בית משפט השלום בירושלים חייב את המשטרה לשלם כ-10 אלף שקל לפעיל הר הבית, יאיר קהתי, עקב הוצאת צו מעצר ללא יסוד, תוך הטעיית בית המשפט בנוגע למטרת המעצר, ותוך הפרת כללים שנקבעו בבג"ץ בעניין זימון אזרחים ל"שיחות אזהרה" עם איש שב"כ.
בנובמבר 2021 התקשר קצין מודיעין במשטרת מחוז ירושלים אל האזרח קהתי והורה לו להגיע לתחנת המשטרה למטרת "בירור". קצין המודיעין שימש במקרה זה כזרוע הארוכה של שירות הביטחון הכללי. כפי שיתברר בהמשך, למשטרה לא היתה כל כוונה לחקור אותו, אבל נציג שב"כ ביקש להיפגש עם קהתי בתחנת המשטרה בעקבות מעורבות ב"הפרות סדר" לכאורה בהר הבית. קהתי סרב להגיע לתחנה ודרש כי ישלח לו זימון בכתב.
נציגי המשטרה הגיעו לביתו ומסרו לו זימון ביד למטרת "בירור". קהתי בחר גם הפעם להתעלם, ולא התייצב בתחנה. כפי שיתברר בהמשך בפסק הדין של השופט אלעד לנג, הוא נהג על פי זכויותיו כחוק.
המשטרה על כל פנים סברה אחרת, והגישה בקשה להוצאת צו מעצר. השופטת חוי טוקר, אשר דנה באותה בקשה, עיינה בחומר החסוי וכתבה כי "תיק החקירה לא מצדיק הוצאת צו מעצר בהעדר המשיב". עם זאת השופטת השתכנעה לתת את צו המעצר מאחר שלדברי נציג המשטרה שהופיע בפניה, "החשוד זומן לחקירה שלוש פעמים ולא התייצב".
ב-28 בנובמבר האחרון נעצר קהתי אמנם לפי הצו, והופגש עם חוקר שב"כ אשר ערך לו אותה "שיחת בירור". לאחר מכן, בחלוף שעתיים, שוחרר האזרח מהתחנה ללא תנאים.
קהתי טען, באמצעות עו"ד מנשה יאדו, כי צו המעצר הוצא על יסוד מצג שווא שהציגה המשטרה לשופטת טוקר, וכי "תחקור שב"כ" נערך לו בניגוד לכללים שהתווה בית המשפט העליון בעתירה קודמת שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד שירות הבטחון הכללי. האזרח דרש פיצויים של 10,000 שקל ממשטרת ישראל עקב מעצר חסר יסוד. השופט לנג קיבל את כל טענותיו של האזרח.
בפסיקת בג"ץ בעבר בעניין "תחקורי שב"כ" נקבע כי הזמנת אדם לתחקור (או "שיחת בירור") שבבסיסה פעולת חתרנות שלא נלווים לה טרור וריגול, תיעשה רק לאחר היוועצות עם הייעוץ המשפטי של השב"כ. עוד נקבע, כי לאחר שהתקבל אישור הייעוץ המשפטי לעריכת תחקור מעין זה, יובהר ל"מתוחקר" במעמד הזימון, כי מדובר בתחקור וולונטרי, וכי הוא (האזרח) אינו מחויב להתייצב אליו. עוד יובהר למתוחקר, כי כיון שאינו נחקר באזהרה, לא ניתן יהא לעשות שימוש בתוכן הדברים כנגדו בבית משפט. כך קובעת כאמור פסיקת בג"ץ.
במקרה זה, ציין השופט לנג, המשטרה ביקשה להוציא לאזרח צו מעצר, בניגוד לכלל ה"וולונטריות" של ההתייצבות לבירור, וזכותו של האזרח לסרב.
יתרה מכך, קבע השופט – המשטרה הטעתה את השופטת טוקר בנוגע לתכלית המעצר, תוך שימוש מטעה בטרמינולוגיה של עולם המעצרים. "בדיון לקבלת צו מעצר הוצג בפני בית המשפט מצג מפורש לפיו המבקש מתחמק כביכול מחקירה במשטרה, ולא הוצג בפניו מצב הדברים האמיתי לפיו המבקש כלל אינו דרוש לחקירה משטרתית, אלא לצורך 'שיחת בירור' עם נציג שירות הביטחון הכללי", כתב השופט לנג. אף בפרטים המשטרה לא דייקה: הזימון לסור לתחנה (אשר קדם לצו המעצר), נמסר לאזרח פעמיים ולא שלוש. וכאמור, הוא רשאי היה לסרב – כל עוד ההגדרה היא "בירור" ולא חקירה משטרתית או חקירת שב"כ, שרף הראיות לה אחר לגמרי.
השופט לנג התייחס להתנהלות המשטרתית בעניין צו המעצר במלים חריפות: "המסמכים והדברים שנמסרו לבית המשפט במסגרת הבקשה לעצור את המבקש לא היו נאמנים לאמת". בסיכום כתב השופט: "הבאתי בחשבון את העובדה כי מעצרו של המבקש נעשה בצו שיפוטי, תוך מסירת מידע חלקי ומטעה לבית המשפט, וזאת, על פניו, בניגוד לכללים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בבג"צ האגודה לזכויות האזרח בישראל. בהקשר זה אציין כי ב"כ המבקש הדגיש בפני בית המשפט כי חרף עיסוקו בתחום זה משך שנים רבות, זו הפעם הראשונה בה נתקל במקרה בו אדם מובא ל'תחקיר' באמצעות צו מעצר. משכך הם פני הדברים, יש לראות במשנה חומרה את התנהלותה של המשיבה ולהרתיעה פן תשוב ותפעל בדרך זו בעתיד".
המשטרה תשלם לאזרח פיצוי של 7,000 שקל בגין פגיעה בחירותו ללא יסוד, במשך השעתיים או מעט יותר במהלכן נעצר לצורך "בירור" שב"כ בתחנה. עוד תוסיף ותשלם לו המשטרה החזר שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 שקל.
מהמשטרה לא נמסרה תגובה.
