פרשת הרעלת העצים ברחבת רחוב הצדף היוקרתי ביפו אשר מיוחסת לתושב השכונה החוקר הבכיר ממכון ויצמן ביפו, פרופסור יעקב חנא, מסרבת להסתיים.
בחודש ספטמבר 2019 דיווחנו ב"פוסטה" כי תושבי הרחוב הגישו באמצעות עו"ד ליאור אפשטיין קובלנה פלילית נגד פרופ' חנא, בטענה כי הרעיל עצים בגן ציבורי ברחוב רק כדי להכשיר לעצמו שטח חניה סמוך לביתו.
השבוע התברר כי עתירה מנהלית שהגיש הפרופסור, ערבי ותושב ותיק ביפו, לכאורה בתגובה לקובלנה שהוגשה נגדו, נדחתה על ידי בית משפט המחוזי בתל אביב (3 יולי).
תזכורת: על פי הקובלנה הפלילית, בשנת 2017 החל הנאשם לשפץ נכס שלו הסמוך לבתי הדיירים ולגן ציבורי אשר שימש את תושבי הרחוב וילדיהם – מדרום לנמל יפו מתחת לרחוב יהודה הימית. הדיירים תיעדו במצלמות אבטחה את פרופ' חנא מרעיל לכאורה את העצים.
חנא דחה את ההאשמות וטען כי הדיירים סתם מתנכלים לו.
בחודש ינואר 2021 נערכה פגישת זום בין תושבי הרחוב לבין נציגי העירייה במהלכה הוצגו לתושבים שלוש אופציות לפיתוח הרחבה:
1. שימור המצב הקיים – השארת מקומות חניה משני צידי הרחבה, פיתוח ושדרוג ערוגות קיימות.
2. ביטול מקומות החניה לטובת פיתוח כל הרחבה לגינה ושבילים מרוצפים.
3. פתרון ביניים: השארת אפשרות למקומות חניה כולל פתרון תאורה, וטיפול בצמחייה הקיימת.
רוב הדיירים החליטו על התוכנית השנייה ובחודש אוקטובר 2021 החלה העירייה בעבודות להריסת מגרש החניה ופיתוח הגן הציבורי, אולם אז התגלעו חילוקי דיעות בין הדיירים והעבודות הופסקו. בחודש ינואר 2022 הודיעה העירייה לתושבי השכונה על הכוונה לבצע את התוכנית השלישית, שיפוץ וחידוש רחבת הצדף – אולם גם התוכנית הזו הוקפאה עקב המחלוקות.
כנגד ההחלטה הזו החליט פרופ' חנא להגיש לבית משפט המחוזי בתל אביב עתירה מנהלית – נגד עיריית תל אביב ונגד דיירם ברחוב (אפריל 2022).
באמצעות עו"ד שאול ציוני ועו"ד רעות זייטלבך, נטען בעתירה שדיירי הרחוב משתמשים ברחבת הצדף כמגרש חניה, תוך חריגה מהתב"ע, מבלי שניתן להם אישור ומבלי שעיריית תל אביב נוקטת בהליכים נגדם.
בעתירה ביקש הפרופסור כי בית המשפט יורה לעירייה ליתן צו האוסר שימוש ברחבה המדוברת לחניה. בנוסף הוא ביקש להורות לעירייה לפתח את הרחבה, לתקן את מפגעי הניקוז ולהכשיר תאורה.
"בכל פעם פרסמה העירייה תוכנית מאושרת, אך זמן קצר לאחר מכן הודיעה על ביטולה או הקפאתה בשל התנגדות בריונית של מספר תושבים לביצוע התוכניות… ככל שהעירייה מעוניינת להתקין מקומות חניה בשטח הציבורי הפתוח, עליה לעשות זאת בתוכנית מסודרת כך שמקומות החניה ישתלבו עם אופיו האדריכלי" של השטח.
בתשובה לעתירה, באמצעות עו"ד עמרי יוסף ועו"ד שמואל שטר טענה עיריית תל אביב כי מקורה של העתירה הוא בסכסוך בין העותר לבין שכניו, וכי דרישותיו מהעירייה נועדו בעיקר לצורך הכרעת הסכסוך לטובתו, זה המתנהל גם בקובלנה הפלילית נגדו.
