כל הדרכים מובילות לחומוס: קומדיית פשע ישראלית מוטרפת

שתף כתבה עם חברים

חרדים, ערבים, הומואים, צרפתים, זונות רוסיות, גנגסטר רוסי רצחני, הייטקיסטים, דוגמנית צמרת באינסטוש ומשפחת פשע סלוניקאית, מככבים ב"חומוס FULL טריילר": קומדיית פשע ישראלית שעולה השבוע לאקרנים # אסף קוברובסקי ואיתי ברקן, צמד יוצרי הסרט, על ניסוי נועז וחדשני ליצור "הוליווד מייד אין יזראל"

"הסרט הזה הוא רוד טריפ". מנשה נוי, קרן מור ומיכאל מושונוב (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג ו"קונטרא" הפקות)

"תרשו לי להציג את עצמי. קוראים לי צ'רלי, ואני הקוסם של נמל חיפה. דיוויד קופרפילד העלים את פסל החירות. אני מעלים מכולות. מכולה מגיעה לנמל. צ'רלי עושה הוקוס פוקוס, הופ, מכולה מחכה מחוץ לנמל. בלי ניירות, בלי ביקורת, ובלי שאף אחד אי פעם יידע שהיא הגיעה לפה. כל היופי הוא שכל אחד יכול להנות מהמופע. רק שצריך לשלם על הכרטיס. אה?".
כך נפתח "חומוס FULL טריילר": קומדיית פשע ישראלית מטורפת על כל הראש, החושפת מה קורה כשסוחרי נשק חרדים, מגדלי פרחים הומואים, גנגסטרים סלוניקאים וגנגסטר רוסי שהפך למבוקש מספר 1 בעולם, עומדים בדרכה של עולה חדשה מצרפת בדרכה להתחתן עם אהוב לבה ההייטקיסט. אף אחד כאן לא רוצה לצאת פראייר, אבל כולם משלמים כאן ביוקר.

הסרט הוא פרי שת"פ הדוק ופורה בין אסף קוברובסקי (במאי הסרט) ואיתי ברקן, שותפו לתסריט, להפקה ולהפצה, שהלך אתו לאורך כל הדרך ולדבריו "שותף לאותו נרטיב". הרעיון המקורי לסרט נולד מידיעה חדשותית שולית שהתפרסמה בזמנו על לכידת ביצי תנינים מוברחות בנמל חיפה.
"זה היה ב-2004, במבזק של יעל דן בגלצ", מעדכן קוברובסקי. "זה היה בשנה שהסרט הישראלי 'ללכת על המים' זכה בפסטיבל ברלין באיזה פרס. זה גם היה באותו מבזק חדשות. הרעיון הבסיסי נולד מזה שאחרי הדיווח, יעל העלתה את מפקח המכס והוא סיפר כבל עם ועולם, שרק 15 מהמכולות בארץ בכלל נבדקות".

מה???
קוברובסקי: "כן. כל היתר בכלל לא עוברות אפילו שיקוף. זה היה המצב אז. כשיעל דן שאלה אותו איך דבר כזה קרה, הוא ענה לה שזה לא הדבר הכי מוזר שהוא מצא. אמרתי לעצמי, וואלה, זה המצב? אם ככה, אפשר גם להעביר זונות במכולה. מכאן זה גם הגיע לסרט. כלומר, זה התחיל מחצי בדיחה מזה שאמרתי לעצמי, ואללה יופי, הם זכו בפרס בפסטיבל ברלין, והקרן לקולנוע ישראלי תמשיך להשקיע רק בסרטים שעוסקים בהומואים, דתיים וערבים. זה היה המצב בעשרים שנה האחרונות של הקרן. כשאנחנו פנינו עם הסרט  לקרן הקולנוע הישראלי, הסבירו לנו שאנחנו לא מָטֶרְיָה של קרנות, כי אנחנו סרט מסחרי ולכן אף אחד בעצם לא עזר לנו".
ברקן: "הסיפור של הנמל ואותה ידיעה רודפת בחדשות שמתייחסת לפרס בפסטיבל ברלין לקולנוע, שאם אתה מחבר אחד ועוד אחד, אתה בעצם מניח את הזרעים של הסרט הזה. אנחנו, בגדול, אנשים נורמטיביים לגמרי. לא איזה עבריינים גדולים. אבל הז'אנר הזה והחיבור של הז'אנר הזה לישראליות, לדפוס הישראלי של שחיתות, של נמל, הקסמים האלה עם מה שיכול להיכנס ומה שיכול לצאת,         והרצון לשלב את כל זה עם ז'אנר שאנחנו הכי אוהבים גם כצופים".

