חי ובועט

אל.איי מטרופוליטן דיטנשן סנטר, בית המעצר המחוזי של לוס אנג'לס, הוא בניין אפור ועצום מימדים בקצה של כביש מהיר 101. כאן מתאכלסים כמה מהגנגסטרים הכבדים של העיר, בהמתנה לסיום ההליכים נגדם. כאן גם מתארחים בחודשים האחרונים האחים יצחק ומאיר אברג'יל. חי וקנין יודע היטב מה עובר עליהם שם בפנים. בדיוק באותו מתקן, במרומי הקומה השישית ליתר דיוק, הוא החל לרצות ב-2006 עונש מאסר של עשר שנים. האחים אברג'יל נאשמים כעת באותה פרשה בה וקנין הורשע: הלבנת הון באמצעות סחיטה של אנשי עסקים מפוקפקים.

חמש שנים חלפו עד אשר וקנין, היום בן 39, אשף נדל"ן ומיליונר הוליוודי עם תשוקה לבליינות ונטייה להתחבר עם עבריינים, הצליח לשכנע את בית המשפט העליון לערעורים שבית המשפט הפדרלי פגע בזכויותיו. גזר הדין שלו בוטל – ולמורת רוחה של ה-LAPD, משטרת לוס אנג'לס – חי וקנין חזר להיות אדם חופשי. סביר להניח שגם שני העבריינים הישראלים שהפכו לעדי מדינה נגדו – גבי בן הרוש, שכונה בארה"ב "מנהיג הכנופיה הירושלמית"; ויהודה "ג'ודי" בן עטר, עוזרו הנאמן מהקטמונים – לא רוו נחת מהשחרור המוקדם.

בשיחה שערכתי עם וקנין בחודש מאי בטלפון מישראל הוא הסכים להיפגש איתי בלוס אנג'לס. "אני מאוד רוצה להגיד לכולם בישראל מה בדיוק קרה, מי יצאו גברים ומי המניאקים בסיפור הזה. תבוא, אני משלם הכל, טיסה, רכב, מלון", הוא הציע בספונטניות וברוחב הלב האופייני לו, בדיוק כפי שמתארים אותו רוב האנשים. בסופו של דבר הוא הבין שמדובר בראיון עיתונאי, והסכים לוותר על מרבית הצעתו הנדיבה, למעט השהייה בבית המשפחה. "אני רוצה שתראה אותנו מקרוב, תכיר את אמא ואותי ותראה את סגנון החיים שלנו, נכון שעשיתי כמה שטויות בחיים שלי אבל אנחנו לא עבריינים".

הסכמתי. במשך שלושה שבועות שהיתי כמעט 24 שעות ביממה במחיצתו של מי שמוגדר על ידי הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA) וגם ביאחב"ל בישראל, "בכיר בארגון פשיעה". התארחתי בבית המדהים שלו במרינה דל-ריי, ארבע קומות עם קירות זכוכית ופנטהאוז בגג, קו ראשון לחוף האוקיינוס בלוס אנג'לס, ובבית של אימו ובעלה בוואלי, עמק השינה שמסתתר מאחרי ההרים שעוטפים את עיר המלאכים.

"יש לי ADD", מודיע לי וקנין כמעט מיד לאחר נחתתי על הפרעת הקשב והריכוז שלו. מלבד זאת, קשה לנהל איתו שיחה רציפה של יותר מרבע שעה מבלי שאחד משלושת האיי-פונים הצמודים יצלצל, ומבלי שהוא ידפדף באיי-פד שלו לאתרים שמוכיחים את כל מה שנאמר על ידו. אקסית יפה שלו התקשרה? אין בעיה, "תראה, הנה תמונה שלה בעירום באתר של פלייבוי". הנוכחית מקנאת? "בבקשה, תמונה שלה באתר של סוכנויות הדוגמנויות פורד". מדברים על בניין חדש שמועמד לרכישה או מכירה? אופס, הוא עולה באינטרנט, עם כל הנתונים הסטטוטוריים וטבלאות השערוכים.

כלא באטנר
עכשיו, חודשיים בלבד אחרי ששוחרר, וקנין משקם את האימפריה שלו, חוזר לחיים הטובים אחרי חמש השנים הקשות בכלא. אבל את עקבות ה"הארד טיים" שעשה מאחורי הסורגים, אי אפשר למחות. הרשויות התייחסו אליו כאל עבריין מסוכן ביותר, וככזה, ממתקן המעצר בלוס אנג'לס, הועבר לקצה השני של ארה"ב, לבית הכלא הידוע "באטנר" שבצפון קרולינה. מדובר במתקן ברמת אבטחה בינונית, ולכן הוא מארח אסירים מפורסמים כמו ג'ונתן פולארד וברני מיידוף, אבל גם את ראש משפחת הפשע קולומבו ואת מתכנן הפיגוע במרכז הסחר העולמי.

"בכניסה לבית הסוהר שאלו אותי בסרקזם 'אם יש לי את כל היום', זאת אומרת האם אני 'לייף', שפוט למאסר עולם", נזכר וקנין בשעות הראשונות שלו ב"באטנר", "אז זרמתי איתם ועניתי בחיוך שאני לזמן קצר בלבד. ביום הראשון הכניסו אותי לבידוד בכלוב עם חצר קטנה. אנשים מחצר סמוכה מיהרו להתעניין למה אני מבודד, ולא ידעתי להשיב. בהמשך למדתי, שבבתי סוהר כאלה, לפני שאסירים מדברים איתך, הם דורשים ממך להציג את פרוטוקול המשפט שלך, כדי לראות אם העדת נגד מישהו".

שלא כמו כמה מחבריו הישראלים, שהעידו נגדו, וקנין "לא פתח", בלשון העולם התחתון. עכשיו הצעיר שהיה רגיל לחיים של מיליונר היה צריך להסתדר במציאות חדשה. "האסירים שם מאורגנים בקבוצות נפרדות לפי מוצא אתני: מקסיקנים, איטלקים, לבנים ולבנים נאצים, שחורים מניו יורק, בולטימור, וושינגטון די.סי. מנהיגי הקבוצות קובעים עם מי מדברים או עושים עסקים, ועל מה פוגעים ואפילו מוציאים להורג", הוא ממשיך. "אני הייתי היחיד שהתערבב בין כל הצבעים והקבוצות האתניות, בדיוק כמו הילד היהודי שהייתי בשכונות של לוס אנג'לס, כולל הכנה של ארוחות שבת כשרות וקידוש ליהודים שבנינו. אסירי עולם שיושבים 40 שנה אמרו לי שבאתי להם כמו גל של מים סוערים, שהערתי אותם".

