מפליקס ועד ריקו: הכבוד האבוד של הפשע בנתניה

 הקדמה

כולם רוצים לשמוע על הנפילה של משפחת אבוטבול, על הקריסה של ארגון הפשע הראשון בישראל. ומה שלא פחות מעניין, מה יהיה עכשיו עם כוחותיו של ריקו שירזי, שנתון כבר חודשיים במעצר ויש המנבאים לו גם מאסר ארוך טווח. אלה שני המוקדים של מפת הפשיעה בעיר נתניה, אשר השיגה ביושר את התואר "בירת הפשע", אם כי בניגוד מוחלט למספרים ברשימות הסטטיסטיות של המשטרה אשר אינם מתיישרים עם התואר הסטיגמטי הזה.

בין השנים 2001 ל-2005 ערכתי את העיתון המקומי של רשת שוקן בנתניה, ומאז אני מגונן עליה בכל הזדמנות מפני התואר הלא מחמיא הזה, שהרי הכלכלה שם משגשגת באופן חסר תקדים, התפתחה בה מכללה אקדמית מוצלחת למדי, רצועת החוף ומצוקי הכורכר מרהיבים ביופיים, וההגירה החיובית העשירה את העיר בעשרות אלפי תושבים חדשים ואיכותיים. ועדיין, אירועים פליליים חמורים  במיוחד – חיסולים, סחיטות, הצתות, תקריות ירי ופיצוצים של מטעני חבלה – מחזירים אותי, בתפקידי הנוכחי כעיתונאי פלילי, פעם אחר פעם אל התואר הזה.

הפערים בין הנתונים הסטטיסטים של המשטרה לבין האירועים החמורים בשטח, מזכירים את ההבדלים המתודולוגים בין מדדים סטטיסטים בכדורסל לכדורגל. בעוד שבכדורסל נתונים סטטיסטיים מתארים בדיוק רב את תוצאת המשחק, בכדורגל זה לא כך, קבוצה יכולה לתקוף משחק שלם, אבל היריבה, בפעולה אחת מוצלחת, שער, מנצחת את המשחק. נתניה היתה מאז ומתמיד עיר של כדורגל, את זה יודעים כולם.

וכך, עיר עם אלפי פנסיונרים אנגלו סקסים וצרפתים בדירות יוקרה על מצוק מרהיב מול הים, עם עשרות אלפי תושבים חדשים בקריית השרון במזרח, ועוד כמה אלפי עשירים חדשים ואלפיון עליון ברמת פולג מדרום, נכנעת לכמה מאות עבריינים אותנטים, עם שניים שלושה מנהיגים סקסים ומתוקשרים. כדי להבין איך זה בדיוק קרה לה, חייבים להכיר מקרוב את כל תולדות משפחת אבוטבול, משפחת פשע שהיתה מבוססת על הקסם האישי של איש אחד – פליקס. 

שער הכתבה שפירסמתי בגיליון חודש ינואר 2012 למגזין "בלייזר"

עידן "הקלובים"

בני משפחת אבוטבול היגרו מטוניס לצרפת בתחילת שנות החמישים. לישראל הם עלו בגל העלייה שאחרי מלחמת ששת הימים, והתיישבו במרכז העיר נתניה, אז, אזור יוקרתי בסגנון באהאוס עם ייקים קפדנים ואשכנזים ותיקים. מרכז העיר היה שונה מאוד משכונות השיכונים המכוערים שצמחו בפאתיה מתוך מעברות האוהלים של שנות החמישים, והתגוררו בהן מזרחיים עולי לוב, מרוקו, עירק, פרס ותימן.

בין השכנים של האבוטבולים באותם ימים היו סלבס עתידיים כמו יעקב פרי, דובי גל, יהודה ברקן, מוטל'ה שפיגלר, האחים רזמוביץ' ועוד רבים וטובים, אלא שהאחים אבוטבול כבר ראו בעולם הפשע את הייעוד של חייהם. למעשה, עוד בפאריס היו בני המשפחה המורחבת מקושרים היטב בעולם התחתון, וחמשת האחים אבוטבול שעלו לארץ, אדוארד, חמוס, פליקס, צ'רלי ולוסיאן, המשיכו לשמור על הקשר המשפחתי והפלילי עם האנשים "הנכונים" בצרפת. מעל כולם בלט פליקס, שלפי האגדה היו שמורים על שמו שולחנות במסעדות "הנכונות", ובזכות כמה פעולות עלומות שהוא ביצע בצרפת הוא זכה שם לראשונה בכינוי "הסנדק".

בשנים ההן פעלו בכל חנות מכולת נידחת בשכונות אשר מקיפות את השוק העירוני בנתניה עשרות "קלובים" שוקקים – מועדוני הימורים קטנים למשחקי קלפים וקוביות. סכומי כסף במזומן החליפו ידיים בין סוחרים וקבלנים, ירקנים ושיפוצניקים, גנבים, נרקומנים וסוחרי סמים, כל מי שידו היתה משגת "לעלות לשולחן". מאחרי כל קלוב עמדו עבריינים אשר ניהלו את המשחקים ואת מערכי האשראי והגבייה, מה שחולל את מלחמות השליטה הראשונות.

