במציאות העגומה הנוכחית, אין כמעט תיק דיני משפחה בו לא מעורב הליך פלילי כזה או אחר. אם נסתכל למציאות בעיניים, אזי מרבית התלונות מוגשות על ידי נשים נגד גברים. היד קלה על ההדק.
הנושא בו עוסק המאמר הוא הנוהג הפסול של הגשת תלונות למשטרה במסגרת הליך גירושין, מה שדומה כי הפך כבר לעניין שבשגרה. כמו בחיים, בתי המשפט הסתגלו לתופעה, ופיתחו יכולת התמודדות עם תלונות שמוגשות על עבירות אלימות לכאורה, כאלה המקנות למתלונן/ת יתרון על הצד השני, למשל על ידי הרחקתו מהבית. מאחר שזהו יתרון משמעותי בהליך גירושין, בתי המשפט החלו לבחון את מהימנות התלונות, ואינם מקבלים אותן עוד ככזה ראה וקדש.
כמו בתהליך של ברירה טבעית, אם אלימות "קלה" אינה מייצרת את הפאניקה המיועדת להשפיע על בתי המשפט, החלו במקומותינו להגיש תלונות המייחסות לצד שכנגד, לרוב לגברים, ביצוע עבירות חמורות יותר. אונס. מעשים מגונים בפני הקטינים. אלימות מתמשכת וחמורה. הנה לכם רף גבוה יותר של עבירות המייצרות את הפאניקה הנדרשת להטיית ההליך המשפטי, לטובת המתלונן/ת, נפגע/ת העבירה לכאורה.
בתוך סערת הליכי הגירושין מאבדים את הפרופורציות, ואני מוצאת את עורכי הדין כאשמים עיקריים לכך, כולנו ניזונים מליבוי הסכסוך, ומה שנרמס באמצע, לא נלקח בחשבון.
בישראל 2019, עקרונות האג'נדה של me-too והזעקה לשוויון, מוגבלים אך ורק למקומות בהם זה נוח ומתאים. בכל הנוגע להליכים משפטיים בדיני המשפחה, האישה, והיא בלבד, תהא המשמורנית שתחליט ותקבע את שגרת חיי הקטינים, ואילו האיש ישלם מזונות.
ומה אם לא? תוגש תלונה במשטרה. כאמור, אם תלונה על אלימות במדרג הנמוך לא תשיג את התוצאה, אז חומרת העבירה המיוחסת תלך ותגבר, כן. הסיכוי שגבר החשוד בביצוע עבירה של אלימות במשפחה אשר מצוי עמוק בתוך ההליך הפלילי הדורסני ממילא, ימצא את היכולות להתעסק בהליך המהותי של הגירושין, שואף לאפס.
הכותבת היא עו"ד אופירה סמבל.
יש המון תלונות שהם לא שווא וכדאי מאוד לבית המשפט לבחון כול תלונה בכובד ראש!!! אלו שסבלו בנישואין וסובלות גם אח"כ לא צריכות לחיות באי צדק בגלל אותן תלונות השווא. יש לכך השלכות רבות וצריך לבדוק כול עניין לגופו!!!!
תלונות שווא, ניכור הורי שבדרך כלל זה מגיע מצד האישה( כי לרוב המשמורן הבלעדי זה האישה) הילדים נפגעים. אבל ברוב המקרים את האישה זה לא מעניין, המניע שלה חזק מימנה !