לראיה, וקנין פותח אלבום תמונות ומציג עשרות צילומים שלו עם אסירים, עם אף אחד מהם לא תרצו להיפגש בסמטה חשוכה: שחורים שרירנים, מקסיקנים אימתניים ואיטלקים מקועקעים. התמונות מעידות גם על יכולתו הטבעית להתחבר לאנשים, בין היתר באמצעות לשונו החלקלקה, ליבו החם וכמובן הכיס העמוק שלו.

"הפופולריות שלי הדליקה את יחידת המודיעין בכלא", ממשיך וקנין, "וחלק מהסוהרים הדליפו לי שאני מוגדר כאסיר שקשור לארגוני פשע, ושצריך לשים עלי עין. ביקשתי ראיון עם מפקד הכלא בעניין הזה, והוא הודה שמדובר במידע שהתקבל מוושינגטון. הבנתי שמדובר בעוד מהלך מרושע של היחידה למאבק בפשע המאורגן של משטרת לוס אנג'לס, שלהם יש חשבון ארוך איתי. אמרתי למנהל: 'לא אכפת לי מה אומרים עלי, אני קיבלתי את הזמן שלי, ונשלחתי לעשות אותו אצלך בצפון קרוליינה. אז תדע שאני לא מחפש צרות ושואף לצאת מכאן בשלום'".

יש לו, לוקנין, נטייה להסתבך בצרות, אבל גם את המזל לצאת מהן בשלום, עם צחוק מתגלגל וחיבוק דובי. בכל תקופת המאסר הוא זכה לזרם בלתי פוסק של ביקורים, כולל הפגנת תמיכה קטנה של בני משפחה וחברים מחוץ לבית המעצר בלוס אנג'לס, עם מגאפונים ושלטים. אמא שלו הקפידה לבקר אותו ב"באטנר" פעמיים בחודש, עניין של טיסה בת שש שעות לכל כיוון. המזכירה שלו התמידה לקיים ביקורים משלה, שבהם עדכנה אותו על הנעשה בעסקיו הענפים. עם אחיו, אסי וקנין, שמתגורר במגדלי אקירוב בתל אביב ועצור כעת בארה"ב – הוא שמר על קשר טלפוני. זה האח שבעבר היה מבעלי סוכנות הדוגמנות "רוברטו" ואפילו זכה לדמות ב"ארץ נהדרת". החברה הקבועה של חי באותה תקופה היתה באה כל שבועיים לוויקאנד של שלושה ימי ביקור רצופים.

באחד הביקורים האלה שלה נוצרה הסתבכות. "אח של אסיר מקסיקני זרק לי איזה מילה", מספר וקנין, "ואני, בתגובה עצבנית, עצרתי את הביקור באמצע ויצאתי בכעס. הלכתי ישר לחברים שלי בקבוצות של האיטלקים והשחורים, ופנינו למקסיקנים. הם אמרו שהם יטפלו בזה, אבל זה לא סיפק אותנו, ואני נכנסתי לסוג של שיגעון. הבנאדם עצמו קלט שהולך להיות בלגן והתיישב עם הציוד שלו ליד הדלת, שזה סימן לצאת לבידוד. הסוהרים קלטו שהולך להיות בלגן וסגרו את אגפי הכלא שלושה ימים".

מה קרה בסוף?
"הוציאו את הבחור מהצינוק והחברים הכי טובים שלו פיצצו אותו במכות".

איזה קראחנה!
וקנין נולד בישראל לאבא דניאל, שהיה רס"ר המטבח בבסיס חיל האוויר חצרים, ולאמא ריקי, ירושלמית ממוסררה. ב-1979, כשהיה בן שבע, עזבו הוריו את ישראל עם אחיו הצעיר ממנו בשנה, אסף, והשתקעו בלוס אנג'לס. שני האחים סירבו ללמוד בבתי ספר יהודים וכך יצא שהם מדברים עברית מצוין, אבל אינם יודעים לקרוא ולכתוב בעברית. חי וקנין מדבר במהירות ובולע מילים, בעברית ובאנגלית, אבל גם ניחן ביכולת לקרוא במהירות הבזק טבלאות ונתונים בתוכניות עסקיות. במהלך שיחות טלפון או סתם שיחות סלון, הוא יכול לצרוח בשל הפרטים השוליים ביותר, בדיוק כפי שהוא נשמע לצופי הטלוויזיה באותה שיחה טלפון היסטרית מפורסמת עם אחיו אסי, אודות החוב לגבי בן הרוש.

לצורך הראיון נפגשנו ימים רבים, שכללו שיחות נפש עם ויכוחים וצעקות, אבל גם סיורים במקומות הבילוי ובין העסקים שלו. בתחילת החודש חגגה לו אמו יום הולדת 39 בסדרה של ארוחות ערב וצהריים בסגנון מרוקאי, מעשה ידיה כמובן, וקבלת פנים ומסיבת שחרור גדולה במסעדת "סקיידה", שבה צולם הסרט "אשה באדום", ברחוב אוליב, מרכז העצבים העסקי של לוס אנג'לס. וקנין כבר עשה מסיבות המוניות הרבה יותר, על חוף הים מול ביתו, עם סלבס הוליוודיים, ראפרים וכוכבי כדורסל, פוטבול ובייסבול, אבל במסיבה הזו הוא קיבל חיבוק גדול מהחברים הטובים, מרביתם ישראלים שליוו וחיזקו אותו ואת המשפחה במהלך מאסרו ובמשבר הגדול מול אבירי העולם התחתון מישראל, אשר הפנו לו עורף.