"הצרפתים", האחים אבוטבול בהנהגת פליקס, אז בשנות העשרים לחייו, נכנסו ישר לשוק הזה והשתלטו על הקלובים בסגנון שלא היה מוכר עד אז בישראל – שכירי חרב שמפעילים נשק חם, אלה היו החיילים הראשונים. בעלי עניין בשוק ההימורים, עבריינים בעלי שם, חוסלו בזה אחר זה. האחים בבר ודדה עמר נורו בפתח ביתם ברחוב שער העמק, כמו כן חוסלו חנניה אלבז ושרון סבן, מנחם דיין ואשתו ההרה נורו בחדר השינה שלהם. כולם בעיר ידעו מי עומד מאחרי החיסולים, אלא שהמשטרה לא פיענחה את הרציחות הללו עד היום.

אחרי ההשתלטות על שוק ההימורים הגיע תור הפרוטקשן מבעלי עסקים. חלקם שילמו ברצון, ובתמורה ל"שותפות" נהנו משקט יחסי, אחרים שילמו בכפייה, ושתקו, כי "בנתניה לא מתלוננים".

בשדרות ניצה, על המצוק הענק מול הים, נבנו בשנות השבעים והשמונים כ-20 רבי קומות ובתי מלון עם החזית אל נוף עוצר נשימה. יהודים עשירים מכל העולם הסתערו על הנדל"ן ברצועת החוף, וכלכלת העיר הושתתה על מסחר קמעונאי ותיירות. נפתחו בתי מלון, מועדונים, מסעדות ובתי קפה, בליינים מפורסמים כמו פנינה רוזנבלום ורפי שאולי התארחו בדיסקוטקים של העיר ונהנו להתחכח באגדות הכדורגל של מכבי נתניה באותם ימים, מוטל'ה שפיגלר, עודד מכנס, דוד לביא.

שגשוג חיי הלילה משך לחופים גם את אנשי העולם התחתון, אבל כמו שקורה תמיד, הם גם החלו לחסל אחד את השני. עד שהם סיימו את מלחמות השליטה שלהם נסו על נפשם יזמי הבידור והתיירות, מאימת הפרוטקשן. בהיעדר אנשי מקצוע נעלמו גם הלקוחות, שנבהלו ממלחמות העולם התחתון והערסיאדה שהשתלטה על מוקדי הבילוי של נתניה. 

פליקס אבוטבול

מלך הכיפות האדומות

ב-1984 נכנס פליקס לראשונה לתודעה הישראלית, כאשר פורסם על מעצרו בלונדון באשמה של חטיפת שר ניגרי גולה במרכז הבירה האנגלית. יחד איתו נעצרו שני ישראלים שמזוהים עם כוחות הביטחון של ישראל, וכל השלושה נשפטו ל-10 עד 14 שנות מאסר.

כאשר פליקס שהה בכלא האנגלי תיחזקו את האימפריה בנתניה שני אחיו, צ'רלי ולוסיאן, שניהלו את הנכסים הפיננסיים המצטברים והדפו בכוח ניסיונות של גורמים מקומיים "להרים ראש" בהיעדרו, כולל עיריית נתניה שניסתה לדחוק אותם מהשליטה במסעדות שבחופים. אנשיהם של צ'רלי ולוסיאן הפעילו עשרות קלובים והכניסו מכונות של משחקי מזל לחנויות בכל רחבי העיר. הם עצמם היו מעורבים במאבקים שאיכשהו הסתיימו בחיסולים של יריביהם דווקא.

שבע שנים ישב פליקס בכלא של הוד מלכותה. כאשר חזר לנתניה, עטור תהילה של איש מוסד מסתורי, המתינו לו בבית שבשדרות ניצה אשתו אסתר ושלושת ילדיו, פרנסואה, אסי ושירלי. הכריזמה השקטה שלו הילכה קסמים על הסביבה, העבריינית והנורמטיבית. השקט הנפשי, והשמירה על כללי הנימוס, השתלבו היטב בהופעה החיצונית המרשימה שלו. גוף אתלטי ושזוף של ספורטאי אשר התמיד לרוץ מדי בוקר על חוף הים, עם שומרי ראש ובלעדיהם. שיער שחור מבריק מסורק בקפידה. חליפות של מעצבי עילית מלונדון ופאריס, או אופנת חוף עדכנית מדרום צרפת, שהלמה את מגוריו בעיר החוף נתניה. מכוניות יוקרה כמובן, ורצוי מרצדס לבנה.

בתחילת שנות התשעים עברה תעשיית ההימורים מתיחת פנים, מקלובים אפלים למועדוני רולטה מפוארים שנפתחו ברחבי תל אביב ומשכו אלפי מהמרים מכל שכבות האוכלוסיה. פליקס הבחין בהזדמנות הכלכלית ופעל ליישם אותה בנתניה. הוא שדרג את המרקם האנושי של הלקוחות והעובדים אצלו מסגנון ישראלי זול לסגנון אירופאי מהוגן ויוקרתי. מ"קלובים" מחתרתיים בחנויות מכולת ודירות נידחות למסעדת יוקרה, פאב ומועדון סנוקר, שהיוו בית למועדון קלפים ורולטה, בבניין בולט בכיכר המרכזית עם שלט פרפקס ענק ומאיר עיניים בעברית ואנגלית: "פאב רויאל".

