לרשימה מפוארת של סרטים קלאסיים על בריחה מהכלא – "הבריחה הגדולה" (1963), "הפרפר" (1973), "אקספרס של חצות" (1978), "הבריחה מאלקטרז" (1979), "הבריחה לניצחון" (1981), "טנגו וקאש" (1989), "חומות של תקווה" (1994) ועוד ועוד, מצטרף השבוע "הבריחה מפרטוריה", שעולה לאקרנים ברחבי הארץ בחמישי הקרוב (7.4), ומעשיר עוד יותר את רוחב היריעה.
"הבריחה מפרטוריה" מתרחש בדרום אפריקה בשנות ה-70', שיא עידן האפרטהייד הגזעני והחשוך. הוא מבוסס על סיפור אמיתי, אך בניגוד לסרטי כלא שחוקים וחבוטים, הפעם לא מדובר בעבריינים במקצועם שזהו כל עולמם. הפעם מדובר בלוחמי חופש לבנים, שמצטרפים ל-ANC: הקונגרס הלאומי האפריקני, שהתחיל דרכו כזרוע הצבאית שהקים נלסון מנדלה, כדי להיכנס באלימות במשטר האפרטהייד הגזעני הלבן.
הטרור, כידוע, היה ויהיה לנצח נשקו של החלש. אלא שהפעם מדובר בשני דרום אפריקאים לבנים, טים ג'נקין (דניאל רדקליף מ"הארי פוטר") וסטיבן לי (דניאל ובר), שבאו מהעולם החזק והשולט, היו יכולים לתפוס ראש קטן ולזרום, אך העדיפו לחצות את הקווים ולהצטרף למאבק השחורים על שוויון, צדק ואמת. ולמרות ששניהם הופכים ל"טרוריסטים" לכל דבר ועניין, שעושים פיגועי ראווה והפחדה במרכזי ערים סואנות בדרום אפריקה, ההזדהות האינסטינקטיבית הפעם היא דווקא איתם.
בסוף, כמובן, עולים עליהם, ג'נקין נידון ל-12 שנים בפנים ולי לשמונה. כבר בבית המשפט מנסה לי להימלט, אך ללא הועיל, והשניים מובלים לכלא פרטוריה, שנחשב בתקופת האפרטהייד לכלא הכי נוראי שאתם רק יכולים להעלות בדמיונכם. משהו כמו התשובה הדרום-אפריקאית לכלא גלבוע: גם כאן וגם שם קוראים לזה כלא של אסירים בטחונים. וגם כאן וגם שם, האסירים הביטחוניים קוראים לעצמם לוחמי חופש. הכול עניין של נקודת מבט.
בכלא פוגשים ג'נקין ולי עוד שני "לוחמי חופש" לבנים: דניס גולדברג (איאן הרט), אסיר מבוגר המרצה ארבעה מאסרי עולם ונואש מתוכניות בריחה; ולאונרד פונטיין (מארק לאונרד וינטר), שמשתכנע ישר להיכנס לתוכנית הבריחה.
המציאות תמיד מדביקה את הדמיון, ושום תסריטאי, אפילו הגאון ביותר, לא היה יכול להמציא תכנית בריחה כל כך מקורית, שהגו שלושת "המחבלים" מייד אין דרום אפריקה", שאמנם נראים "לפלפים", אך 18 חודשים בלבד אחרי שעולמם נעצר מאחורי סורג ובריח, הצליחו לייצר 39 מפתחות מעץ, כדי לפתוח 15 דלתות ברזל, לתפוס מונית מזדמנת באור יום, ומשם להמשיך למוזמביק, טנזניה ולונדון. בניגוד לששת ה"מחבלים" שברחו מכלא גלבוע בראש השנה האחרון, ל"מחבלים" הדרום אפריקאים הייתה גם תכנית סדורה מה קורה ביום שאחרי.
"הבריחה מפרטוריה", המבוסס על ספר אוטוביוגרפי של ג'נקין, מתרחש בשנת 1979, אך נשען חזק על כל השינויים והמשמעויות הפוליטיות הקיצוניות שעברו על דרום אפריקה, מאז נפל משטר האפרטהייד. כולל העובדה ששלושת הבורחים קבלו מקלט מדיני באנגליה, חיו במסתור, נחשבו לעבריינים נמלטים 22 שנה מחייהם, וקבלו חנינה רק ב-1991, השנה שבה נפל משטר האפרטהייד; ונלסון מנדלה, ה"טרוריסט" מספר 1 של דרום אפריקה, שוחרר מהכלא אחרי 27 שנה, ונבחר לנשיא דרום אפריקה השחור הראשון בתולדותיה. האם סיפור כזה יכול לקרות גם אצלנו אי פעם? אולי בעוד מאה שנה. אולי פחות.
