בפקולטה למשפטים במרכז האקדמי פרס נערך בשבוע שעבר משפט מבויים, בסיום קורס פרקטיקה שהנחה הסנגור הפלילי הוותיק עו"ד ירון דוד.
את המשפט המבויים הובילו סטודנטים מצטיינים בפקולטה אשר השתתפו בקורס, שנועד להכשיר את הסטודנטים ולתת להם כלים ו"טעימה" ממקצוע הליטיגציה וההופעה בבית משפט, על עריכת טיעונים בכתב ובעל פה – בצד הלימודים האקדמיים.
המשפט המבוים בהנחייה של עו"ד דוד וליווי של סגנית הדיקאן, ד"ר חמדה גור אריה, הפך למסורת פופולרית במרכז האקדמי פרס, והשנה "גוייס" להרכב השופטים במשפט נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. הנשיא גרוניס ישב בראש הרכב השיפוט, לצד חברי סגל המרכז, פרופ' אשר מעוז וד"ר דליה חלק, לשעבר הסנגורית הציבורית במחוז דרום.
את המתדיינים מצד התביעה וההגנה, גילמו מצטייני הפקולטה, תלמידי שנה ג'. הנושא שבחר עו"ד דוד למשפט השנה, עסק ב"תזת הצבירה" (הסבר בהמשך) שיצאה בשנה האחרונה כהלכה מבית המשפט העליון, בתיק הידוע של פרשת ניצב ניסו שחם – קצין המשטרה שהורשע לאחר שניהל רומנים בהסכמה עם שוטרות ופקודות.
בית המשפט העליון הרשיע את ניצב שחם בעבירה של הפרת אמונים על בסיס אותה תזה חדשנית, למרות שזו נשארה שנויה במחלוקת גם בין כותלי בית המשפט העליון עצמו. כידוע, הנשיאה אסתר חיות דחתה בקשה מצד ההגנה לקיום דיון נוסף בהרכב מורחב, למרות שפסק הדין של שלושה חברי הרכב ניתן בדעת רוב מול מיעוט, ולא פה אחד: בעוד השופטים ניל הנדל ויעל וילנר הרשיעו את שחם על בסיס ההלכה החדשנית, השופט יוסף אלרון נותר שוב (כמו בפרשת החיפושים בטלפונים בתיק אוריך) בדעת מיעוט סנגוריאלית, והתגלה כמי שמוכן לערער על "מוסכמות תביעתיות" למען זכויות האדם גם של הנאשמים – וכך גם בתיק שחם הסכים השופט אלרון לעמדת עו"ד בעז בן צור סנגורו של שחם, כי "תזת הצבירה" אינה חוקתית.
את אותה סוגיה משפטית מעניינת ושנויה במחלוקת הביא עו"ד ירון דוד לפני תלמידיו שהתכוננו למשפט המבויים. זה המקום להסביר כי פירושה של "תזת הצבירה" היא כי מעשים רבים אשר אינם עולים לכדי עבירה פלילית (אלא לכל היותר, עבירה משמעתית בגדר "מעשים בלתי תקינים") כאשר הם מתקיימים כל אחד בנפרד – יכולים להפוך לעבירה פלילית בכל זאת אם הם מצטברים ביחד – ובתרגום קונקרטי למקרה שחם: אף רומן בנפרד לא גילה עבירה פלילית של הפרת אמונים, לפי בית המשפט, ולא גילה ניגוד עניינים משמעותי, ורק מספר המקרים עשה את ההבדל (לצורך המשפט המבויים, התעלמה הסימולציה מעבירה אחת של מעשה מגונה בה הורשע הקצין, ועסקה בסוגיה התקדימית של הפרת האמונים).
במשפט המבויים שהציג מסכת דומה, נקרא הנאשם "ריקו שחר", והסטודנטים התחלקו לעורכי הדין והפרקליטים מצד התביעה וההגנה. במהלך הלימוד התיאורטי והמעשי וההכנה למשפט הזמין עו"ד דוד להרצאה את עו"ד דקלה סירקיס ממשרד בן צור, שסיפרה לסטודנטים על התיק.
במהלך המשפט המבויים, הציג כל אחד מהצדדים את טיעוניו, "ההגנה" מול "התביעה" שהגנה על עמדת המדינה ובית המשפט. בסופו של יום, לאחר שאתגר את שני הצדדים בשאלות, ההרכב בראשות השופט גרוניס חזר ו"אשרר" את פסק הדין של בית המשפט העליון כי תזת הצבירה מוצדקת בנסיבות העניין.
אגב, עמדתו האישית של המנחה האקדמי עו"ד ירון דוד, לא השתנתה. כסנגור ותיק, הוא עדיין סבור כי "תזת הצבירה" מנוגדת לעקרון החוקתי לפיו אם "ניתן דין לפירושים סבירים אחדים, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית", ולא היה מקום להרשעה על בסיס פרשנות מרחיקת לכת – גם אם בצד המשמעתי היה מוצדק לנקוט הליכים.