את זירת הקלובים שבשכונות המשיך לתחזק בנו הבכור פרנסואה, אז בתחילת שנות העשרים לחייו. במקביל למועדוני קוביה שהוא ניהל ביד רמה, פתח פרנסואה בית מאפה במרכז נתניה אשר הפך מהר מאוד לרשת מסעדות מצליחה בשם בת האיכר. באופיו, פרנסואה היה שונה מאוד מאביו, הגם שהוא ניסה תמיד להידמות לו. עימותים קולניים עם אחיו הצעיר אסי, התעמרויות בעבריינים, בחייבים וסתם ירקנים בשוק, הכעיסו מאוד את פליקס, שנזף בו בגלל גסות הרוח והעוולות שעשה לאחרים.

להבדיל מפרנסואה אשר התבוסס ברפש הנתנייתי, גינוני הנימוס של פליקס, תרבות השיחה והתדמית המיוחדת, משכו לפאב רויאל לקוחות אכותיים מכל הארץ, נשות חברה, אנשי עסקים, נהגי מוניות ועולים חדשים. אלה גילו מקום שניתן להמר בו ללא חשש מעבריינים ומשטרה, שבו חשבון הוא חשבון, והג'נטלמן בקופה מתנהג בדיוק כמו פקיד בנק. זה היה הצד הנעים של פליקס, אבל מאחר והוא חי בעידן שבו הפשע הוא דרך חיים, וצרות עין, פרוטקשן ומאבקי שליטה, הם המהות הבסיסית, היה לפליקס גם הצד האחר, הפחות נעים. בעולם התחתון ובמשטרה התפעלו מההתנהלות העניינית שלו, מהסלידה שלו מסמים ומהווטו שהטיל על סחר בהרואין בעיר, ואפילו העריכו מאוד את הדרך האלגנטית בה הוא פתר סכסוכים ונפטר מאויבים. מודיעינית הוא נחשד במעורבות בכמה מקרי רצח, והוגדר כיעד מועדף של מחוז המרכז, אך החשדות מעולם לא הבשילו, אפילו לא לכתב אישום ברצח.

בהקשר הזה דבק בו הכינוי "מלך הכיפות האדומות". כאשר היה נקלע לעימות הוא תמיד נתן לסביבה את ההרגשה שהפיתרון חיובי, אבל אז היריב היה נפגע בדרך זו אחרת. דוגמאות? אלכסנדר דוביצקי, עולה חדש מברה"מ, הפעיל מועדונים עם מכונות מזל. אנשי אבוטבול דרשו ממנו לחדול, אך הוא סירב. בפברואר 1997 נרצחו אשתו פנינה ובנה שלומי כהן. פליקס, שלמרות המחלוקת שמר על יחסי ידידות עם דוביצקי, השתתף בהלוויה ואף בא לביקור ניחומים בשבעה אצל האמא של המנוחה.

בינתיים, המשטרה עלתה על חשוד אפשרי בשם שלום אבוטבול, בן למשפחת אבוטבול מנתניה אשר מתגורר בפאריס, ועזב את ישראל מיד אחרי הרצח הכפול. משפחת אבוטבול בארץ קיבלה הדלפה על כך שהמשטרה עלתה על הרוצח, ובתוך מספר ימים נמצאה גופתו בפאריס. יש הטוענים שהוא חוסל, כדי שלא יפתח את הפה על שולחיו, ויש הטוענים שהוא הוענש על כך שבמקום לרצוח את דוביצקי רצח את אשתו ובנה החפים מפשע. כך או כך, בחודש מאי חוסל גם דוביצקי. באוגוסט 97′ פליקס נעצר בחשד למעורבות ברצח דוביצקי, אך שוחרר מחוסר ראיות.

אחרי רצח משפחת דוביצקי החלו כלי התקשורת לחשוף את אבוטבול לציבור הרחב, אבל הוא רק חייך בנימוס וסירב להתראיין. במקביל הוא הרחיב את עסקיו למכרזים של העירייה, השקעות בנדל"ן, הלוואות בריבית וגביית חובות. בשלב מסוים התגרש והחל לצאת עם עורכת דין צעירה ויפה, שעבדה עם עיריית נתניה. עורך דין שרכש עבורו נדל"ן היה ידידו האישי, חבר מועצת העיר, שבמשרדו  החלה לעבוד אז עורכת דין יפהפייה בשם רויטל סוויד. בתוך זמן קצר הפכה סוויד לסניגורית הקבועה של פליקס, ולימים הפכה לסניגורית הרשמית של המשפחה ואחת מעורכות הדין הפליליות המרשימות והחשובות.