ריספקט הוא מקבל גם בכל מועדון הוליוודי שאליו הוא בוחר להגיע במכוניות פאר נהוגות על ידי שני נהגים שמלווים אותו קרוב ל-10 שנים. האחד מוביל ג'יפ קדילק ענק, שחור ואימתני, שבו נוסעים החברים שמצטרפים לבילוי; השני נוהג ברולס רויס לבנה ומלכותית, שבתוכה וקנין עם חברתו הנוכחית, סיסי (קריסטינה), דוגמנית ניו-יורקית לשעבר ממוצא איטלקי, שעושה סימנים של אשה מאוהבת פלוס צעדים ראשונים בעולם היהדות. האם הרווק הנצחי בדרך לחתונה אפשרית? וקנין: "אני מכיר אותה מגיל אותה מאז שהיא בת 17, אבל עכשיו התחברנו ואני מאוד אוהב אותה".

בינתיים הם נוהגים כמו זוג בלייני, שהוליווד מחכה רק לו. מתעוררים בחדר שינה חלומי, ובדרך כלל גם מארחים בגסט-האוס המפואר שבקומה התחתונה חברים מכל העולם. בשבוע שעבר אלה היו בריאן רולן, בן למשפחה החולשת על מועדוני הלילה המובילים של אקפולקו, ובת זוגו, איזבל מיידו היפהפייה, כוכבת טלנובלות ענקית מהטלוויזיה המקסיקנית.

ערב בילויים שגרתי כולל ארוחת ערב עם חברים במסעדות נחשבות כמו ה-STK ברחוב קיינגה בלב הוליווד, שביציאה ממנה מסתערים עליהם צלמי פפארצ'י, והוא יכול להימשך במועדון ה"מיוזיק בוקס" בשדרות הוליווד. שם מסתערים על החבורה בעל הבית עם חמישה או שישה מאבטחים אשר מושיבים אותם בשולחן הכי טוב, ומלווים אותם עם פנסים זעירים בין ההמון המוטרף, לכל מקום במועדון, לפני ומאחרי עמדת הדי.ג'יי והבמה המרכזית. להופעה של די.ג'יי טייסטו ביום רביעי שעבר במועדון ה"פלייהאוס" בהוליווד, נכנסה הפמליה של חי וקנין מכניסת האח"מים מאחור, ובשיא הערב הוא התקשר ואמר לי בצרחות, "איזה קראחנה!…. עזוב הכל ובוא, אתה חייב, אני משאיר את השם שלך בכניסה". לך תסביר לו שמישהו היה חייב לכתוב את הכתבה הזו.

"הוא כמו ממתק"
המאסר הממושך ערער במשהו את היכולת הכלכלית של וקנין, אבל לא חיסל אותה, ובימים אלה נראה שהוא מארגן מחדש את הממלכה שלו, שכוללת נכסי נדל"ן, קרקעות וחברות עסקיות, כאילו רשויות ההגירה לא מתכננות לגרש אותו מארצות הברית אחרי ה-15 לאוגוסט, היום בו תיחתם רשמית הכרעת הדין שלו בבית המשפט הפדרלי.

כל ניסיון להטיל ספק בסיפורים שלו, מהכלא ובכלל, נתקל מיד בהסברים מהירים, בקצב בלתי נתפש ממש, אבל גם בשליפה של הוכחות. למשל, אי-מיילים ותמונות חדשות שחבריו מהכלא שלחו לו, ומעטפות שעושות דרכן חזרה ממנו אליהם, עמוסות בתמונות שלו עם שפנפנות זהובות שיער מעיר המלאכים. שנייה אחרי שהוא מספר על "באטנר", מעלה וקנין על קו הטלפון את אָל, אסיר שחור מבולטימור, שסיים לרצות 20 שנה. "ספר לו על חי בכלא", הוא שואג לאיי-פון. "בדרך כלל אנחנו לא נוהגים לכבד יהודים בכלא", נשמע קולו הצרוד של האסיר המשוחרר בצד השני של הקו, "אבל בזכות חי, היהודים זכו באווירה אחרת. כיבדנו אותו ואותם. חי הוא בחור טוב שיודע לחיות טוב גם בכלא, ולא כל אחד חי טוב בכלא. היה לו הרבה כבוד אצלנו, כי הוא תמיד היה נכנס ראשון, גם כשהיו צרות וגם כאשר מישהו היה זקוק לעזרה".

מי שמשפחתו נקלעה לצרות בכלא, ידע שאפשר לפנות לחי וקנין, ולא שכח לו את הטובה הזו. בכלא, טובות כאלו שוות המון. יהיו שיאמרו: טקטיקת הישרדות. אחרים יאמרו: שטויות, זה האופי של חי.

אמו של חי מספרת כיצד במשך כל המאסר הוא היה מורה לה להעביר כספים למשפחות נזקקות של אסירים, חברים שלו מהכלא, "לילד אחד תקני מחשב, לילד אחר עושים יום הולדת, למשפחה הזאת עושים קנייה בסופרמרקט, זה חי".

שליח חב"ד, הרב שמואל שלנגר מלונדון, אינו נרגע ממשב הרוח המרענן שהותיר וקנין במתקן הכליאה שאליו הוא נשלח במצוות הרבי, והוא מקפיד להתקשר לוקנין מדי יום ששי, לשתף אותו במסרים של פרשת השבוע ולאחל שבת שלום. "חי תקוע איתי, טו דה רסט אוף מיי לייף", הוא אומר לי בשיחת טלפון. "יש לי המון חברים אסירים, אבל אף אחד לא נכנס לליבי כמו חי וקנין. זה בנאדם מיוחד, מנהיג יהודי מושלם, ההשגחה העליונה איתו. הוא מעולם לא התכחש למציאות הקשה שאליה הוא נקלע אבל הוא היה כמו ממתק, תמיד עם חיוך על הפנים, גם כאשר היה סובל היתה קורנת ממנו שמחה, והלו זוהי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".

אבל ב-LAPD – שמולם וקנין מנהל כבר שנים כמה סיבובי מאבקים – היו שמחים לראות אותו ואת החיוך שלו על מטוס. החשבון שלהם עם וקנין הולך הרבה מאוד שנים אחורה.

המיליונים של מקסימוב
אבל נתחיל דווקא מהתיק האחרון שלו. חי וקנין נעצר במרס 2004 על ידי הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA), שניהלה אז מבצע חובק עולם ליירוט רשת הפצת האקסטזי שמיוחסת ליצחק אברג'ל. לפי רשויות החקירה בארצות הברית, ישראל, בלגיה וספרד, הרשת שינעה מטענים עם מיליוני גלולות של סם המסיבות הנחשק ממעבדות ייצור באירופה לארצות הברית ושאר העולם, כולל יעדים כמו אוסטרליה, סין, יפן והודו.

