 |
| שתיקת בתי המשפט. עו"ד מוטי כץ |
עו"ד מוטי כץ מייצג כמה מהאסירים הבכירים בישראל. זאב רוזנשטיין, עמיר מולנר ויוסי מוסלי, הם מבכירי הלקוחות שפקדו את משרדו בשלב זה או אחר, ושלושתם נכלאו בתנאים של הפרדה ארצית מוחלטת. עו"ד כץ השתתף בניסיונות לחלץ אותם מתנאי הכליאה הללו, שפגעו קשות ברמה האישית והמנטלית שלהם.
בחודש שעבר הוא השתתף ביום עיון מיוחד של פורום עורכי הדין הפליליים בלשכת עורכי הדין, שיזם יו"ר הפורום, עו"ד אבי חימי. בעקבות יום העיון הזה יצאתי למסע בעקבות האסירים השוהים באגפי ההפרדה, ולמדתי על המניעים של שב"ס ומשטרת ישראל לכלוא עבריינים בכירים בתנאים קשים של ניתוק מוחלט מכל חברה אנושית. חלקים מממצאי המסע פורסמו בחודשים האחרונים ב"פוסטה", ואת החלק העיקרי גיבשתי לכדי תחקיר שיפורסם ביום שישי הקרוב (15 פברואר 2013) במגזין של העיתון החדש "סופהשבוע".
התחקיר משקף את המניעים של שב"ס ומשטרת ישראל לכלוא את בכירי ארגוני הפשע בתנאים של בידוד ונתק חברתי מוחלט, ואת החלק של בתי המשפט ביישום המדיניות הזו. בעקבות חשיפת ההתאבדות של איש המוסד מאוסטרליה באגף הפרדה מיוחד בכלא איילון שברמלה, קיבל התחקיר משמעות כפולה ומכופלת. במסגרת הכנת הכתבה התראיין עו"ד כץ ואמר כמה דברים נוקבים, שרק חלקים מהם יפורסמו בכתבה ביום ששי. בחרתי להגיש לקוראי "פוסטה" את הראיון המלא עימו.
נזק בלתי הפיך
עו"ד מוטי כץ: "איגוד הפסיכיאטרים בראשות 'ד"ר אבינועם רכס הוציא לפני כמה שנים חוות דעת בעניין יוסי מוסלי, שהחזקת אסיר בתנאי הפרדה מעל שבועיים גורמת לנזק נפשי קשה, שלא לדבר על חודשים ושנים. הפסיכיאטר, ד"ר זאב וינר מאיגוד הפסיכיאטרים, שהשתתף בכנס של פורום עורכי הדין הפליליים הסביר באופן חד משמעי, שגם אם זה לא נראה במראה ראשון, שהות ממושכת בתנאי הפרדה גורמת לנזק נפשי ואף לנכות נפשית. הוא מכנה זאת כמאסר בעינויים ובהתעללות. איגוד הפסיכיאטריה לא נותן לשב"ס הרשאה להליך, אז למעשה ההליך הזה מבוצע בניגוד לחוות דעת רפואית. פרופסור סאבה אפילו אמר שזה מנוגד לאמנות בינלאומיות.
"כל משתפי הפאנל הבינו שזה גורם לנזק נפשי. ד"ר רכס דיבר על שבועיים אבל שלטונות בתי הסוהר והמשטרה משתמשים בהפרדה ככלי להחזקה במשך שנים. לפי פקודת שבס, הפרדה היא אמצעי אחרון, אבל בפועל זה הופך לאמצעי ראשון. תמיד אפשר למצוא מקום לכלוא אסיר עם אנשים ניטרלים, שהוא לא מסוכסך איתם, אבל הם לא עושים את המאמץ הזה וגורמים לאנשים נכות נפשית.
"נוצרה כאן מעין קטגוריה חדשה של מאסרים, יש מאסר רגיל ויש מאסר בעינויים. אני לא רואה הבדל בין עבודות פרך והלקאות לבין בידוד אסיר מספר שנים. הפרדה צריכה להיות הליך אשר שמור למקרים מאוד קיצוניים, כפוף למה שקורה עם האסיר בכלא – התנהגות אלימה, התאבדות, איומים, – ולא על פי המעשה שהוא הורשע עליו בחוץ".
כץ מספר כי חווה במו עיניו שינויים שעברו עבריינים במהלך ואחרי שהות ארוכה בהפרדות. על אחד המפורסמים הוא אומר, "הוא אף פעם לא היה מיושב בדעתו, אז אחד כזה אחרי הפרדה בכלל יוצא מטורף". בנוגע לאסיר כבד ורציני אחר הוא אומר, "כאשר משוחחים איתו זה כבר לא אותו אדם. תדבר איתו תחשוב שכלום, אבל אחרי הרבה שיחות אתה רואה שההפרדה הממושכת נתנה בו את אותותיה. אתה יכול לשבור אסירים, אבל אני לא יודע אם החברה יוצאת נשכרת מזה, שהרי בסוף הם ישתחררו ואז הם באמת יהוו סכנה מיידית לחברה כפסיכופטים, ועוד לא הזכרנו את הצד ההומינטרי. הציבר מסתכל שטחית ואמוציונלית, אבל להיכנס עשר שנים לקופסת גפרורים זה נורא. שירחיקו עבריינים מהחברה, שיישבו בכלא מה שמגיע, אבל אסור לאבד צלם אנוש".
של מי האחריות בעצם?
"שורש הרע זה הבקשות המופרכות של שבס בהשפעת המשטרה, בקשות שמבוססות על מידע מודיעיני של כל מיני אינטרסנטים בחוץ. גם אם חלק נכון, זה לא סיבה לבודד כך אנשים, ואנחנו כבר לא מדברים על חופשות או שחרור מוקדם, אלא על תנאי כליאה בסיסיים.
"במקביל, כאשר מספרים לבית משפט בדו"ח מודיעיני או בשיחה בלשכה שאסיר מסוים מסוכן, בית משפט חושש לקחת אחריות, מה שנוצר בעצם זה שההחלטה להחזיק אסיר בהפרדה עוברת לשב"ס ולמשטרה, ב-99 אחוז מהמקרים בית משפט הופך לחותמת גומי. רוצים ענישה נפרדת לארגוני פשיעה? תקבעו את זה בחוק.
"הפרדה זה לא החלטה מינהלית של שב"ס שבית משפט אמור רק לבקר את סבירותה. אחרי חודש אחד בהפרדה בסמכות שב"ס, שיבוץ אסיר בהפרדה הופך להחלטה שיפוטית, אבל בית המשפט הישראלי מעדיף לאמץ את החלטות שב"ס והמשטרה במלואן, ולא מתערב בהן.
נשיא בית משפט מחוזי מרכז, השופט אברהם טל, הורה לאחרונה להקל בתנאי ההפרדה של שלושה אסירים.
"פסק הדין של השופט טל לא מעמיד למבחן את עצם ההחלטה להכניס להפרדה את השלושה, הוא נתן שורת המלצות שוליות לחלוטין, ובפועל 90 מההמלצות הללו לא ימומשו, כי הם כבר ניתנו בעבר במפורש ולא מומשו. שב"ס עושים תרגילים, הם מממשים המלצות בכלא אחד ולא מממשים אותן בכלא אחר, בכלא אחד מותר חבל קפיצה ובכלא אחר אסור.
"בתי המשפט יודעים היטב שהמשטרה ושב"ס משתמשים בהליך הפרדה כדי להקשות על חיי אסירים שהם אינם חפצים ביקרם. למשל, כאשר מסרבים לבקשה להכניס מזגן לתאי הפרדות בכלא שרון שאין בהם מזגנים וחלונות, בטענה שמזגן יכול להפוך לכלי נשק, וזה אחרי שלאותם אסירים יש בתא פלטה חשמלית וסכינים לסלט. השופטת גיחכה, שמזגן לא מופיע ברשימת הפרטים המורשים ולכן היא לא יכולה לחייב, אבל היא ממליצה לשקול בחיוב. ומה קרה מאז? כלום, וגם לא יקרה כלום. כאשר טוענים כי שעה נוספת בטלפון פוגעת בביטחון של בית הסוהר, זה בדיוק מראה איך הם מקשים ומציקים גם בתוך ההפרדה בלי קשר לביטחון.
איזה מדינה אנחנו
"בוא נעזוב את הפרטים הקטנים, המלחמה צריכה להיות על זה שבישראל לא מחזיקים אסירים בתנאים של מדינות טוטליטיריות נחותות. הכי קל להכניס פושע לכלא ולהוציא אותו לחופשי כאשר הוא לוקה בנפשו. החוק הישראלי בסדר גמור, אבל בתי המשפט עושים בו שימוש לרעה, ולצערי גם בית משפט עליון לא מתייחס לנושא הזה ברצינות הראויה. היינו מצפים שבית משפט עליון לא יתייחס ללחץ הפופוליסטי של הציבור, כי אסיר הוא פושע אבל לא חייבים לפגוע בזכויות הבסיסיות שלו. לכן, יש לפעול לשינוי בפסיקה ולא בחקיקה, אנחנו צריכים פסיקה עקרונית של בית משפט עליון ומקווים שהיא תתקבל באחת העתירות הקרובות. אני בטוח שאם הנושא יגיע לגופים בינלאומים לזכויות אדם תימתח ביקורת מאוד קשה על הנושא הזה".