בהמשך התאהב פליקס בדילרית מהקזינו שלו בנתניה, עולה חדשה מרוסיה, יפהפייה קלאסית ואינטיליגנטית בשם לנה. הקלאסה של לנה הפחיתה את הכעס של ילדיו על נטישת אמם, הם למדו לאהוב את האשה שאביהם אהב וצירף בגאווה למפגשים חברתיים ומסעות מרתקים ברחבי העולם.

הבנה עיוורת עם האח פליקס. צ'רלי אבוטבול (צילום: רוני שיצר)

המיזם המעופף

ההתרחבות העסקית כללה עכשיו כמה סוגים של פעילות וקואליציות ג'נטלמניות עם טייקוני הימורים שהיו מתחריו של פליקס אבל גם ידידיו הטובים, זאב רוזנשטיין וראובן גבריאלי למשל. אחד מתחומי הפעילות היה הטסת קבוצות מהמרים לבתי קזינו במזרח אירופה תמורת התחייבות להמר בסכומים של 5,000 דולר ומעלה. משפחת אבוטבול חלשה אז מנתניה על סוללה של עורכי דין ורואי חשבון, נציגים של חברות תעופה בינלאומיות, סוכנויות נסיעות, ביטוח והשכרת רכב.

בתוך זמן קצר פליקס רכש בית מלון וקזינו מפואר במרכז פראג, שנקרא "קזינו רויאל", כמו המועדון המיתולוגי של המשפחה. בין עשרות אלפי הלקוחות מישראל היו אנשים מכל שכבות האוכלוסיה. כמה מבכירי האמנים הופיעו בפני הקהל כאורחיו האישיים של פליקס, ולמועדפים שבהם אפילו המתינו בחדרי המלון נערות ליווי צ'כיות יפהפיות וצלוחיות עם קוקאין. הלוואות בכל סכום ניתנו לכל מהמר שביקש והביא ערבויות אישיות טובות. אחד הלווים המפורסמים, שממחישים את השיטה ואת העוצמה הוא עופר מקסימוב. ירקן מחולון שהתמכר להימורים והפסיד בבתי הקזינו של אבוטבול עשרות מיליוני שקלים, כספים שגנבה אחותו מהבנק למסחר בו היא עבדה כפקידה. 270 מיליון השקלים שהיא גנבה גרמו להתמוטטות הבנק.

בשנים 1995 עד 2002 היו ימים מדהימים למשפחת אבוטבול. מלבד בתי הקזינו באירופה, הם הפעילו באילת מיזם הימורים בניהולו של צ'רלי. מאות אלפי ישראלים נהרו לספינות ההימורים והשאירו עשרות מיליוני שקלים על הרולטה בספינות אשר שייטו על גבול המים הטריטוריאלים. המשפחה החזיקה באילת צוות של 100 עובדים אשר דאגו ללוגיסטיקה – שינוע מהמרים ממרכז הארץ לאילת, ובמעבורות מהחוף לספינות, ניהול אולמות משחקים, מניעת בריונות, השגחה על תזרים המזומנים וסליקת כרטיסי אשראי, צ'ופרים למהמרים (נשים וקוקאין באמצעות קבלני משנה).

בין צ'רלי לפליקס היתה הבנה עיוורת, אהבת נפש וכבוד הדדי עצום. כל בוקר ב-10 נהג צ'רלי לבוא לכיכר המרכזית במכונית שנהוגה על ידי נהגו האישי, מלווה בשני שומרי ראש, לבוש בכותנת מעומלנת ותיק מנהלים חום מעור, כמו אחרון הבנקאים הצרפתים. הוא נהג לחצות את הכיכר הגדולה לאיטו ולהנהן בשלום לבבי לבעלי עסקים ויושבי בתי הקפה, לפני שהיה נבלע בבניין של פאב רויאל, שם היה גם משרדו. אבל התדמית של צ'רלי יכולה להטעות, כמו פליקס גם הוא שומר על נימוסים אלמנטרים ולשון נקייה, אבל ברגע של עצבים אין לו בעיה להפריח צרור קללות או לשלוח אגרוף אימתני לפנים שעיצבנו אותו.

הפעם הראשונה בה הורשעו בישראל שני האחים בעבירה פלילית היתה ב-1998 כאשר היכו בספונטניות קבלן בשם יעקב שבירו, לקוח של פאב רויאל שלא שילם את חובותיו והתחצף, לדעתם. שבירו התלונן במשטרה, אבל זמן קצר לאחר מכן נרצח אחיו מרמת השרון, יצחק שבירו. האח ההמום החל לגמגם מפחד ובפרקליטות הבינו שיהיה קשה להעמיד אותו על דוכן העדים, והגיעו לעסקת טיעון עם האחים אבוטבול, שמונה חודשי מאסר בפועל.