על איזה ז'אנר אתה מדבר?
ברקן: "מכיר את 'לוק סטוק ושני קנים מעשנים' של גיא ריצ'י? מכיר את 'חתול שחור חתול לבן' של קוסטריצה? הסרט שלנו הוא הכלאה של שני הסרטים האלה. הכנסנו גם השפעות מטרנטינו, 'מטריקס' ועוד. אנחנו מכנים את העולם הזה 'קריים קומדי' (קומדיית פשע). אתה כמעט לא יכול לראות קומדיות פשע בארץ, או שלפחות לא יכולת לראות עד 'חומוס FULL טריילר', במובן הבינלאומי, האמריקאי והבריטי של הז'אנר. הסרט היה כתוב מראש בכל השפות האלה. תמיד היה משהו שהנחה אותנו: מצד אחד ישראל היא דמות דומיננטית בסרט, כמו שאתה רואה ומרגיש. מצד שני, קח את הסרט הזה קומפלט, תעביר אותו עכשיו לניו יורק, הוא מתקיים בניו יורק אותו דבר".

מגדלי פרחים הומואים. צחי גראד ויניב ביטון (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג ו"קונטרא" הפקות)

כלומר, חשבתם מראש על סרט בינלאומי עם קריצה לנטפליקס?
קוברובסקי: "אנחנו אמת אוניברסלית. מה שעניין אותנו הוא האוניברסליות של הדבר. הרי בסוף יש כאן קומדיה שהמנוע שלה הוא תאוות בצע. תסכים איתי שתאוות בצע זה לא דבר שמתחיל ונגמר בגבולות ישראל".
ברקן: "כשאתה מחליט לעשות קומדיית פשע בישראל, כבר הכרזת כבל עם ועולם שאתה יוצא ראש בראש מול הוליווד, כי היחידים בעולם שמעמידים קריים קומדי, זה הוליווד. אז כשאתה מוציא עכשיו סרט כזה, הוא צריך להיות ברמה הוליוודית. כי זה הז'אנר. הז'אנר מחייב שירים מוכרים שעולים כסף. מחייב אקשן. מחייב קאסט (ליהוק) פסיכי. כשאתה רואה סרט כמו 'אושן 11', אתה מבין שיש חוקים לז'אנר. בישראל זה מפחיד".

לא נוצרו בישראל  קומדיות פשע?
ברקן: "אנחנו מדברים על מה שאנחנו עשינו. כמו שאתה מבין, זה יושב על ז'אנר מבוסס בעולם של קומדיית פשע. לא חסכנו מאמצים והבאנו לצידנו את הגלקטיקוס של הקולנוע הישראלי. אם זה נבחרת השחקנים (מוני מושונוב, מנשה נוי, קרן מור, מיכאל מושונוב, צחי גראד, יניב ביטון, דיאנה גולבי, תאמר נאפר ועוד). ואם זה צוות איי ליסט מאחורי הקלעים. זה הצוות שאחרי שצילם את הסרט שלנו, הלך לצלם את 'טהרן'. אנשים הכי מנוסים ועטורי פרסים בתעשייה, שחברו ביחד ופגשו ז'אנר שלא נולד פה. זה ז'אנר בינלאומי. והכל מתחבר ביחד למשהו שראית ואהבת, אז אני לא צריך למכור".

