אסירים רבים באגף ג' של כלא איילון הבחינו בשפע הסמים שהציפו את האגף, ומן הסתם רבים מהם גם השתתפו בחינגות העישונים וההסנפות, אלא שרק מעטים ידעו מהיכן בדיוק מגיעים הסמים שמסייעים להם להעביר את הזמן בנעימים. עם זאת, ככל שהיו יותר סמים, ובמיוחד שהם הגיעו באמצע השבוע, ימים שבהם אין ביקורים, הרכילות התמקדה בכך שאחד הסוהרים הוא ה"ציפור".
המידע המדויק נשמר בסוד במהלך שנת 2010 אבל בתחילת 2011 החלו לרוץ שמועות על סוהר בשם אדם חסאר. תחילה ליחששו על איש הקשר של הסוהר בכלא, אסיר בת ימי מסוים, אבל כאשר האסיר הזה השתחרר ואספקת הסמים נמשכה נפרץ הסכר וכולם כבר דיברו חופשי על חסאר, חלק אפילו פנו אליו וביקשו ממנו שיביא להם חומר מהאנשים שלהם בחוץ. בכלא, כאשר מידע כזה רץ בין הרבה אסירים, הוא גם מגיע מהר מאוד לרכזי המודיעין של שב"ס או המשטרה.
בשלב הבא, המידע המודיעיני על "הציפור" מאיילון ואיש הקשר הראשון שלו מבת ים נמסר ליחידת חקירת סוהרים ביאחב"ל, בפיקודו של רפ"ק אלן אבשלום. מטבע הדברים, החקירה התמקדה בקווי הטלפון של השניים, והניבה בינגו: שיחת טלפון בת תשע דקות שנערכה מהטלפון הנייד של הסוהר חסאר לטלפון קווי שמזוהה עם האסיר הבת ימי, ברוך סעדה, זמן קצר אחרי שסעדה שוחרר מכלא איילון.
חסאר נעצר וחוקריו מתארים אותו כמי שרעד מפחד, במיוחד כאשר הוטח בפניו הקשר עם סעדה. בסוף חסאר נשבר ומסר הודאות מפורטות על הברחות הסמים לכלא. לדבריו בחקירה, מרבית החומר היה מיועד לסעדה או לחברו הטוב מבת ים, נואל אברג'ל ממשפחת הפשע הידועה. הסוהר שסרח אף התייצב לעימות עם האסיר שלו לשעבר, חרף איומים בתנועות ידיים של סעדה. ככל שנמשכה החקירה סיפר הסוהר על עוד ועוד נגלות של סמים שעשה עבור אסירים, ואף נקב בשמות, בינהם אלכסנדר וסילייב.
מפגשים באשקלון
בכתב האישום שהוגש נגד סעדה ו-וסילייב על ידי עו"ד אופיר פחימה נטען, כי חסאר וסעדה קשרו קשר בתוך הכלא להבריח משלוחי סמים תמורת תשלום. באישום הראשון נטען, כי בנובמבר 2010 חסאר יצר קשר טלפוני עם אדם מטעמו של סעדה, ונפגש איתו בצומת "חוצות" באשקלון, העיר בה מתגורר חסאר. בפגישה מסר לו איש הקשר שקית עם מכנסיים, בכיס אחד היו 2,000 שקלים ובכיס השני שני זרגים של חומר לא ידוע. כאשר חסאר נכנס למחרת לעבודתו בכלא הוא העביר במכונת השיקוף את תיקו האישי אבל הסם היה בכיס מעילו, והוא מסר אותו לסעדה באגף ג'.
באישום השני נטען, כי בתחילת חודש דצמבר איש הקשר הביא לחסאר באשקלון ג'ולה עגולה וזרג, אבל קיבל "רק" 1,000 שקל. את הסם הוא מסר לסעדה בתוך הכלא כאשר היה סוהר תורן בעמדת היומן של אגף ג'.
באישום השלישי נטען, כי בהמשך חודש דצמבר חסאר נפגש שוב בצומת חוצות עם איש הקשר, וקיבל ממנו שתי ג'ולות, זרג ועוד 1,000 שקלים. ביום בו חסאר הביא את המשלוח לכלא סעדה נשלח לענישה בגלל התנהגות לא נאותה, ומי שליווה אותו לתא הענישה היה לא פחות ולא יותר, הסוהר חסאר, שניצל את ההזדמנות החגיגית כדי להעביר לו את משלוח הסמים.
בחודש פברואר 2011 סעדה שוחרר מהכלא ויצר בחוץ קשר עם חסאר, הוא ביקש ממנו להבריח סמים לאסיר נואל אברג'ל. חסאר סירב ורק אחרי משא ומתן הסכים לבצע את העבודה אבל עבור תשלום גבוה בהרבה – 8,000 שקל על שתי הברחות בתשלום מראש. הכסף שולם, החומר התקבל והסמים הועברו לאברג'ל בעמדת הטלפון הציבורי אשר ממוקמת בכניסה למשרדה של מפקדת האגף, אליאן אסולין.
בכתב האישום נטען כי סעדה גם ביקש מחסאר לדאוג לחבר נוסף שלו, אלכסנדר וסילייב. לפי העדות של חסאר במשטרה, החברים של וסילייב מסרו לו את הסמים במגרש החניה של הכלא. לדבריו, הוא ניגש לחדר של וסילייב בשעה שכולם היו בחצר והניח את החומר בתוך הארון של וסילייב.
אחרי שחסאר הורשע ונשלח ל-28 חודשי מאסר בכלא הוא סירב להעיד בבית המשפט נגד האסירים שלו לשעבר, והוכרז בבית המשפט כעד עויין. התביעה ביקשה לקבל את עדויותיו לפי חוק 10א', אבל הסניגור, עו"ד אבי אלפסי, התנגד לכך בטענה שהעדויות של הסוהר אינן קבילות. השופט, ד"ר עמי קובו מבית משפט השלום בפתח תקווה, דחה את טענות הסניגור, ואף מצא בחומר הראיות חיזוקים לגרסת הסוהר.
מנגד, לגבי הנאשם השני וסילייב, השופט קובו כבר פיקפק בעדות של חסאר וזיכה את הנאשם. הוא קיבל את טענת הסניגורית, עו"ד אורית חיון, לפיה העדות של חסאר נגד וסילייב ניתנה במסגרת התוודויות כלליות על מקרים נוספים, ולא היתה מפורטת כמו במקרה של סעדה. הסניגורית טענה, כי אפילו בעדות הסוהר לא נטען שהוא מסר לו את הסם ביד אלא הניח אותו בארון שבחדרו, מבלי שהנאשם נכח שם בכלל.
הדיון בטיעונים לעונש של סעדה נדחו לחודש פברואר.