בסוף שנות התשעים, הבנים של פליקס וצ'רלי לא היו בשלים כדי לנהל את המלחמות של הוריהם. פרנסואה ואסי היו אגרסיבים מדי והסתבכו בעניינים מיותרים, למעשה הם הפריעו יותר מאשר סייעו. בניו של צ'רלי, פרנסואה (הג'ינג'י), אביב ואדם, היו תלמידי תיכון שלא היו בחיי הפשע. פליקס וצ'רלי היו חייבים לבצר מערך יעיל לתקיפה והגנה, ולשם כך פליקס גייס כשרונות צעירים, שלימים הפכו לבכירי העבריינים במדינה. בינהם ניתן למנות את ריקו שירזי, יורם אלעל ואלון גלעדי מנתניה, אבל גם תל אביבים שהעריצו אותו כמו יוסי הררי, בן כהן, בן סוטחי ועוד רבים. כך החל לרקום עור וגידים מה שמוגדר ארגון הפשע הראשון בארץ.

תמיד ראה בעצמו את היורש של פליקס. אסי אבוטבול

גאמורה בנתניה

בשיא העוצמה, ללא מתחרים במגרש הביתי, ועם כבוד של גנגסטר בינלאומי במישור הארצי, התקנא פליקס במיזם הימורים ממוחשב וחדשני שהשיקו בשנת 2000 האחים ראובן ועזרא גבריאלי, בשותפות עם מאיר אברג'ל ויעקב אלפרון. פליקס פיתח תוכנת הימורים משלו, וכדי להפעיל מועדוני אינטרנט הוא רתם את רוזנשטיין ואת חברו הטוב, חנניה אוחנה מכפר סבא. בין הצדדים נוצרה מתיחות שהפכה עד מהרה למלחמת קואליציות קטלנית.

המלחמה נפתחה ביוני 2002 עם הרצח של יעקב אברג'ל מהמשפחה המפורסמת, שהיה אחראי על מועדוני אינטרנט באזור בת ים וראשון לציון, הטריטוריה בה התחיל רוזנשטיין להפעיל את מועדוני האינטרנט של אבוטבול. התגובה היתה ממוקדת ומהירה, פליקס חוסל בכניסה לקזינו שלו בפראג (אוגוסט 2002), אחריו חוסל אוחנה בחניון ביתו בגני תקווה (מרס 2003), ואחריהם ניצלו מכמה ניסיונות חיסול מתוקשרים רוזנשטיין ואסי אבוטבול.

המוות של פליקס היכה בהלם את נתניה. בזמן הלוויה נסגרו כל החנויות באזור כיכר העצמאות לאות הזדהות עם האבל של משפחת הפשע. עשרות אלפים השתתפו בטקס שקדם להלוויה, גופתו של פליקס עטופה בטלית על אלונקה נישאה על כתפיהם של חבריו וחייליו לשתי הקפות של הכיכר הגדולה, הספדים נישאו ברחבה מתחת לפאב רויאל. ראשי משפחות פשע מכל הארץ הגיעו בג'יפים אימתניים ומכוניות מבהיקות, לבושים שחור ומרכיבים משקפיים כהות, מוקפים בשומרי ראש חמושים. נתניה ביום מותו של פליקס אבוטבול דמתה לאחת הערים שמקיפות את נפולי, העיר של הגאמורה.

הקואליציה של המשפחות אבוטבול, אוחנה ורוזנשטיין, ניסתה להשיב מלחמה. למשימה גויסו האסיר הנמלט ירון סנקר, חמישה בלרוסים ושלושה קולומביאנים, אבל פעם אחר פעם הם נכשלו בניסיונות החיסול. הפיאסקו של שכירי החרב הביא את הסוף על אימפריית הפשע של משפחת אבוטבול, ונתן את האות לפריצה הגדולה של ריקו שירזי, הבוס החדש של בירת הפשע, נתניה.

שירזי וכמה מאנשיו הקרובים, שנהנו מהליברליות של פליקס וזכו לקבל ממנו אוטונומיה בתמורה לנאמנות המוחלטת אליו, הבינו שזה זמן הפריצה הגדולה, מה גם שהם לא סבלו את הוולגריות של פרנסואה, ולא הסתדרו עם שגעונות הגדלות הילדותיים של אסי. על כבודו של צ'רלי שמרו כולם, אבל הוא סבל מחוסר מזל, שמנע ממנו לשמר את הבכורה של המשפחה.

בינואר 2004, מדינת ישראל בהנהגת אריאל שרון החליטה שהיא רוצה לקדם הקמת קזינו חוקי באילת למיליארדר האוסטרי, מרטין שלאף, החבר הטוב של ראש הממשלה, אבל לשם כך היתה חובה לחסל קודם את הקזינו הצף של צ'רלי אבוטבול. לביצוע המשימה נערך מבצע משטרתי מיוחד בהשתתפות אלפי שוטרים. בזמן שאבוטבול ועשרות מאנשי הלוגיסטיקה שלו נעצרו ברחבי הארץ, השיטור הימי באילת תפש את ספינת ההימורים ועיקל אותה במקביל לעיקולים של חשבונות בנק, בתים ומכוניות.