שאלה לאסף: כתבת שהיה חשוב לך להפגיש אנשים הכי שונים במדינה לאירוע מכונן ומפתיע, שקושר את גורלם וכופה עליהם לשתף פעולה. האם הגענו למצב שאי אפשר יותר לאחות פה את השסעים וזה אפשרי רק בקולנוע?
קוברובסקי: "זה המיקרוקוסמוס שאנחנו חיים בו. זאת לא נחלתנו הבלעדית. יש בינינו שוני, אבל אם נתמקד בשוני הזה, לעולם לא נוכל להיות ביחד. וזה נכון בכל העולם. זה לא רק שלנו".
ברקן: "לא באנו פה לעשות צו פיוס וסולחה לנצח. באנו בעצם לדחוק את השונה והמפריד, את החשדנות והנון פוליטיקלי קורקט. הדמויות בסרט לא מחבבות יותר מדי אחד את השני, ומניחים אחד לגבי השני הנחות מרחיקות לכת".

"הקולקשן הישראלי שמחרמן אותנו". כרזת הסרט (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג ו"קונטרא הפקות")

ברקן: "אני מפנה את תשומת ליבך לכמה רגעים בסרט כדי שתראה איך הדי.אן.איי הזה שזור. יש מסיבה גדולה שעורך סלומון סלוניקי (מוני מושונוב) לקראת נישואי ג'וני בנו (מיכאל מושונוב). עם מי  הוא נפגש, מתחבק ומתנשק במסיבה? עם כל מיני חולירות שמשחילים לו מעטפות לכיס, ביניהם גם בכיר במשטרה, וח"כ שנקרא צח עוז. כלומר, לא צח ואין לו הרבה עוז. אלה החבר'ה שבשורה התחתונה אין להם שום תפקיד בתוך העלילה, אבל הם אלה שלוקחים בסוף קרדיט על לכידתו של המאפיונר הרוסי לב קבקוב. אתה עובד בפוסטה, אבל בסרט אין לאף אחד עורך דין. כולם מסתדרים לבד. ובסוף הפרקליטות והמשטרה תופסות קרדיט. זה לא סרט מוסר, אבל זאת האמת של החיים".

נראה כאילו דחפתם לסרט את כל המייצגים הבולטים ביותר של קטלוג הייצוגים הישראלי הכי עדכני ולוהט: חרדים, ערבים, הומואים, צרפתים, זונות רוסיות, גנגסטר רוסי אימתני עם צבא של צ'צ'נים, הייטקיסטים מורעלים שעובדים על הסטארט אפ שיעשה מיליונים, דוגמנית צמרת באינסטוש, ומשפחתי פשע סלוניקאית, כשדמותו של מוני מושונוב שואבת השראתה מסיפורו של מרדכי צרפתי (מענטש), שהתברג בסבנטיז לרשימת ה-11 המפורסמת של פושעי ישראל. היו עליכם לחצים מסחריים להכניס לסרט כמה שיותר סטריאוטיפים עדכניים-לוהטים?
"לא היו עלינו שום לחצים של המשקיעים. אנחנו קוראים לזה ישראליאנה. זה כמו אמריקנה. הסרט הזה הוא רוד טריפ. ובסרט רוד טריפ, אתה עובר הרבה תחנות. זה כמו קרקס. אבל אלה החיים ש'ך פה. קרקס. הישראליות על כל גווניה מרתקת, מעניינת  ומצחיקה אותנו, והבאנו אתה פנימה, בלי לחץ חיצוני, עם המון לחץ מבפנים. אנחנו לא עוד סרט ישראלי. לא בגלל שהסרטים הישראלים לא טובים, אלא בגלל שאנחנו רוצים לחצות את גבולות המדינה ולהיות חלק מהשוק הגדול".