לגופו של עניין טענה העירייה, כי "מדובר ברחבה שמפותחת מזה שנים… ולא קיימות כל סכנות בטיחותיות ברחבה במתכונתה הנוכחית".
בנוסף, העירייה טוענת שנסתה כמיטב יכולתה להגיע לתוכנית שיפוץ אשר תזכה להסכמת כלל התושבים אך היא נתקלה בהתנגדות עיקשת מצד הרוב הגורף של התושבים.
לבסוף הוחלט על ביצוע חלקי של השיפוץ הכולל סלילת מדרכה בסמוך לבית העותר, וכן שחזור הצמחייה אשר הושחתה (על ידי פרופ' חנא, לטענת הדיירים בקובלנה הפלילית).
בין הנתבעים בעתירה נכללה הדיירת לימור לניאדו תירוש, פעילה חברתית, בלוגרית ובשלנית.
באמצעות עו"ד אדי לזר, טענה לניאדו תירוש כי מטרתו היחידה של הפרופסור חנא היא לנכס לעצמו מדרכה רחבה יותר על חשבון השטח הציבורי, כדי שתשתמש אותו לחניה, ולהתנקם בה בגלל שהגישה נגדו קובלנה פלילית.
השופטת טלי חיימוביץ מבית משפט המחוזי בתל אביב דחתה את העתירה, ונמקה: "העירייה השיבה כי כל תוכניות השיפוץ שהוצגו זכו להתנגדות עיקשת של התושבים והדיירים המתגוררים בסמוך לרחבה. מאחר ומשאבי העירייה לביצוע עבודות במרחב הציבורי מוגבלים הוחלט לבסוף על ביצוע חלקי של השיפוץ, הכולל סלילת מדרכה בסמוך לבית העותר ושחזור הצמחייה שהושחתה.
"העותר מבקש להתערב בתוכניות עבודה, תקציבים וסדרי עדיפויות השמורים לשיקול דעתה של העירייה… מקובלת עלי עמדת העירייה כי מקום שמדובר בפעולות הכרוכות בהוצאות המוטלות על קופתה עליה לפעול לפי סדר עדיפות המשקף את האינטרס שלה, ורשאית היא להעדיף לבצע שיפוצים במקומות בהם אינה צריכה להשקיע משאבים בסכסוכי שכנים".
מנגד ציינה השופטת כי "הדעת אינה נוחה מבחירתה של העירייה לסגת ולא לבצע שיפוץ עליו הוחלט לאחר שמיעת התושבים, בשל התנגדות פיזית של תושבים אחרים. אני מסכימה עם העותר בהקשר זה כי התחושה היא של היעדר משילות.. מכל מקום, היות ומדובר בשיפוצים קוסמטים ולא בעבודות הדרושות לצורך קיום צורך חיוני, למרות היעדר הנוחות מפעולת הרשות אינני סבורה כי נפל פגם בשיקול דעתה של העירייה, כזה היורד לשורשם של דברים ומצדיק התערבות שיפוטית".
השופטת גם פסקה לפרופ' חנא הוצאות בסך 15 אלף שקלים לטובת העירייה, ועוד 15 אלף שקלים לשאר המשיבים (דיירי הרחוב).
אהבתי שהשופטת קבעה שלימור לניאדו תירוש וחבריה היהודים העשירים הם בריונים שחוסמים באופן פיזי עבודות של העיריה, ושהעירייה נכנעת ולא מושלת בשטח. אבל כמובן , ליהודים העשירים הכל מותר .
"הדעת אינה נוחה מבחירתה של העירייה לסגת ולא לבצע שיפוץ עליו הוחלט לאחר שמיעת התושבים, בשל התנגדות פיזית של תושבים אחרים. אני מסכימה עם העותר בהקשר זה כי התחושה היא של היעדר משילות.".
נשמע כמו הזמנה צועקת להגיש ערעור לעליון על ידי שופט מחוזי פחדן שפחד להכריע בעצמו.