"תרגיל בהתעוררות: האם אנחנו מוכנים למהפכה בענישה?". זו כותרת הכנס השנתי של האגודה הישראלית לקרימינולוגיה, שנערך לאחרונה בשיתוף החוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. במוקד הכנס עמד הדיון בחלופות מעצר ומאסר, על רקע פסק דין בג"ץ שחייב את המדינה לצמצם את מספר הכלואים בבתי הסוהר.
עו"ד עביר בכר, המתמחה בייצוג אסירים לצד ייצוג נפגעי עבירה, הנחתה פאנל בהשתתפות בכירים מהתביעה המשטרתית, משרד המשפטים, הסנגוריה הציבורית והרשות לשיקום האסיר. "האמירות שיצאו מבית המשפט העליון לא כוונו רק לשב"ס, אלא לכל הרשויות, ובראשן הפרקליטות", אמרה בכר. "נציגי הרשויות מתחילים לעכל שצריך לזנוח את רעיון הכליאה כברירת מחדל לטובת דרך שיקומית. המסר הוא לא רק הפחתת הצפיפות בבתי הסוהר, אלא הפחתת השימוש במושג הכליאה. שב"ס לא יפתור את הבעיה, הוא יכול לבנות עוד מתקנים. מי שמוסמכים לשחרר אסירים אלו בתי המשפט, ועדות השחרורים והפרקליטות. כולם צריכים להטמיע חשיבה אחרת, ורואים ניצנים של שינוי גישה".
לאחרונה, סיפרה עו"ד בכר, היא שחררה עשרה עצירים ביטחוניים, קטינים, תושבי מזרח ירושלים והשטחים, זורקי אבנים, שאת רובם היה בלתי אפשרי לשחרר בתקופות קודמות. "בעבר", הסבירה, "הפרקליטות היתה מגישה ערעור אוטומטי על כל החלטת שחרור. כיום, הם כבר לא מגישים מיד עתירה, ושוקלים אם לבלום את השחרור. דווקא בתי המשפט לא הטמיעו עדיין במידה מספקת את השינוי".
עו"ד בכר סיפרה גם על תוכנית חדשה בקרימינולוגיה שנפתחה באוניברסיטת חיפה, המיועדת לאנשי החוק: שופטים, פרקליטים ושוטרים. לדבריה, זה ביטוי לגישה הצוברת הכרה כי "המשפט צריך להיות טיפולי. כדי ליישם את השינויים שבג'ץ מחייב ו-ועדת דורנר דיברה עליהם, אתה חייב להסתכל על האסיר גם מההיבט הטיפולי, על המורכבות שלו, וכיצד לטפל בבעיה שלו, לא רק ליישם את עקרון הגמול של הענישה".
עו"ד ד"ר חגית לרנאו, המשנה לסנגור הציבורי הארצי, ציינה בהמשך לדברים כי אחד החסמים העיקריים להפחתת מאסרים הוא חסם פסיכולוגי, המונע על ידי חשיבה שמרנית שמתקשה לתפוס חלופות למאסר כענישה הולמת. זאת למרות, ואולי דווקא בגלל, הפגיעה שחווים אסירים בכלא, הנתפשת לרוב כמטרת המאסר, ולא כתופעת לוואי בלתי רצויה וכהפרת זכויות אדם. "השיח אודות חלופות למאסר יכול להתקיים בזכות העובדה שישראל חווה ירידה בשיעורי הפשיעה, בניגוד לרושם העולה מהתקשורת", אמרה עו"ד לרנאו.
לדברי ד"ר גילה אמיתי, ממארגנות הכנס, הקריאה הבולטת שיצאה ממנו ונשמעה מפי דוברים ואקטיביסטים, היתה בזכות הפחתת מאסרים – ולא רק משיקולי עלות הכליאה, אלא מתוך גישה של הומניזם וצדק חברתי. "לצד ביקורות על הפעלת סמכויות המדינה, נערך דיון על מורכבות פיתוח פרקטיקות חלופיות", אמרה.
בנוסף למבקרים ידועים של מערכת האכיפה, כמו פרופ' בועז סנג'רו או פרופ' אורן גזל אייל, מחברי ועדת דורנר לשינוי מדיניות הענישה, הציג דובר אחר, השופט בדימוס ד"ר אבי טננבוים, את הגישה הרדיקלית ביותר באקדמיה, הקוראת לזניחת רעיון הכליאה. לפי תומכי הגישה האבולישיניסטית כפי שהיא מכונה, חמישה אחוזים מהאסירים בלבד מסוכנים, ולכל היתר ניתן להציג חלופות, הממוקדות בתוכניות שיקום.
ד"ר ענבל פלג־קוריאט וד"ר דנה וימן מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל הציגו מחקר בנושא הליכי "צדק מאחה", העוסקים בהפגשת אסירים עם נפגעי העבירות. עו"ד טלי איזנברג הציגה את הצד של נפגעי העבירה, ציפיותיהם מההליך הפלילי, והצורך שקיים להם בטיפול ופיצוי כאינטרס מרכזי.