חלפה שנה ועל צ'רלי ניחתה מכה שנייה. בנו הבכור, פרנסואה (הג'ינג'י), בוגר תיכון אשר שירת כמדריך אמנויות לחימה בצה"ל, שהוא ואשתו סוניה ניסו לשמור רחוק מעולם הפשע, הסתבך בעבירה הכי חמורה בספר החוקים. רצח. פרנסואה נעצר והואשם ברצח הנער ערן לוי ליד המועדון של קיבוץ שפיים, מה שגרר את צ'רלי וסוניה לכמה שנים של משפט סוחט רגשות, יקר ומתוקשר, שבסיומו הורשע בנם ונשלח בגיל 22 למאסר עולם.

עוד במהלך המשפט הבין צ'רלי כי האימפריה שהוא בנה עם אחיו הולכת ומתרסקת. הוא איבד שליטה על שני בניו של פליקס. פרנסואה עשה הרבה רעש אבל הפסיק להפחיד את אנשי השוק האפור בעיר והפסיד בקרב המסעדות הראשון מול שירזי. שירלי, בתו של פליקס, שהיתה בעבר אהובתו של שי שירזי, נישאה לבסוף לבחור בשם נתי אוחיון, שנורה למוות רק משום שהפך להיות יד ימינו של אחיה פרנסואה.

אסי נתן לסביבה להרגיש שהוא היורש אשר עומד בראש ארגון הפשע שהקים אביו, אבל בפועל הוא היה נתון בטראומה קשה אחרי שניצל מפיצוץ רימון מתחת לג'יפ שלו בפראג, ומשני מטחי ירי של טילי לאו ונשק קל מול ביתו ברמת פולג. חוקרי יאחב"ל הבינו שאסי בלחץ ובמשך שנה וחצי הקליטו אותו מדבר ללא הרף על כל עסקי הנשק והסחיטה שהיה מעורב בהם, התוצאה הסופית היתה 18 שנות מאסר בפועל.

צ'רלי, שראה את אנשיו של שירזי נוגסים בשוק ההלוואות בריבית, ואת משפחת הפשע כראג'ה משתלטת בקרב המסעדות השני על עסקי המסעדנות המשגשגים של פרנסואה, ניסה לחזור לעניינים בדרך שקטה, אבל דווקא אז הוא נורה מטווח קרוב, חמישה כדורים של אמ.16 חדרו לבטנו ופצעו אותו באופן אנוש. במהלך האישפוז בבית החולים הלל יפה בחדרה נתפשו ליד בית החולים כלי נשק ואמצעי חבלה ברשות בניו הצעירים, אדם ואביב, שהורשעו ונשפטו ל-20 חודשי מאסר.

צ'רלי נותר אז לבד בחוץ. חבוש בבטנו ומדדה על מקל הוא חזר לאולם הדיונים בו התנהל המשפט של פרנסואה, ואפילו ריצה בתאו של בנו את חמישה חודשי המאסר שנגזרו עליו בתיק הקזינו הצף באילת. לאחרונה הוא חזר להפעיל את מערך ההלוואות במקביל לבית קפה במרכז נתניה, מה שלא הרתיע את יריביו אשר ניסו לירות בו, ללא הצלחה.

בחודש יולי הגיעו המחסלים לאחיין, פרנסואה, ובחודש דצמבר חוסל איציק גפן, מי שכונה איש הכספים של האחיין השני, אסי, והיה מקורב מאוד לכל משפחת אבוטבול.

אינספור סכסוכים. פרנסואה אבוטבול

האח הגדול

ההגיון הנובע מסיפור הנפילה מוביל למסקנה שריקו שירזי מחסל במו ידיו או באמצעות אנשיו את משפחת אבוטבול, אבל לא בטוח שאלה הם פני הדברים. שירזי אכן הסתכסך עם פרנסואה, הוא צעק עליו בנוכחות אנשים, ואף סטר לו, אבל שירזי גם ראה בפרנסואה סוג של אח חורג, צעיר וסורר. הוא לא חש מאוים ממנו והתייחס אליו תמיד בסלחנות בגלל היותו בנו של פליקס, האיש שהוציא את שירזי הצעיר מחנות לאביזרי רכב והפך אותו לגנגסטר נתנייתי מוביל.

היחסים שלו עם אסי הרבה יותר משופרים, והמשקלטים של יאחב"ל שמעו אותם לא פעם מחליפים ברכות ברמה של "כפרה", "נשמה" ו"אתה יודע שאני אוהב אותך".

התעלומה שנותרה פתוחה היא מי מנסה לחסל את צ'רלי אבוטבול? בגלל סכסוך טיפשי בכלא בין הילדים של שניהם, שי שירזי ופרנסואה (הג'ינג'י), יש המייחסים לשירזי ולבנו את ניסיון החיסול של צ'רלי. אבל במפגש שנערך לפני כשנתיים במסדרונות בית המשפט בין שירזי לבין סוניה אבוטבול הדברים נראו אחרת. שירזי דאג לבוא ולברך בשלום את פרנסואה הג'ינג'י שהיה על ספסל הנאשמים, ובהמשך אותו יום אמרה סוניה בנוכחות שירזי, "רק אתמול צ'רלי וריקו נפגשו, הם החליטו להמשיך להיפגש ולא לתת למלחמות של הילדים להרוס לכולם את החיים".