החקירה הסמויה החלה כבר בשנת 2001 ובמהלכה נחשפה בארצות הברית רשת מקבילה של הלבנת הון, שבראשה, כך טוענים האמריקאים, עמד חברם הטוב של האחים יצחק ומאיר אברג'ל, העבריין הירושלמי גבי בן הרוש, והשותף המיתולוגי שלו מיכה אסלן.

המידע המודיעיני הפך בשנת 2001 לחקירה גלויה של יאחב"ל בישראל, מיד לאחר שהתגלתה מעילת הענק של פקידת הבנק למסחר אתי אלון. החוקרים טענו כי ראשי הכנופייה הירושלמית, בן הרוש, אסלן והאחים יצחק ומשה בר מוחא, נטלו חסות על חובותיו של אחיה, עופר מקסימוב, לבתי קזינו בכל העולם. הסכומים הגבוהים שהתגלגלו שם היו בולטים מדי בארץ. בן הרוש החליט למצוא פתרון יצירתי לכסף בחו"ל.

כך התחבר בן הרוש לחי וקנין, שבשנת 2002 היה בשיא הצלחתו הפיננסית והחברתית בלוס אנג'לס. וקנין היה אז בן 30 בלבד, עם רקורד של גובה ובורר בשוק היהלומים המקומי ושותפויות בכמה עסקאות נדל"ן בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים; אבל גם עם עשרות רישומים פליליים, אם כי ללא אף הרשעה אחת. החיבור העסקי עם וקנין, אשר שולט ברזי המערכת הבנקאית והנדל"נית בארצות הברית, התאים מאוד לבן הרוש. וקנין, מצד שני, נמשך גילה חיבה לעבריין הישראלי ולעולם שייצג. היה נראה כאילו הסידור הזה עובד עבור שניהם.

וקנין החל להזרים לבן הרוש הצעות להשקעות, ואילו בן הרוש השתמש בו כנציגו במוסדות פיננסיים בארה"ב וכשליח וגובה מטעמו. השידוך הסתבך כאשר שני מקרים שוקנין היה מעורב בהם הפכו לחקירת משטרה, שמוטטה את הרשת הפיננסית של בן הרוש, ובסופו של דבר גם את רשת האקסטזי שמיוחסת לאברג'ל, שתי רשתות שלפי התביעה פעלו במסגרת ארגון פשיעה אחד.

בפרשה הוגשו כתבי האישום נפרדים נגד האחים אברג'ל, בן הרוש, חי וקנין, ששון בראשי, יורם אלעל ומהגר ויטנאמי בשם תאן נגויאן. לפי המתואר בתבי האישום, בן הרוש הלווה כסף לשלושה אנשי עסקים בארצות הברית. כאשר הכספים לא הוחזרו במועד, טוענים בתביעה, כל הנאשמים היו שותפים לאיומים וניסיונות גבייה. הנסחטים עצמם היוו אז חלק מהחקירה, תחילה כחשודים ביבוא אקסטזי לארצות הברית, ובהמשך כנאשמים בעבירות של הלבנת הון. אולם כאשר הם הסכימו להעיד כי הם נסחטו על ידי בן הרוש ווקנין וכל השאר, בוטלו האישומים נגדם.

זו היתה נקודת המפנה בחקירה הבינלאומית הגדולה, ובשלב הראשון הוצאו צווי מעצר גם נגד ארבעת הישראלים בחשד לסחיטה והלבנת הון. בן הרוש שהה אז בקנדה, בראשי היה בכלא בישראל, אלעל הספיק להימלט לאורגוואי ומשם לברזיל. חי ועקנין, שהיה אצל בן הרוש בקנדה, חזר מיוזמתו לארצות הברית ונעצר. בסופו של דבר, גם בן הרוש הוסגר מקנדה – אלא שהוא הפך לעד מדינה נגד וקנין. האמריקאים היו כל כך חמים על וקנין כל השנים, שהם הסכימו להפוך את ראש הרשת, גבי בן הרוש, העבריין הבכיר והמסוכן מישראל, לעד מדינה, למחול לו על עבירות של ניהול ארגון פשע, רק כדי להצליח להכניס סוף סוף את ה"טראבל מייקר" מלוס אנג'לס לכלא. בן הרוש נשפט בסופו של דבר למאסר על תנאי ול-500 שעות עבודה לתועלת הציבור, וכל זה על סחיטה והלבנת הון של 35 אלף דולר בלבד, מתוך עשרות מיליוני השקלים שנגנבו מהבנק למסחר, גניבה שלפי המשטרה בישראל וארה"ב בן הרוש היה שותף לה. במקביל, בעקבות העדות של בן הרוש בבית המשפט וקנין נאלץ לחתום על עסקת טיעון של תשע שנים, אבל השופט פסק לו 10 שנים. זה העונש שוקנין הצליח רק עכשיו לצאת ממנו, אחרי חמש שנים בכלא "באטנר".

מי הוא אם כן חי וקנין האמיתי? האם הוא איש עסקים מצליח שמוקף בבחורות יפות ובחברים הנכונים במקומות הכי נחשבים בלוס אנג'לס, אשר רק במקרה נקלע לחברתם של בכירים מארגוני פשע מישראל? או שהוא עבריין מסוכן כפי שמצטייר ברישומי ה-DEA והיחידה המיוחדת למאבק בארגוני פשיעה של משטרת לוס אנג'לס? הכל, כמובן תלוי את מי אתם שואלים.

זרמתי עם כולם
אם תשאלו את וקנין, הכל החל ב-24 למרס 1989.
"זה היום בו נרצח מורה יהודי שלימד בבית הספר הציבורי בו למדתי", מספר וקנין על ההסתבכות הראשונה בחייו, כשהיה בן 16 בלבד. "מצאו את הגופה שלו עם שלושה כדורים בגב, ומהמקום נראתה נמלטת מכונית ב.מ.וו. חדשה. לרוע מזלי, גם לי היתה אז ב.מ.וו חדשה, וזה קרה שבועיים אחרי שהרבצתי לילד נאצי בבית הספר. אז הפכתי לחשוד המיידי ברצח. השוטרים נכנסו אלי הביתה ללא צו ועצרו אותי למרות שהייתי לבד, והם גם מיהרו להדליף לחדשות שהרצח פוענח והחשוד בידיהם, תלמיד מבית הספר בשם חי וקנין.

