תביעת הדיבה שהגיש חיים רמון נגד הדר שגיא, יו"ר תא סטודנטיות באוניברסיטת תל אביב, על סך 75 אלף שקלים מיקם את התובע, שוב, במרכזה של ביקורת קשה ברשתות החברתיות ובתקשורת, כאילו מדובר בתביעת השתקה.
תזכורת: הדר פרסמה מכתב לראשי האוניברסיטה בו דרשה למנוע העסקתו וטענה כי "לא ייתכן שמי שהורשע במעשה מגונה… ילמד כעת סטודנטיות צעירות" וכי "הדבר עלולה להעביר את המסר שאוניברסיטת תל אביב תומכת בעברייני מין". שגיא חתמה על המכתב בשם תא "תל אביביות – לקידום נשים באוניברסיטת תל אביב". לאחר ששמעה כי רמון ביקש את הטלפון שלה ממפיק טלוויזיה כדי לפנות אליה, פרסמה שגיא פוסט נוסף, והאשימה אותו ב"התנהלות מאפיונרית ופנייה למחוזות ההפחדה וההשתקה".
במרץ 2007 הורשע רמון במעשה מגונה, על דחיפת לשונו לפיה של קצינה צעירה ששירתה בלשכת ראש הממשלה, כמזכירתו של המזכיר הצבאי, שהצטלמה אתו. לאחר הרשעתו ועונש של 120 שעות לתועלת הציבור ופיצויים, חזר רמון עוד באותה שנה לממשלה, ואף מונה למשנה לראש הממשלה, אהוד אולמרט. בית המשפט העליון דחה עתירות שהוגשו נגד שובו לחיים הציבוריים, ויותר מכך, מינויו לתפקיד כה בכיר.
השר וחבר הכנסת לשעבר בן ה-68, טוען בתביעה שהגיש לאחרונה, באמצעות עו"ד ליאור אפשטיין, כי הפרסומים של שגיא "רצופים שקרים ובלע, בעט טבולה בזדון". לטענתו, היא ציטטה שברי חלקים, במטרה לפגוע בו ולגרום לו נזק כלכלי וחברתי, תוך שהשמיטה בזדון את קביעת הערכאות, כולל בית המשפט העליון, כי אין קלון במעשיו ואין לראות בו עבריין מין. שגיא אף פרסמה עובדה נוספת שאינה נכונה, לפיה רמון פגע כביכול בכפופה לו.
שופטי בית משפט השלום שגזרו את דינו של רמון כתבו : "מוסכם עמנו כי האירוע היה נקודתי וחד פעמי, שאין בו כדי להעיד שמדובר בעבריין מין או במי שדבק בו דפוס עברייני". הרכב בג"ץ קבע כי "מעשה העבירה של רמון, על אף הפסול הנלווה לו, נתפס על ידי בית המשפט ככשל נקודתי שאינו משקף דופי מוסרי מובנה, המחייב את פסילתו לכהונה ציבורית… ביטוי לחולשה רגעית שאינה מצביעה על תפיסת עולם מושרשת פסולה".
עו"ד אפשטיין: "האם באמת ניתן להאמין כי להבנתה ולתפיסתה של הנתבעת, מי שבית משפט העליון אמר עליו לפני 12 שנים דברים אלה בקשר למינוי כשר וכמשנה לראש ממשלה, לא יכול להיות היום מרצה אורח בחוג למדעי המדינה? הנתבעת ביקשה לקרוע חלקים מפסק הדין, להעלים את העיקר שבהם, להטיל אימה על מוסדות האוניברסיטה ולגרום נזק מכאיב ומיותר לתובע, תוך ביושו ברבים באמצעות הרשעה שהתיישנה… והנתבעת גזרה עליו, במחיר פרסומיה, לחזור שנים אחורה ולכתת רגליו כדי לבנות את שמו הטוב מחדש".
כתבתם בתביעה ששגיא "ביקשה לייצר נגד רמון אווירה ציבורית של שאט נפש". זו לא זכותה?
"כן, אבל לא זכותה לשקר ולצטט במגמתיות חלקים מפסק הדין, תוך העלמת העיקריים שבהם כבסיס, כדי לדרוש אי העסקה. מותר לה להגיד 'לדעתי האדם הזה לא ראוי'. מותר לה להביע מחאה בכל מקום. חיים רמון לא חסין מביקורת ציבורית. שמורה לה הזכות לחשוב מה שהיא רוצה, אבל שתציג את הדברים לאשורם. מי שבית משפט עליון איפשר את חזרתו כמ"מ ראש הממשלה, מייצג תרבות אונס?
"לא דרשנו שהיא תתבטל בפני רמון, אלא שתדייק. רמון אחראי למעשיו, הוא לא מתגאה בהם, אבל ברור מה אמר בית המשפט בעניינו. הפוסט השני שפרסמה שגיא גרוע מהראשון. היא כתבה בפייסבוק שאחרי המכתב לאוניברסיטה אשר פורסם בכל מקום, רמון ביקש את מספר הטלפון שלה, ועל כך כתבה: 'מדובר בנסיונות השתקה והפחדה מאפיונרים. תבינו, ראינו יותר מדי אגו מניאקים שמנסים להפיל את התיק עלינו, כאילו אנחנו הפתייניות. לא בא לי עוד אחד בן חמישים פלוס בקמפוס שחי בסרט… שאני מתה שימשמש אותי'.
"הפוסט הזה בשפת ביבים", ממשיך עו"ד אפשטיין, "נכתב אחרי הניסיון לפנות אליה, כדי להבהיר לה את הנתונים מפסק הדין. אף אחד לא התכוון להשתיק אותה. כל מה שצריך זה לבדוק את הכרעת הדין ומה שנאמר בה. היא ניצלה את הפנייה כדי להתחיל מסע של לעג והשמצה ברשתות החברתיות, תוך חזרה על כל אי הדיוקים וכתיבת פוסט בריוני".
אולי הפרסומים האלה הם חלק מאווירה ציבורית? שדולת הנשים כבר הביעה תמיכה בשגיא וקראה לסייע לה בגיוס כספים.
"הייתי נזהר מלייצר קרב בין נשים לגברים בסיפור הזה. שדולת הנשים היא גוף חשוב. אולי זה הטסט-קייס (מקרה מבחן) לשגיאה שבהתייחסות המגדרית האוטומטית: על אף שמדובר בנערה או סטודנטית צעירה וחביבה לכאורה, היא זו שמתנהגת כבריון חסר חוק. זו בריונות, ולא משנה מי היושב מאחורי המקלדת".
אם על המכתב לאוניברסיטה עוד ניתן לחשוב שזו היתה הבעת דעה בתום לב, טוען עו"ד אפשטיין, הרי שהפוסט השני המשתלח מוכיח זדון. "הלקח העיקרי מהתיק הזה", הוא מסכם, "הוא איך נקלענו בחברה שלנו למצב שאת המובן מאליו, את הזכות הבסיסית להגן על שמו, יכול אדם לממש רק בבית המשפט".