בשנים האחרונות שירזי הקים מערך פיננסי בעל מאפיינים גלובלים במונחים ישראלים, משמע גיחות למזרח אירופה ושותפות אסטרטגית עם שלום דומרני מאשקלון, כך שהשוק האפור בנתניה נותר די מאחור מבחינתו, מה גם שענף ההימורים בעיר הצטמצם מאוד. עם זאת אנשים המזוהים איתו באופן מובהק מתחזקים את השאריות – כמה קלובים קטנים, צ'יינג'ים, גביית חובות. לאחרונה נעצר שירזי על שורה של עבירות כלכליות והוגש נגדו כתב אישום אשר מייחס לו הלבנת הון וסחר בחשבונות פיקטיביות. הסניגורים שלו, עורכי הדין משה שרמן ודוד יפתח, שהם גם הסניגורים הקבועים של צ'רלי אבוטבול, מה שיכול להצביע על נדבך נוסף ביחסים, טוענים שאין ממש באישומים נגדו, אבל בתוך תוכם גם הם יודעים שאם יורשע הוא יהיה צפוי לעונש חמור, מה שיותיר את בירת הפשע ללא "סנדק".

עם ובלי קשר לסכסוכים עם האבוטבולים. ריקו שירזי

קרב המסעדות

אם מקבלים את הנחת העבודה, שמסירה את החשד משירזי, נותר לצ'רלי סכסוך פתוח אחד, עם אייל סופר, מסעדן נתנייתי שהכניס את האחים כראג'ה כשותפים במסעדת "בית השייח" של בן משפחתו, רק כדי לדחוק את המתחרה גס הרוח, פרנסואה אבוטבול, מרשת מסעדות "בת האיכר" שלו. לפי המידע שנחקר ביאחב"ל סופר וחאלד כארג'ה עומדים מאחרי סדרת ההצתות ורימוני ההלם אשר הושלכו על "בת האיכר" בזמן שפרנסואה היה בכלא. סופר וכראג'ה נעצרו, נחקרו על העניין הזה ושוחררו.

בחודש ינואר סופר נעצר לחקירה שוב, עקב מפגש פסגה חגיגי שאירגן במסעדה בנתניה בנוכחות ריקו שירזי ושלום דומרני, מפגש שכל כולו היה הפגנת כוח של השלטון החדש בעיר, ערב השחרור של פרנסואה.

בעקבות המפגש הזה פנתה המשטרה לבית המשפט והוציאה לפרנסואה צווי הרחקה מנתניה, מחשש לבטחונו האישי ובטחון הציבור. באותה תקופה התחדשו והתהדקו מאוד היחסים בין פרנסואה לבין הדוד שלו צ'רלי, ובמקביל התלהטה החזית בין סופר לבין צ'רלי. שניהם נעצרו, בנפרד, בחשד שניסו לחסל אחד את השני כמה פעמים. בכל המקרים לא נמצאו ראיות נגד השניים והם שוחררו, אבל החוסר בראיות אינו אומר שהחשדות הוסרו, במיוחד אחרי שפרנסואה אבוטבול נרצח בחודש יולי 2011.

נכון לעכשיו (ינואר 2012) שורר בנתניה שקט מתוח. כולם ממתינים לתוצאות המשפט של שירזי, שבכל הסכסוכים ידע לשמור על תדמית נקייה — תמך ביריבים של האבוטבולים, אבל לא פגע באיש בעצמו. כך או כך, במשפחת אבוטבול חושבים שלתהילה של שירזי אין שום הצדקה או עתיד. מי שיושב על הגדר כמוהו, אומר לי אחד מבני המשפחה, לא יכול להנהיג ארגון פשע.

תגובות מהגרסה הקודמת של "פוסטה"

1. מאת קצין מודיעין וימ"ר:

 אמיר, נהניתי מאד לקרוא את עלילות ה"משפחה" חזרה עד שנות השמונים, ואין ספק שאתה יודע כיצד לשבות את הקורא, בוזק תבלינים נכונים על התבשיל המסקרן ממילא, ומגיש סיפור מרתק, עמוס במידע רב, מלא "אוירה", וניכר שעברך כפליליסט בחשובי העיתונים (טוב יש בוסים טמבלים שלא אהבו והעריכו עבודתך אבל זה כבר היסטוריה) מביא אותך לשורה הראשונה, באם לא הכתב בהא הידע של מדורי הפלילים בעיתונות הכתובה כיום.

יחד אם זאת הרשה לי לחדד כמה אי דיוקים במאמרך, ולתקנם. אם כבר להיות הביוגרף הרשמי אז כבר. נכון שלאזרח ה"פשוט" הניואנסים האלה לא ממש משנים, במיוחד שחלפו כבר שנים רבות מאז התרחשותם, אבל דווקא על רקע בקיאותך המופלגת במהלכי משפחות הפשע, ושיקול דעתך לדעת מי גם מאנשי המשטרה מוסר לך מידע מטעה, או מערבב אמת עם שקר להאדיר עצמו, הקורא מצפה ממך לדיוק מקסימלי. אגב פעם סיפר לי במאי/תסריטאי על הערות שהערתי לגבי אמינות סצנה פלילית ש"האמינות" כלל לא חשובה, זה לא סרט דוקו, וחשובה התוצאה ה"אמנותית" המשרתת את הסיפור. עיין ערך הראיון שערכת ב"הארץ" עם בן ארויה ביולי 2006, קצין בעל רקורד מרשים, בלש בכל נשמתו, אבל לצורך העניין לא היתה לו כל נגיעה ממשית ומבצעית בחקירת אירועי הרצח של דוביצקי, אשתו ובנה (2 רוצחים שונים לגמרי), השלכותיו על העבריין שנרצח בפריז (אגב ההוא נרצח מירי בראשו ולא שום רצח נוסח המאפייה האלג'ירית חחח), ואף אחד לא החל שום מו"מ עם הצרפתים בטח לא שאבי.

אגב ההפללה הראשונה של האחים היתה לפני פרשת שבירו. בזמן שכל העולם ואשתו, או היאחב"ל ואשתו, ישבו על המשפחה, קצין חקירות ערני ממשטרת טייבה שהכיר המשפחה היטב הצליח לגבות עדות ישירה נגד האחים מפי עובד ערבי ב"פאב רויאל" – תושב טייבה שנחשד בגניבה, ו"חטיפתו" חקירתו, ונענועו של המסכן כדי להשיב הגניבה לכספת.

שלום אבוטבול בחור בת ימי במקור, שהיגר כבר לפני שנים רבות לפריז ואכן נרצח שם, לא עזב לאחר ביצוע ה"רצח הכפול"ככתוב. החייל שלומי כהן בנה של פנינה בא לבקר בבית האם, נרצח בכלל בפורים מרץ 1996 ואילו האם נרצחה בדיוק שנה לאחר מכן במרץ 1997 לאחר שחזרה עם דוביצקי מבילוי, והמטרה היתה בכלל דוביצקי שאף נאבק עם היורה. שלום, באותו לילה לאחר כמה שעות "עף" חזרה לפריז דרך שוייץ. סגירת המעגל, והמידע הזה כמובן נודע רק בדיעבד, זמן רב יחסית לאחר ההתרחשויות, אך היה מדהים בכל קנה מידה מבלי לפרט.

אגב שמתי לב שהכתבה בבלייזר שונה מעט ממה שפרסמת כאן, מעניין למה? שם רשמת אודות נחמן כהן התל אביבי שגוייס לחבורה של פליקס. אז ככה: נחמן כהן היה בן טובים, חכם ויפה תואר שכבר בשנות השמונים היה מבכירי הפשע הנתנייתי, והיה אף נשוי ליפהפיה משכונת דורה בנתניה, אז שכונה בעייתית מאד. מעניין איך שהגלגל מסתובב. אותו נחמן כהן נעצר בזמנו בצומת בית ליד, לאחר שנס ביחד עם העבריין האימתני משה דוד המכונה"דמארי" מקדימה, בעת שפיקחו על ניסיון החיסול בפיצוץ מכוניתו של גבי פלאח, עבריין מסוכן אחר, ליד בית המשפט בפ"ת. ללא ספק היו בשליחות ה"משפחה". שנים מספר לאחר מכן צלח ניסיון החיסול של אותו גבי פלח, שוב בהשראת ה"משפחה", בפתח מועדון NO1 בכיכר העצמאות. רצח זה פוענח באופן מסתורי כ 15 שנה לאחר מכן, מבלי שהוגש כתב אישום. ואז, שנים רבות לאחר מכן, כשדמארי תפס אומץ וניסה לנשוך את היד שהאכילה אותו פעם, חוסל ביום שישי בהיר ויפה על ידי עבריין זוטר בשם משה שרביט המכונה "ספניול", ובסיועו של יד ימינו של פליקס אז, ריקו שירזי, שאכן חטף שבע שנים בפנים. ספניול יושב עד היום. הראיות הממשיות לישיבתם בכלא הובאו על ידי קצין מוכשר בשם מחפודה, חברו הטוב של שאבי, שאגב מעולם לא שירת בימ"ר מרכז אלא ביחידת הסמים המחוזית. מחפודה זה מצא במאמצי על את האקדח שנזרק ליד האופנוע שננטש על ידי צמד המחסלים, ושם נמצאו טביעות אצבע של ספניול. שירזי הורשע על פי איות נסיבתיות ומארג שחזור פלאפוני מדהים (עדכן בכך את שאבי – אפרופו הראיון שלך איתו ב"הארץ").

ומשהו פיקנטי לסיום: התובעת בתיק של ספניול ושירזי היתה הפרקליטה הוותיקה והמוערכת ענת סבידור, בתו של יו"ר הכנסת ה 10 מנחם סבידור. בעיר נתניה החליטו לקרוא רחוב על שם האיש. באותה העת גר ריקו שירזי בדיוק ברחוב זה.

 קצין מודיעין (יום שישי 10 פברואר 2012 – 11:02)

 2. ספניול
תיקון: ספניול כבר משוחרר ומתגורר בכפר יונה  אחד שיודע
(יום ראשון 13 מאי 2012 – 15:18)