה בתנאי הפרדה ארצית קרוב לחמש שנים, ודיווחים על הידרדרות במצבו מתקבלים מגורמים שונים בסביבה שלו.

האחיין הצעיר שלהם, פרנסואה אבוטבול (הג'ינג'י), אסיר עולם שהורשע ברצח הנער רענן לוי בכניסה למועדון בשפיים, שוהה כבר למעלה מחמש שנים בתנאי הפרדה ארצית. אחיו, אביב אבוטבול, שפוט לחמש שנים ועד לאחרונה היה מבודד באגף הפרדה מקומית של כלא באר שבע, אגף במתכונת האיקסים שאינו מחייב ביקורת שיפוטית. משב"ס נמסר, כי מלבד אגפי הפרדה ארצית, אכן יש בכל בית סוהר כמעט אגפים של הפרדה מקומית וכלואים בהם עוד כ-100 אסירים מבודדים ברמה מעט יותר פחותה של ניתוק חברתי.

ניסים פיס מיפו הורשע בחטיפה ותקיפה ונשפט לשלוש וחצי שנים. בחמשת החודשים האחרונים הוא שוהה בהפרדה מקומית בכלא אשל. לפי פרקליטו, עו"ד משה יוחאי, הוא נענש על בסיס מידע מודיעיני שבכוונתו לתקוף מישהו. "קציני המודיעין הקימו בתוך שב"ס גוף עצמאי", אומר עו"ד יוחאי. "קשה להתמודד עם טענות כמו 'פלוני לחוץ ממך'". בשיחה שקיים פיס עם מקורב שלו הוא אמר, "למה להעניש פעמיים? להיות לבד בין ארבע קירות זה להשתגע, זה לספר לעצמך שקרים ודימיונות וללכת עם הראש הכי רחוק, נכנסת פושע קטן ואתה יוצא אל פאצ'ינו".

באותו אגף שוהה אסיר עולם אבי בראשי מירושלים, שרצח לפני תשע שנים מלווה בשוק האפור. חמישה חודשים הוא שוהה בהפרדה מקומית, ולפני כשבועיים אף הועבר לבידוד מוחלט בצינוק, לאחר שבתא ההפרדה שלו נתפשה סכין טפטים. "כאשר אני שומע בשיחות ועידה איך שונאים שלי מדברים עלי, אז אני חייב להיות מוכן ולסמוך רק על עצמי", מסביר בראשי את תפישת הסכין. "שב"ס לא יודעים לפתור סכסוכים, הם יודעים רק להעניש, שיתנו לנו לפתור את הבעיות שלנו ביננו. הייתי רוצה להגיד לאנשים בחוץ שיתעוררו, אנחנו משלמים את החוב שלנו אבל רומסים אותנו כאן".

קולה של אמא 

הפעילה עורכי דין ועיתונאים. אהובה, דרור ויעקב אלפרון

הסטטוסים של אהובה אלפרון בפייסבוק הפכו לשם דבר ברשת, בעיתונים ובמדורי הרכילות. מאז שגילתה את נפלאות הרשת, שמאפשרת לה להתבטא בחופשיות וללא עריכה מתחסדת, היא מקדישה את רוב הסטטוסים למאסרים של שלושת בניה, דרור, אלעד ועומר, שנכלאו בזה אחר זה באגפי הפרדה ארצית ומקומית.

בתחילת המאסר של דרור העלתה קרובת משפחה דף פייסבוק שניסה לייצר תמיכה ציבורית להוצאתו מתנאי הפרדה ארצית, אבל בהוראה של דרור היא הורידה את הדף אחרי מספר חודשים. "דרור ביקש מהשופטת שלו סיוע בהקלת התנאים בהפרדה", אומרת אהובה. "הוא אמר שזה מביא אל סף שבירה נפשית והתמוטטות, שאין לו אויר כמעט. השופטת באה לבקר אצלו אבל סיימה את הביקור באמירה מאכזבת, 'הנה יש לך חלון קטן, זה מספיק לשאוף אויר'. שלוש שנים הוא היה בתנאי הפרדה, ומה שהחזיק אותו זה האמונה באלוהים, הדת והלימודים, הוא ניצל את השהות לבד כדי ללמוד כלכלה ועסקים.

"עומר הקטן היה בן 18 וחצי בהפרדות של כלא נפחא בסוף העולם, איזה עונש זה לנער שסובל מהפרעת קשב וריכוז חמורה להיות סגור בתא קטן לבד? הייתי מקבלת ממנו אינפורמציה רק דרך גורם שלישי או רביעי, הנשמה שלי יצאה. אלעד היה מבודד תשעה חודשים בתחנת משטרה".

איך זה מרגיש להורה?

"סבל לא אנושי להבין שהבן שלך נמצא 23 שעות ביממה בתא קטן ולבד, מבשל לעצמו, מכבס, והלו, הילדים שלי לא רוצחים מסוכנים ולא סוחרי סמים, הם נשפטו על עבירות התנהגות לא נאותה. לא אשכח לעולם את הכאב הזה, לילות שלמים ישבתי ובכיתי שאלוהים ישמור על השפיות של הילדים שלי, רק על השפיות שלהם. הייתי משלמת לעורכי דין, שיילכו ויבקרו אותו, כי לנו, לאמא ולאחים היה אסור לראות אותו. שילמתי לעורכי דין כדי שישברו את הבדידות שלו, כדי שיישב שעה בחברת אנשים נורמלים.

"עם כל הכתבים הפליליים בארץ דיברתי, הייתי שולחת אותם לבקש תגובות על תנאי ההפרדה של עומר ודרור. פעם הודעתי לשב"ס, שאני באה לשבות רעב בפתח הכלא עד שיוציאו את בני מהבידוד. בפעם הזאת איפשרו לי לדבר בטלפון איתו ועם העו"סית שלו, ובסופו של דבר גם העבירו אותו לכלא אלה החדש בבאר שבע. משם הוא השתחרר השבוע".

רוזנשטיין ואוחנה בחוץ  

עוד ג'קי סגרון	עו"ד אבי חימי	עו"ד מוטי כץ

שב"ס אינו מפרסם נתונים על מספר אגפי ההפרדה וכמות האסירים. בתגובה לכתבה מסרה הדוברת, גנ"מ סיון ויצמן, כי מדובר ב-100 אסירי הפרדה ארצית, מהם כ-25 בלבד מזוהים עם ארגוני פשיעה. לפורום עורכי הדין יש בחוק סמכות למנות מבקרים, שרשאים להיכנס לבתי הסוהר בכל שעה וללא הודעה מוקדמת. לפי רישומי הפורום, יש לפחות 170 אסירי הפרדה ארצית, ועוד כמה מאות בהפרדות מקומיות.

"באמצעות דו"חות הביקורת נחשפנו לבעייתיות בהפרדות הארציות", אומר עו"ד חימי. "תנאי בידוד 24 שעות ביממה לאורך תקופה עלולים לגרום לשינויים פיזיים ונזקים ונפשיים, דו"ח שהגיש לנו ארגון 'רופאים לזכויות אדם' מדבר על נזק בלתי הפיך. רופאים של שב"ס מסרבים לחתום על דו"חות כליאה קבועה בהפרדה, כי זה מנוגד לכללי האתיקה שלהם. אני מעריך שלמותו של האסיר בכלא יש קשר ישיר לתנאי הכליאה שלו בהפרדה מוחלטת".

עו"ד עמירם הוא גם יו"ר הועדה לעניינים פליליים של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין, לדבריו, "גם שב"ס יודעים שמדובר בעונש כפול, עם אלמנט של ענישה ונקמה, לשבור מנטלית ונפשית כדי לקבל אסיר חלש. אני מציע לבתי המשפט לא להסתפק במידע הגולמי שמוגש להם ולהטיל ספק, לו רק כדי שהקמ"נים ואפילו המודיע עצמו, יידעו שהם עשויים להידרש לתת הסברים על המידע שהם חתומים עליו".

חימי מדגיש כי לאחרונה נפתח דיאלוג בין הפורום לבין גורמי שב"ס בכירים, בברכת הנציב פרנקו. "אנחנו מצפים מעורכי דין פליליים להיאבק בכל בקשה לכליאה בתנאי הפרדה, להפריך מידעים מודיעינים, להצביע על נזקים ולהציע אלטרנטיבות. נפעל לשינויי חקיקה, כדי להגביל את משך ההפרדה, לחייב חוות דעת סוציאליות ורפואיות ולחזק ביקורת שיפוטית. החוק מאפשר למדינה לפגוע בחירות העבריין, אין זה אומר פגיעה בבריאותו הנפשית או הפיזית".

בפורום עורכי הדין הפליליים טוענים בתוקף, כי מי שמנהל בפועל את אגפי ההפרדה זוהי משטרת ישראל, שמגדירה לשב"ס את המידע המודיעיני ואפילו מסווגת אסירים לאגפים, בעבודה השוטפת ובאמצעות מינוי אנשי משטרה בכירים. בשב"ס מתקוממים על האמירות האלה, וטוענים שעורכי הדין אינם מכירים מקרוב את מסלול המצוקות ומערכת השיקולים שלהם.

"מדובר בעולם אכזר, חזק ונוקשה, לא צריך הרבה כדי להגיע לפגיעות חמורות ואף רצח בתוך הכלא", אומר קצין בכיר. "אנחנו מחויבים לאסירים אבל גם לשלום הציבור. החלטה על סיווג אסיר להפרדה היא בסמכות ועדה בראשות מפקד מחוז וקצינים מקצועיים. זו החלטה שמבוססת על מכלול דברים ולא על מידע ספציפי שמונע לפי אינטרס אישי, כמו שאסירים אוהבים לטעון. מי שאנחנו מזהים אצלו נכונות לשים בצד את הפשיעה במהלך שהותו בכלא אנחנו באים לקראתו, יהיה בכיר ככל שיהיה. זאב רוזנשטיין, האחים רפי ומשה אוחנה, האחים קקון, יצחק ברמוחא, אלי קוסם, כולם עבריינים מסוכנים עם רקורד מוכח ותקופות ארוכות בהפרדה, כאשר הגענו איתם להסכמה, ג'נטלמנית, הם התחייבו לנסות להשתנות ויצאו מההפרדות".