"בשלב הראשון לקחו אותי לראות את הגופה. הייתי בהלם מהמראה. בחדר החקירות התחילו לאיים שאני הולך למאסר עולם. ביציאה מנקודת המשטרה בוואלי המתינו עשרות צלמים, וכאשר העבירו אותי לפארקר סנטר, תחנת המשטרה הראשית בלוס אנג'לס, ליוו אותנו כל הדרך שני מסוקים. בתחנה הכריחו אותי לעשות בדיקת פוליגרף, פעמיים נמצאתי דובר אמת.

"בין לבין הקיפו אותי המון שוטרים ועל מסכי הטלוויזיה בחדרי החקירות ראינו איך תמונות המעצר שלי מפורסמות בכל אמריקה. אחרי שמונה שעות הבינו שאני לא קשור ולקחו אותי הביתה. נכנסתי ישר לחדר שלי ונעלתי את הדלת, לא רציתי לדבר עם אף אחד. מרוב פחד ובהלה התמלאתי בכעס, על איך החיים יכולים להשתנות בלי שעשית שום דבר".

למחרת פרסמו תמונה שלך בהלוויה של הנרצח.

"מאחר והמורה היה יהודי, הלכתי להלוויה, כדי שיהיה ברור שלא עשיתי דבר נורא כזה. בני המשפחה אמרו לי שהם מבינים אבל מבקשים ממני לעזוב. ביציאה התנפלו עלי צלמים ולמחרת הייתי בעמוד הראשון של ה'לוס אנג'לס טיימס'".

ההורים של ועקנין הגישו תביעה נגד משטרת לוס אנג'לס על הפגיעה בזכויותיו כקטין, והמשפט התנהל במשך 11 שנה. "בשנת 2000 ניצחנו במשפט, ואז אני כבר הייתי איש עשיר. כאשר נציג המדינה שאל אותי אם אני תובע רק בשביל הכסף, אמרתי לו: 'שמע, עברתי הרבה מאז וכסף כבר לא יעשה הבדל גדול בחיים שלי, אבל אפילו אם אזכה בדולר ארגיש שניצחתי'. זה היה נאיבי לומר, כי המיליון דולר שהמדינה חויבה בהם, שולמו להוצאות העורך דין בלבד".

וקנין מספר כי בעקבות הפרשה הוא חווה שינוי עצום בחייו החברתיים, וכל גיל ההתבגרות שלו השתנה בבת אחת. "כולם היו בלחץ ממני. הרגשתי איך מורים מתחילים להזיע לידי, בתור לארוחת צהריים תלמידים היו זזים בשבילי, בסוף הנהלת התיכון החליטה שאם לא נעים לי, אני יכול לאכול מחוץ לביה"ס. נו, אז אחרי ארוחת צהריים בחוץ, למי יש ראש לחזור לכיתה? המנהל היה אומר לי, 'תעשה מה שאתה רוצה רק בלי צרות ורעש'.

"יום אחד היתה לי מחלוקת על ציון שהמורה נתנה לי במבחן למתמטיקה. טענתי שמגיע לי 90 פלוס והיא פשוט העלתה את הציון בלי לערוך שום דיון ענייני. זה לא היה נעים. האמת היא שגם אני לא עזרתי לעצמי, הייתי רעשני, היה לי אוטו חדש, טלפון, ביפר, המנהל פעם אמר לאמא שלי, ש'רק רופאים, סוחרי סמים וחי וקנין מסתובבים עם ביפר'. הוא פשוט לא הבין שבגיל 16 כבר היה לי מכון עצמאי לקראטה, שהייתי מביא לעורכי דין לקוחות מתאונות ואירועים נזיקיים. כנער הייתי איש עסקים שמרוויח הרבה יותר ממה שאבא שלי ז"ל היה מרוויח".

התחנה החברתית הבאה של וקנין הנער היתה עניינים עם כל קבוצות המיעוטים. "בוואלי היו הרבה כנופיות, גאנגס: ארמנים, מקסיקנים, שחורים, ובבית הספר כל אחד השתייך לגאנג אחר. אלה היו החיים החברתיים. אני זרמתי עם כולם, היו מתים עלי, נהנו להיות איתי, הייתי מצחיק, עוזר, פותר בעיות, תמיד מתנדב, זה היה האופי שלי. הישראלים היו ילדים טובים יחסית, ממשפחות טובות. אחד מראשי הכנופיות אמר עלינו פעם, 'דה 'היי קרו', הצוות של חי, ובהמשך זה הפך ל-JEW CREW, החבורה היהודית שעמדתי בראשה".

 סמים, גניבות וכל זה?
"לא סמים ולא פריצות, היינו ילדים טובים עם מכוניות יפות וחדשות שאהבו את החיים באמריקה. כולם היו בני בית אצל כולם, ארוחות של 20 ו-30 חבר'ה בכל הבתים, מסיבות עם ההורים. האירוע הפלילי היחיד התרחש קיץ אחד, כאשר הייתי בארץ. אסי אחי היה בבית של חברה והשכן אמר שהוא שוטר ודרש שייצאו מהחניה. אסי התחצף, השכן יצא והכה אותו. נהייתה מהומה. באו שוטרים, עצרו וכבלו את כולם באזיקים. אחד החברים הצליח לגנוב ניידת והשתולל איתה כדי שיעזבו את אסי. בסוף אותו יום אסי נעצר לשבעה חודשים במחנה חינוכי לקטינים. כאשר הוא ביקש שירותים בתחנה אמרו לו: 'שאח שלך יקנה שירותים בכסף שהוא ירוויח במשפט נגדנו'".

הנכד של קרלו גמבינו
בשלב מסוים חי ואסי יצאו מהוואלי והחלו להיראות ולבלות במקומות הנחשבים בלוס אנג'לס. הם הכירו את יעקב אורגד ("קוקי"), אושיה חברתית בהוליווד ומי שיהפוך לעד המדינה הישראלי הראשון בפרשת האקסטזי של עודד טוויטו, עבריין ישראלי שנפטר בכלא האמריקאי תוך כדי משפטו. "הקשר היחיד שלנו עם קוקי היה מועדונים ובילויים, שהחיים שלנו הסתובבו סביבם", אומר וקנין.

באמצע שנות התשעים הכיר וקנין גם את מלך שכונת התקווה, יחזקאל אסלן, שביקש ממנו לסייע ב"איזה עניין קטן" בין יהלומנים בלוס אנג'לס. עכשיו נחשף וקנין לבורסת היהלומים המשגשגת והחל לערוך בוררויות ולגבות חובות, עיסוקים שבמשטרת לוס אנג'לס טוענים כי עסק בהם גם מחוץ לבורסה.

בקהילה הישראלית מתארים אותו בתקופה ההיא כצעיר בתחילת שנות העשרים לחייו, שהיה קשה להתעלם מהנוכחות שלו. "הוא חי ברמה גבוהה עם לימוזינות, נהגים וכל הפוזות", נאמר באחת העדויות שהיו בתיקו. "אין מועדון שבו לא חיכו לו, והוא נתן להם כניסות של שחקן קולנוע. רוב הזמן הוא פיזר חיוכים אבל גם ידע להיות עצבני. הוא אהב נשים בלונדיניות והקיף את עצמו בהן, בעיקר הוא נמשך אל הרוסיות שהציפו את אמריקה".

בשנת 1996 האח הצעיר אסי פתח מחדש את החשבון עם היחידה למאבק בפשע מאורגן של משטרת לוס אנג'לס (OCID). הסיפור הולך ככה: אסי היה עצור על הונאת כרטיסי אשראי, ושוחרר אחרי כשנה. אחד מפרקליטיו, עו"ד ג'ון סקאטו, הוא הבן של אנטוני סקאטו, ראש משפחת גמבינו מניו יורק, והנכד של קרלו גמבינו המקורי בכבודו ובעצמו. אבל לא הייחוס המכובד הוא העניין.

אסי גילה שאותו עו"ד סקאטו משתף פעולה עם היחידה למאבק בפשע המאורגן בלוס אנג'לס. ב-LAPD טענו אז, שאסי וקנין התקין האזנה במשרד של ראש המחלקה, מייקל ג'בייס, וכך הוא עלה על הקשר בין  סקאטו לבלשי היחידה. אלא שהמשטרה איחרה להעמיד אותו לדין בשלושה ימים, בית המשפט סירב לקבל את כתב האישום וביטל את התיק. עכשיו מפקדי משטרת אל.איי רתחו מזעם, והחשבון עם האחים וקנין עלה מדרגה נוספת. לרוע מזלם של האחים, ולשמחתם של חוקרי ה-LAPD, באותם ימים נפתח תיק חמור גם נגד האח הגדול, חי וקנין.

מה קרה הפעם? מישה שלייזינגר, יהודי גדול-גוף ממוצא רוסי שהיה מקורב לשוק האפור של הישראלים, לווה בשנת 1994 כמה מאות אלפי דולרים, כדי לקנות משלוח של סיגריות. שלייזינגר לא עמד בהחזרים ונאלץ להתמודד עם גובֶה בשם יהודה ("ג'ודי") בן עטר, עבריין ירושלמי וסוחר סמים שהשתייך לכנופיית הקטמונים. שלייזינגר נותר חייב לאנשים של בן עטר 360 אלף דולר, וכאשר הלחיצו אותו הוא פנה אל וקנין. פגישת הבוררות התקיימה בבית קפה בבוורלי הילס. וקנין, כך נטען, הצליח להביא לפשרה ולפריסת חובות בין שלייזינגר לגו'די בן עטר.

אלא שאחרי שנתיים וקנין מקבל טלפון מג'ודי, שטוען ש שלייזינגר לא עומד בהחזר החובות. וקנין וג'ודי מוצאים את שלייזינגר, ו"הכניסו אותו למכונית והחלו להכות אותו", מספר האדם שנגיש לחומר החקירה. "וקנין הציע לקחת אותו אליו לדירה, ולהסדיר את העניין שם. כאשר הגיעו לדירה וקנין הותיר אותם לדבר ויצא, אבל כאשר חזר הוא ראה את שלייזינגר חבול וזב דם מאוזנו שנחתכה".

לפי אחת הגרסאות, וקנין נבהל ממה שקורה בבית שלו וניסה להרגיע את העניינים. הוא הוציא מהחייב הבטחה נוספת לשלם ושלח אותו לביתו כדי לארגן את הכסף. כאשר שלייזינגר הגיע הביתה, המתינו לו שוטרים מהיחידה למאבק בארגוני פשיעה, שהגיעו עקב תלונה שהגישה קרובת המשפחה על חטיפתו.

וקנין נעצר וטען כי לא נכח באירוע. "את המעצר עשיתי בהיי-פאוור, מתקן הכליאה הכי קשה בלוס אנג'לס, באגף שנקרא 'שורת המוות'", הוא משחזר השבוע. "26 תאים עם 12 שחורים מצד אחד, ועוד 12 מקסיקנים בצד השני, ואני באמצע, תא B12. בפתיחת המשפט הוסיפו כל מיני תיקים על סחיטות ואיומים שלא נחקרתי עליהם בחיים, כדי להראות שיטה, וביקשו 25 שנות מאסר אם אורשע. בהמשך הציעו לי עסקה של 15 שנות מאסר וכמעט חתמתי, אבל אמא שלי התנגדה".

למה התלוננו דווקא עליך ולא על האחרים?
" שלייזינגר הזכיר את השם שלי. כאשר קרובת המשפחה התלוננה שחטפו אותו, שוטרי היחידה למאבק בפשע מאורגן (OCID) באו עם תמונות שלי. בחקירה שאלו את החשמלאי שעבד בדירה כאשר חטפו את שלייזינגר אם הוא מכיר אותי, והבחור, איש מקצוע ישראלי, אמר שהוא לא מכיר אותי, והוא לא זיהה אותי בתמונות שהראו לו. במשפט, כאשר שאלו אותו אם הוא מכיר אותי הוא אמר שלא מכיר אישית, אבל מכיר מתמונות שהראו לו שוטרים בזירה, ובכל מקרה זה לא החוטף. העדות שלו הפילה את התיק, כי לעורך הדין שלי אמרו חוקרי המשטרה שהם בכלל לא הראו לעד תמונות שלי".

וקנין זוכה מכל אשמה ושוב נרשמה מבוכה בצמרת משטרת אל.איי.

ומה קרה עם ג'ודי בן עטר? היחסים בינו לבין וקנין נותקו, אבל ג'ודי יצוץ שוב. ב-2004, כאשר חי נעצר ובן הרוש הפך לעד מדינה נגדו, הצטרף ג'ודי בן עטר והתוודה כי ב-1996 הוא זה שחטף את שלייזינגר עם וקנין. העדות שלו נועדה להמחיש למושבעים מיהו וקנין, אבל בעיקר לסייע לבן עטר להימלט מעשרות שנות המאסר שהיו צפויות לו כמי שהורשע כבר בסחר בסמים במסגרת רשת האקסטזי של יעקב (קוקי) אורגד ועודד טוויטו.

בניין המשטרה בידינו
השנה היא 1997. וקנין, מזוכה מהחטיפה של אותו שלייזינגר, וחוזר לעסקיו. אז מתרחשת, לדבריו, הפריצה העסקית הגדולה שלו. "זמן קצר אחרי הזיכוי שלי בתיק החטיפה", משחזר וקנין, "בא לצרפת מלוס אנג'לס בן-דודה שלי, פרוספר לוי ז"ל שנפטר בחודש שעבר, והיה איש עשיר מאוד. אבא שלי אמר שפרוספר רוצה להיכנס להשקעות בנדל"ן. כבר בפגישה הראשונה הוא נתן לי ביד צ'ק של מיליון דולר, ושאל אם אני יכול להביא על זה תשואה של 10 עד 15 אחוז בשנה. האמת, דבר ראשון קניתי מועדון יווני בהיילנד, הוליווד, ועם שאר הכסף הלכתי לאיש עסקים שהיה חבר קרוב והתמחה בנדל"ן. בהמשך הבאתי אל החבר הזה גם את הדוד פרוספר, וכל השאר היסטוריה.

"הם נכנסו להשקעות משותפות בנכסים בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים, רכשו את בניין הבורסה ליהלומים בדאון טאון, אחרי זה קנו את בית הקולנוע 'וולטרן' בהוליווד, עסקה שפרוספר הביא בה 18 מיליון דולר בצ'ק בנקאי אחד. אחרי כמה זמן קנינו את בניין הבנק הפיליפיני, עסקה שאני סגרתי עם חבר של נשיא הבנק, שהכרתי והבאתי מהפיליפינים. בעסקה נוספת רכשנו את הבניין שבו ישבה עד לאחרונה משטרת לוס אנג'לס, הבניין שאסי הואשם בהתקנת האזנות סתר לשוטרים שישבו בו. אתה קולט? הפכנו לבעלים של הבניין בו ישבה היחידה למאבק בפשע מאורגן. במקביל הקמתי חברה מצליחה למשלוחי יהלומים עם סניפים בלוס אנג'לס, מיאמי וניו יורק".

כאשר וקנין נעצר בשנת 2004 הדוד פרוספר והשותף שלו תושאלו ארוכות על ידי החוקרים, ומסרו עדויות מפורטות על הבניינים שרכשו יחד ובנפרד, ועל עמלות בהיקפים של מיליוני דולרים שוקנין קיבל מהם, לרבות קרקעות שרשומות על שמו. השותף, יהודי בשנות ה-60 לחייו, סיפר לחוקרים בין היתר: "וקנין היה מקבל עמלה על כל עסקה שהיה מביא אלי, ועל כל עסקה שעשיתי עם פרוספר לוי, כי הוא הביא אותו אלי מלכתחילה".

איך וקנין מסכם את התקופה שבה עברו תחת ידו עשרות מיליונים? "דבר ראשון שעשיתי אחרי שיצאתי מבית הסוהר היה ללכת להודות לדוד פרוספר, שהיה בבית של בנו בבוורלי הילס. האיש הזה סייע לי והדריך אותי, ובזכותו החיים שלי היו טובים. אבל מאז שהכרתי את גבי בן הרוש התחילו שבע השנים הרעות".

לחצו לפרקי ההמשך של הכתבה:
ועקנין "פותח" על גבי בן הרוש
הדחת עדים – ארצות הברית נגד האחים אברג'ל

תגובות שפורסמו בגרסה הקודמת של פוסטה

מאת סימה ב.ה.: 4 ביולי 2011 בשעה 20:34 איך הכתבות יכולות להיות אובייקטיויות בזמן שהכתב לן ואוכל את הקוסקוס של האמא של הפושעים???

מאת חברה: 5 ביולי 2011 בשעה 13:06 קראתי את הכתבה והאדם הזה ממש בדיחה הוא מציג את עצמו כמו ליצן החצר . גברים לא אמורים לפטפט כל כך הרבה , במקרה אני מכירה את גודי באופן אישי למעלה מ30 שנה ולאורך השנים אנחנו בקשר וחבל מאוד שאתה בתור כתב כותב רק צד אחד עם כל העלילות שהוא מעליל גודי הוא אישיות בפניי עצמה ואני מאמינה שתכיר אותו תיתרשם מימנו בצורה חיובית, המלצה שלי כדיי לך…השמח עם תגיב .

מאת גיל לבנוני: 5 ביולי 2011 בשעה 22:15 תענוג. אמיר הוא חיבור של כישרון כתיבה, דמיון, יצירתיות, ואומץ לגשת למקורות בגובה העיניים. עיתונאי אמיתי!

מאת מומלצי הבלוגוספירה: 7 ביולי 2011 בשעה 12:01 תסריטאי לא יכול לכתוב זאת טוב יותר. רותקתי.

מאת סימה ב.ה.: 8 ביולי 2011 בשעה 0:19 חי שוחרר כרגע בית. מישפט לוס אנגלס בתמורה לעדות

מאת קורא מושבע: 9 ביולי 2011 בשעה 10:30 למה לא פורסם החלק השני של הכתבה??? קניתי בשביל זה את "ידיעות" אתמול

מאת admin: 9 ביולי 2011 בשעה 10:39 כתבנו בחלק הבא, לא בשבוע הבא! בכל מקרה, כתבה שנייה צפויה להתפרסם בשבוע הקרוב. ותודה על ההתעניינות והפירגון. אמיר

מאת סימה ב.ה.: 15 ביולי 2011 בשעה 4:42 מה ניפנפו אותך מידיעות????????

מאת בחור מהסצנה בלוס אנגלס לשעבר…: 17 ביולי 2011 בשעה 22:04 לסימה בן הרוש היקרה . כולם יודעים למה בעלך בחוץ ולא בכלא להרבה שנים. ואין צורך להוסיף. מה את רוצה מאמיר? הוא בסך הכל עיתונאי שמספר את האמת על ההשתפנות של בעלך. בשביל מה כל ההשמצות והליכלוכים. מי שצריך לדעת יודע את כל האמת

מאת בחור מהסצנה בלוס אנגלס לשעבר…: 17 ביולי 2011 בשעה 22:09 גברת סימה בן הרוש היקרה. מספיק עם ההשמצות והליכלוכים. אמיר זוהר הוא בסך הכל עיתונאי שעושה את העבודה שלו על הצד הטוב ביותר. מה את חושבת? שאנשים לא יודעי מי זה בעלך? הרי אם הוא לא היה משתפן והופך עד מדינה , הוא היה נרקב בכלא להרבה שנים. למה כל השטיות שלך ? מספיק עם התגובות הדביליות. כל מי שגר בלוס אנגלס יודע את האמת. נכון שחי ועקנין הוא לא צדיק. אבל מה הקשר לאמיר זוהר.?

מאת איציק: 21 ביולי 2011 בשעה 18:48 כתבה מדהימה ומרתקת.. גם לי יש ADD, ADHD ומה שאתה לא רוצה ובכל זאת לא קמתי מהכסא אף לא לרגע..!!!! תודה.

מאת סופר הצללים: 22 ביולי 2011 בשעה 10:38 מר זוהר, שאפו על הכתבה המצויינת המצטרפת לשורה ארוכה של כתבות/סיפורים מצוינים אחרים שחשפת/כתבת בעבר. אין ספק שהעובדה שאינך מוגבל כיום לתכתיבים ומוגבולויות של מערכת, עושה לך ולנו, קהל קוראייך רק טוב. לאף אחד גם אין ספק שקשה ואולי אף בלתי אפשרי, להתפרנס מתחזוק בלוג כמו שלך, יחד עם זאת יש לי תחושה שפוסטה תתגלה בקרוב כמקפצה מצויינת עבורך לפרוייקטים/ג'ובים אחרים שכן יסבו לך גם נחת כלכלי. בקיצור, עלה והצלח, המשך לעשות את מה שאתה טוב בו כולל לא לראות אף אחד ממטר.

מאת קורא מושבע: 22 ביולי 2011 בשעה 23:08 אבל מה עם החלק השני??

מאת מכר של חי וקנין מילדות: 2 באוגוסט 2011 בשעה 22:50 אמיר יש לי רעיון לסטרטאפ בשבילך, סרט עלילתי על חי, אפשר לקרוא לו כמובן בשם המקורי "חי בסרט" מהילדות בבאר שבע, ההגירה הקשה, ההתבגרות בלוס אנג'לס, לימודי הקראטה, הסטודיו שהקים, ציידי התאונות, המכוניות וכל האינסידנטים המעניינים בחייו ויש המון, כבר כשלחי מלאו 15, הוא היה בריא ונראה כמו בחור בן 40, עם חגורה שחורה בנינג'יצסו הוא היה ממש מפרק את הצורה לכל מי שהתעסק איתו, הפרעה או לא הפרעה, לגדול במחיצתו זו חוויה ייחודית. יש לו לב רחב ועל כך יעידו קבצנים רבים בלוס אנג'לס, צריך גם להראות בסרט את החגיגות בווגאס עם חברו לשעבר עד המדינה גבי בן הרוש, ואיך זה התהפך עליו כדי להימלט מעונש, בקיצור תציע לו, ותוכל להמתין יתכן שיגיע לארץ בקרוב, זה יהיה סרט חזר שישבור את הקופות.

מאת צוקה: 4 באוגוסט 2011 בשעה 17:54 נהנתי מכל "שורה" תמשיך להביא לנו כאלה

מאת המאוכזב: 6 באוגוסט 2011 בשעה 12:41 אני מבין שכבר לא נזכה לקרוא את כתבת ההמשך על בן-הרוש וועקנין? לדעתי יש כאן פספוס כי אני מניח שכתבה זאת הייתה מציגה את הצדדים הפחות נחמדים בהיסטוריה של ועקנין. כשהכתבה הראשונה עומדת לבד זה מצטייר כאיש רעים בליין וחובב החיים הטובים שאולי באיזה שהיא צורה התחכך בכמה מקומות "אפורים", אבל הרי זאת לא כל האמת..

מאת עילום שם: 7 באוגוסט 2011 בשעה 6:55 לכל המגיבים שחושבים שהם מבינים סימה בן הרוש לא תגיב בשום אופן כאן נקודה לא היא ולא בעלה בדרגה של לנסות לזרוק שטויות שיסבירו מצבים ומהלכים אני מכיר את כל הסיפורים וגוגל יכול לתת את כל המידע העדכני . כל מה שכתוב כולל מה אמר גבי או יהודה נמצא במרחק הקלדה ולא בדיבריי הימים למלכי ישראל,ולשמחתיינו /או לצעריינו יש לכולם מחשב לפני ספר תנ"ך

מאת ben: 2 בספטמבר 2011 בשעה 19:16 כל הכבוד על הכתבות שלך במקרה ראיתי אותך בTV וראיתי את הכתובת של האתר שלך פשוט כל הכבוד לך על הכתבות שאתה עושה וכותב.יש לך דברים מענינים כל הכתובת מעולות.. אמשיך לקרוא בהנאה את כל מה שאתה כותב בהצלחה :-))

מאת admin: 28 בינואר 2012 בשעה 8:52 בקרוב מאוד יפורסם החלק השני השלישי והרביעי בפוסטה!!!!

מאת יוסי . ש: 3 בפברואר 2012 בשעה 7:40 אתה תותח חי … בחור טוב – היינו אצלך ב 4 ביולי במרינה דל ריי .. היה חזק .

מאת רפי : 1 במאי 2012 בשעה 00:21 כתבה מרתקת

מאת יוני : 10 במאי 2012 בשעה  23:53 חי חטף את אלי דרומי – ואל לא הלך לוותר לבנאדם הכי זבל  בלוס אנגלס