ועדת השחרורים ניכתה שליש מעונשו של צעיר שדקר למוות

ועדת השחרורים של שב"ס במקום מושבה בבית סוהר צלמון, קיצרה שליש מעונשו של א', צעיר בן 25 מהצפון שנידון לשבע שנות מאסר על הריגה.

בפברואר 2014 גזר בית המשפט לנוער בחיפה על הנאשם שבע שנות מאסר, בעקבות אירוע אלים שהתרחש בשנת 2010, במהלכו א' דקר אדם אחר וגרם כאמור למותו. הכל התחיל אי שם בחודש פברואר 2010, אז בין אביו החורג של א' לבין אדם אחר פרץ עימות בבית הכנסת במהלך חג פורים, ואותו אחר סולק מהמקום על ידי המתפללים. העימות המשיך מאוחר יותר, אחר חצות, כאשר אותו אדם חיכה עם חברו לאביו של א' סמוך לביתו. בני משפחתו של א' הגיעו ברכב סמוך לבית, ושם האב הותקף על ידי שני האחרים. א', שבאותם ימים היה קטין, שמע רעש והביט מהחלון, וכאשר ראה את ההתקפה על אביו החורג, נטל סכין מטבח ארוכה, ירד למטה לחצר, נופף בסכין ולבסוף דקר את אחד התוקפים בחזה. לאחר מכן רדף יחד עם אביו החורג אחר התוקף השני, אולם השניים לא הצליחו לתפוס אותו. לאחר הדקירה, א' השליך את הסכין לפח אשפה סמוך ועלה עם אביו החורג הביתה.

תחילה, בית המשפט לנוער גזר על א' שמונה שנות מאסר, אולם ערעור לבית המשפט העליון הביא להפחתה של שנה בעונש. מלבד המאסר, נגזרו על הנער מאסר על תנאי והוא חויב לפצות את משפחת המנוח ב-30 אלף שקל.

פרקליטיו של הנער, עורכי הדין ליאור דוידי ואניס עמירא, הגישו לוועדת השחרורים בקשה לשחרור מוקדם, בה ציינו את התנהגותו המופתית של א' במאסר, שהתבטאה בלא מעט עובדות: הוא סיים 12 שנות לימוד מאחורי הסורגים, השתתף בתוכניות טיפוליות, עבד מחוץ לכלא ואף שילם במלואו את הפיצוי למשפחת המנוח.

אמו של המנוח הגישה את עמדתה בנושא והתנגדה לשחרור המוקדם. גם נציגי המדינה התנגדו לשחרור המוקדם, אבל חברי הוועדה קבעו כי המידע המודיעיני שהוצג בפניה אינו רלוונטי. הם ציינו כי א' הביע חרטה כנה על מעשיו, וכי הוא בעל מוטיבציה להצליח לאחר שחרורו. לבסוף קבעה הוועדה כאמור, כי א' ישוחרר ויתנהל לפי תוכנית שהוכנה עבורו על ידי הרשות לשיקום האסיר (רש"א). בין היתר, הוא ילמד שיעורי תורה ויהיה במעצר בית לילי.