הסרט נקרא "חומוס FULL טריילר". כלומר, אתם ממקמים את החומוס לא רק במוקד עלילת הסרט, אלא גם בשם הסרט. בזמנו היו סרטי בורקס. יש מצב שאחרי הסרט הזה ייוולד המושג "סרט חומוס"?
קוברובסקי: "אלף, סבבה. קנינו. אנחנו קראנו לעצמנו 'בורקס 2.0'. דבר ראשון אנחנו מאד מאד אוהבים חומוס ואנחנו נוסעים לפעמים מאד רחוק בשביל החומוס שאנחנו אוהבים. גם בבוקר. אז האהבה לחומוס מחברת בינינו, לאורך, לפני, אחרי ותוך כדי כל החוויה. אנחנו בני דור שני לחובבי חומוס. החומוס, בהיבט של חומרי הגלם, הוא אולי חומר הגלם החיובי במשוואה הזאת. הוא לא תאוות בצע, הוא לא גזענות ולא שחיתות. הוא חומוס. אווריבאדי לאב חומוס, ולכולם יש פה מה להגיד על חומוס. וגם מי שלא פנאט של חומוס, יודע לצטט מספיק אמירות על חומוס, כי זה חלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית והפרה-ישראלית, מאה שנה פלוס".

"הכול התחיל מחצי בדיחה". אסף קוברובסקי (מימין) ואיתי ברקן (צילום: רפי דלויה)

החומוס פופולרי גם בעולם?
ברקן: "בעשור האחרון החומוס התפוצץ בעולם ברמות מטורפות. ל'שטראוס' יש כיום מפעל ענק בגודלו לחומוס באמריקה. עם מהפכת הטבעונות בעשור האחרון, החומוס נמצא היום בכל מקום. כששלחנו את הסרט למפיצים, כולם עפו על השם. תחשוב גם על ה'משחה' הזאת שמחברת אותנו: את הדוסים, הערבים, ההומואים, ההייטקיסטים. את כולם. יש לנו מה להגיד על החומוס, הוא מעורר אותנו, מדליק אותנו, מצחיק אותנו ואנחנו מוצאים עצמנו עם אחיזה רגשית לגביו. אם יש לך תהיות בנושא, אנחנו אוכלים את זה בלי ביצה, ואחרי 11 בבוקר לא אוכלים חומוס".

מה התגובות הכי שכיחות שקבלתם עד היום על הסרט?
"קבלנו תגובות פנטסטיות. חמסה חמסה. הפרמיירה שלנו הייתה 600 אנשים צוחקים ביחד כל הסרט. אנחנו שומעים שבסוף הקרנות טרום הבכורה, אנשים עומדים ומוחאים כפים לסרט. שזה משוגע לגמרי. אנשים נקרעים מצחוק. מריצים דחקות ברשתות החברתיות. בטיק טוק אנשים מצטטים שורות מהסרט. ושישו ושימחו. אנחנו מקבלים פיד בק חם. הכי חשוב לנו שאנשים יצחקו והם צוחקים ברוך השם. מגיע לסרט הזה קהל מאד מגוון. מכרמיאל ועד באר שבע ואשקלון. הסרט יופץ ב-37 בתי קולנוע. בינתיים זה נראה לאורכה ולרוחבה. יהודים, ערבים רואים וצוחקים. מישהו כתב: 'מה, גיא ריצ'י התחיל לעשות סרטים בעברית ולא אמרו לי?'. אנחנו עכשיו בהתרגשות שיא. אני שמח לגלות את מה שחשבנו לאורך כל הדרך. שהקהל הישראלי הוא אינטליגנטי. יש לו הומור. הוא מבין עניין. הוא לא חייב להיות תקוע בפוזיציה פוליטית כדי ליהנות ממשהו. זה באמת סרט לכולם. והקהל הישראלי לא מפתיע אותנו שהוא מתחבר להומור הזה. שהוא מבין את ההומור הזה. שהוא  יודע מתי הבדיחה היא על חשבונו. זה קהל בוגר, קומי וכייפי, שמפרגן וזה תענוג. שרק ימשיך. כל שנותר עכשיו הוא לראות איך הפלא הזה שנקרא 'חומוס FUUL טריילר' יעוף עכשיו. נדחוף אתו כמה שאפשר, אבל הוא יקום ויחיה לבד. אתה צריך לספר בפוסטה, שגלריית הלקוחות האולטימטיבית והאטרקטיבית של עורכי הדין בישראל, מתקבצת בסרט אחד".

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *