אסיר בכלא "אשל" דורש משב"ס להציב מיגוניות בחצר הכלא בעקבות המתיחות הביטחונית בגבול הדרומי והצפי להסלמה לקראת אירועי חודש מאי – בהם העברת שגרירות ארה"ב לירושלים. האסיר, אייל בן משה, הגיש עתירה דחופה לבית המשפט בבקשה לחייב את שב"ס להתקין את המיגוניות.
בן משה שהורשע בעבירות סחיטה מרצה כיום מאסר של 61 חודשים באגף הפרדה. את העתירה הוא הגיש באמצעות עו"ד מוטי אזולאי לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. "בשל המתיחות בשבועות האחרונים, הקיימת בין מדינת ישראל לחמאס, ובשים לב לעובדה כי המתיחות צפויה להתגבר בשבועות הקרובים… כמו גם בשל מספר אירועים הכוללים בין היתר, חיסול מספר רב של מחבלי חמאס על הגדר ברצועה וחיסול מהנדס החמאס במלזיה, העותר סבור כי החמאס ירה טילים הכוללים גראדים וקטיושות על אזור הדרום בכלל ועל ב"ש בפרט", נכתב בעתירה.
יש לציין כי בהתאם להנחיות פיקוד העורף בשעת אזעקת צבע אדום, לכל אסיר הנמצא בבאר שבע וסביבתה יש שהות של 45 שניות על מנת להיכנס למרחב מוגן. בן משה מציין בעתירתו כי מאחר שהוא שוהה באגף השמור, בעת יציאה שלו או של אסירי הפרדה אחרים לחצר, סוהרי שב"ס נועלים את החצר במנעול כשיש. לפי העתירה, בכלא מערך של שתיים או שלוש חצרות, כך שבעת אזעקה על הסוהר לפתוח את שלושת המנעולים ולדאוג להכניס את האסירים למרחב מוגן. "בין תחילת האזעקה ועד לכניסת העותר והאסירים האחרים למרחב המוגן יעברו לכל הפחות מספר דקות", נטען בעתירה.
בן משה טוען בעתירתו כי שב"ס מסכן את חייו של בן משה באופן ממשי במידה ולא יושמו "בטונדות/ מיגוניות לחצרות אגפי ההפרדה והשמור". בהקשר זה הוא מציין כי לפני כחודש נשלח מכתב המתריע על סכנת חיים, אך זה לא זכה להתייחסות. לדברי בן משה, הוא פנה לממונים עליו והתריע בנושא, ובתגובה נאמר לו כי מדובר בעניין שבו אין ביכולתם לסייע לו, וכי עליו לפנות לנציבות.
בתוך כך, בן משה הגיש עתירה נוספת הנוגעת לתנאי כליאתו. בעתירה זו הוא טוען כי החל מנובמבר 2015 הוא שוהה בתנאי הפרדה ושוהה לבדו או עם אחיו הכלוא אף הוא. בהמשך, כך צוין בעתירה, הוא הועבר ל"תא באגף בידוד, שגודלו 2 מ"ר על 1.5 מ"ר, שקירותיו מתקלפים והשירותים המצויים בו ללא דלת מפרידה – כך שכל מי שעובר באגף יכול לצפות בו עושה את צרכיו – וללא אסלה (עם שירותים "בול פגיעה"), ללא חלון (שני חורים בתקרה שמהם נכנס אוויר וקרן שמש). "המקום מטונף ומסריח מרקב", נטען בעתירה.
העתירה ממשיכה לתאר את התא המזעזע, אליו נכנסים ג'וקים דרך קבע, "והעותר עסוק מידי כמה דקות בהריגתם עם הכפכף", כך לפי העתירה, "נראה כי שב"ס שכח שהעותר ואסירים אחרים שכמותו נבראו בצלם אלוקים ולכן מרשים לעצמם לשכן העותר (ושכמותו) במקומות שאינם ראויים למגורי חיה, וקל וחומר למגורי אדם… מראה התא ותנאי תברואתו מעידים, כי התא לא חוטא, לא נצבע או סויד כמו גם לא הודבר לכל הפחות מספר שנים".
נוכח התנאים שתיאר בן משה הוא מבקש מבית המשפט להגיע לביקור פתע בכלא המצוי מרחק עשרות מטרים ממקום מושבו של בית המשפט, ולהיווכח במו עיניו כי התא בו הושם "אינו ראוי למגורי חיה וקל וחומר למגורי אדם". בהקשר לבקשתו צוין בעתירה כי "במקרה דומה בו הוא עתר בגין תנאי מחייה גרועים, וכששופטת בית המשפט ביקרה בתאו היא כתבה במפורש כי הוא מוחזק בתנאים בלתי אנושיים. התנאים בהם מצוי נכון לכתיבת שורות אילו, גרועים שבעתיים מהתנאים בהם נקבע על ידי שופטת בית המשפט המחוזי כי הינם תנאים בלתי אנושיים".