ריקו שירזי. תצהירים מוזמנים	יוסי מוסלי. מידע לא עדכני

ריקו ומוסלי בדרך

עו"ד מוטי כץ, שמייצג עבריינים בוגרי הפרדות כמו זאב רוזנשטיין, עמיר מולנר ויוסי מוסלי, לוקח את הדיון למקום אחר. "שורש הרע הוא בקשות מופרכות של שב"ס בהשפעת משטרה, אבל האחריות האמיתית היא של בתי משפט, רק שהם בורחים מאחריות ומשמשים חותמת גומי. היינו מצפים שבתי משפט לא יתייחסו לפופוליזם ציבורי, אסיר הוא פושע אבל לא חייבים לפגוע בזכויותיו הבסיסיות. יש לפעול לשינוי הפסיקה ולא החקיקה, החוק בסדר זה רק בתי המשפט שלא עושים בו שימוש נכון.

המלחמה לא צריכה להיות על פרטים קטנים כמו קנטינה ושעה נוספת בטלפון, אלא על זה שבישראל לא יחזיקו אסירים בתנאים של מדינות טוטליטריות נחותות, שלא נשמע בדיעבד ורק לפי פרסומים זרים על מותם בכלא של אסירים שלא ידענו בכלל על קיומם, ולשם כך אנחנו צריכים פסיקה עקרונית של בית משפט עליון".

ניצנים ראשונים של שינוי נראו בחודש האחרון בעתירות של שניים מהאסירים הבכירים ביותר. בעתירה שהגיש עו"ד מוטי כץ נגד המשך הכליאה בתנאי הפרדה של יוסי מוסלי, אשר מוגדר כראש ארגון הפשע החזק בתל אביב, קבעה השופטת המחוזית קלרה רג'יניאני בהחלטה יוצאת דופן, כי מידעים מודיעינים שהוגשו לה על ידי שב"ס אינם מעודכנים ואינם מדויקים, והורתה להוציא אותו מההפרדה.

בזמן שפרקליטות המדינה ושב"ס מיהרו לערער לבית משפט העליון, נזרקה פצצה נוספת, וממקום בלתי צפוי כלל. פרקליטה בכירה בפרקליטות מחוז הדרום, עו"ד תהילה גלנטה, הכינה את קמ"ן גוש דרום לעדות בבית משפט על תצהיר שהגיש לצורך הארכת ההפרדה של ריקו שירזי. הפרקליטה נדהמה לגלות שהקמ"ן הבכיר חתם על פריטי מידע בתצהיר שהכתיב לו היועץ המשפטי של גוש דרום, מבלי שהקמ"ן הכיר אותם. מדובר, לא פחות ולא יותר, בחוות הדעת של המשטרה על הצורך להשאיר את שירזי בהפרדה, בדיוק הטענות על חותמות הגומי של המשטרה בשב"ס.

הפרקליטה לא טייחה את הגילוי, להיפך, היא ביטלה את התצהיר ושלחה את הקמ"ן לכלא אשל. על דעת פרקליט המחוז היא הוציאה מכתבים לפרקליטו של שירזי, עו"ד ג'קי סגרון, שבו מסרה לו על התקלה, עם העתק לבית המשפט. עו"ד סגרון ביקש מהשופט דחייה של 30 יום בדיון הענייני, והוא שוקל  הגשת תלונה ליועץ המשפטי לממשלה.

סוף דבר

במהלך שנת 2000 הרצל אביטן חש כאבים עזים בגב, ואובחנה אצלו פריצת דיסק. שלוש פעמים הוא נלקח לניתוח, ובכל פעם התחרט ברגע האחרון. בפעם האחרונה, באיכילוב, כאשר התלבט שוב, קצין הליווי אמר לו, "טוב, אז יאללה, קפל ציוד". אביטן נפגע מדרך הדיבור ואמר לו, "יודע מה, דווקא". במהלך הניתוח אירעה תקלה שגרמה לשיתוק ברגלו. הרופא המנתח הורה על ביצוע ניתוח נוסף. ב-30 ליוני 2001 אביטן נכנס לניתוח החוזר, שבמהלכו התפתח תסחיף ריאתי שגרם לו חנק ותרדמת. חבר משכונת נוה שרת שבא לבקר אותו העיר את תשומת לב המלווה משב"ס לתרדמת המשונה, ואז התברר שהרצל אביטן מת.