תושבי השכונות באזור השוק הסיטונאי בתל אביב לשעבר, (בו נבנו מגדלי גינדי TLV) טענו בתובענה ייצוגית שהגישו כי בין השנים 2015 ל-2016 עיריית תל אביב והחברות המעורבות בפרויקט הענק (מגדלי גינדי תל אביב בע"מ, מגדלי לב תל אביב בע"מ, קניון העיר תל אביב בע"מ) היו אחראיות למפגעי רעש חמורים בעיקר בלילות.
המבקשים הגישו בקשה לתובענה ייצוגית מבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד והפנו לסדרת הפרות, בדגש על פעילות בהיעדר היתר לעבודה בלילות כדין, פעולות שאינן עולות בקנה אחד עם היתרי עבודה שניתנו, מטרדי רעש וריח. לטענת המבקשים, שטח הבנייה הכולל היה בן כ-60 דונם והבנייה השפיעה על אזור נרחב מסביב לפרויקט ברחובות יהודה הלוי, עמרם גאון, סעדיה גאון, וילסון ולינקולן. הדיירים ברחובות אלה, לפחות 5,000 תושבים ועוד כעשרת אלפים שעובדים באזור ומשתמשים בשטחים הציבוריים, נחשפו למטרדי רעש וסבלו נזק שאינו ממוני.
לטענת מבקשי התובענה, זהבה גולדי ארזואן, קדם שנער, רוניה טובה, ועמיחי זסלני באמצעות עו"ד דוד שוב, עו"ד אוריאל בוני ועו"ד גרגורי פאוסט קורצ'מני, טענו כי השיטור העירוני חייב את החברות הרלוונטיות (לא כולל עיריית תל אביב) בתשלום קנס לפחות פעם אחת. המבקשים נמנעו מלצרף חוות דעת מקצועית לבקשתם, וטענו כי אין צורך בכך.
מנגד, המשיבות ("גינדי") באמצעות עו"ד אריאלה אבלוב, טענו כי המבקשים לא פעלו לפי חוק למניעת מפגעים, מאחר ולא מדובר במטרד ליחיד כי אם במטרד לציבור, שאז הסמכות להגיש אותה היא של היועץ המשפטי לממשלה או מי שסבל מנזק ממוני. בנוסף טענו המשיבות כי המבקשים לא צרפו חוות דעת של מומחה, ולא צירפו ראיה לעצמת הרעש.
עיריית תל אביב באמצעות עו"ד עדי בוסתן טענה בתגובה כי ההסכמים שכרתה עם שאר הנתבעות כללו הוראות ברורות בדבר אחריות, ויתור ושיפוי, לרבות פגיעה בנוחות הציבור. בכל היתרי הבנייה קיימת הגבלה ביחס לשעות העבודה המותרות. לעירייה סמכות לאשר עבודות לילה בהיתר שמוגבל לביצוע עבודות מיוחדות כגון יציקות גדולות, פירוק עגורנים והרכבתם.
הצדדים הגיעו באופן סופי להסדר פשרה לאחר דין ודברים שהחל בחודש יולי 2021. עיריית תל אביב לא התנגדה להסדר והתנתה אותו בכך שאין בו כדי לפגוע בכל זכות שלה. העירייה הסכימה למחיקת בקשת האישור כלפיה, ללא צו בדבר הוצאות.
לפי הסדר הפשרה, גינדי יתנו לתושבים שגרים באזור 300 מנויים לחנייה בת 30 יום בשעות הערב והלילה וכן סופי שבוע, למשך 30 חודשים בחניונים של הפרויקט באזור.
שווי החניה הוא כ-1,000 שקלים לתושב, ושוויה הכללי הוא כתשעה מיליון שקל. בהסדר מפורטת החלוקה בעדיפות לחברי הקבוצה שהיו תושבי האזור בעבר.
עוד כולל ההסדר – שיפוץ בית הכנסת שנמצא באזור והצבת מכשיר דפיברילטור בפארק השכונתי של "קריית ספר".
לאחר שההסדר גובש התנגד היועץ המשפטי לממשלה לפרטים מהותיים בו. לטענת היועמ"ש, אין לתת פיצוי ישיר רק לחברי הקבוצה שניזוקו, וכי על חברי הקבוצה גם להוכיח את זכאותם לפיצוי.
על הפיצוי המוצע לשרת את כלל תושבי האזור הרחב יותר, טענו בלשכת היועמ"ש, וטענו להיעדר זיקה בין ההטבה המוצעת לבין מהות התביעה ונזק הרעש הנטען.
השיפוץ של בית הכנסת ומכשיר הדפיברילטור מיועדים לכלל הציבור, ולא רק לחברי הקבוצה קבע היועמ"ש.
ואולם, השופטת אסתר שטמר, אישרה כאמור אתמול (6 יוני) את ההסדר: "אכן, אין זהות מלאה בין קבוצת התובעים לבין קבוצת מקבלי ההטבה של החניה, ואכן רצוי היה שההטבה תינתן בתשלום בעין, וכך יובטח מימושה בין לחברי הקבוצה בין באמצעות תשלום לקרן. עם זאת חלפו שנים, ויש להניח כי חלק מן התושבים התחלפו.. בהינתן האמור, ובהתחשב בסוג הנזק שנגרם, שהוא אי נוחות משמעותית לדיירי האזור נראה כי פתרון שיביא שיפור באיכות החיים באזור במובנים אישיים מיידיים כגון חניה, ובמובנים קהילתיים כגון שיפוץ בית הכנסת המקומי ורכישת דפיברילטור מהוים פתרון ראוי בנסיבות הענין".
בנוסף קבעה השופט פיצוי שכר טרחה של עורכי הדין שייצגו את המבקשים בגובה של 1.75 מיליון שקל בתוספת מע"מ לגמול ושכר טרחה, ללא חלוקה ביניהם.
