בית המשפט המחוזי מרכז גזר את דינם של נחמן לוסטיג (21) ואברהם תורג'מן (20), שני תושבי אלעד על תקיפת נהג אוטובוס ערבי ממניע גזעני, חודש לאחר טבח ה-7 באוקטובר.
שני הנאשמים נסעו בעיר אלעד, ברכבו של לוסטיג, כאשר התפתחה שיחה בינם לבין נהג אוטובוס של חברת "מטרופולין", שהשתלב בתנועה לידם ולוסטיג צפר לו לעצור.
לוסטיג ותורג'מן שאלו את הנהג למוצאו, והוא השיב שהוא ערבי מוסלמי. תורג'מן החל לקלל את הנהג ולירוק עליו, לוסטיג ניסה לחסום את האוטובוס כדי למנוע ממנו לנסוע, אך הנהג הצליח להימלט, תוך שהשניים רודפים אחריו ברכבם.
הנהג חנה במסוף אוטובוסים בעיר אלעד ונכנס למשרדים, כאשר לוסטיג רדף אחריו עם אלת ברזל. בשלב מסוים, הנהג הפנה אל לוסטיג תרסיס גז מדמיע, ובתגובה לוסטיג נכנס לרכב ועזב עם חברו את המקום.
כעבור מספר דקות, חזרו השניים עם ארבעה אחרים, וכולם יחד תקפו את הנהג במכות, זרקו לעברו אבנים וכיסאות, וצעקו שהם לא רוצים נהגים ערבים בעיר. לבסוף הצליח נהג האוטובוס להימלט לרכב הסעות סמוך, תוך שהוא מתיז באוויר עם מטף כיבוי.
כתוצאה מהתקיפה הנהג נפצע ונזקק לטיפול בבית חולים.
התקיפה היתה ב-13 בנובמבר 2023.
כתב האישום המקורי ייחס ללוסטיג ותורג'מן עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ממניע גזעני.
במהלך ההליך המשפטי הגיעו סנגוריהם של הנאשמים, עו"ד רותם טובול ועו"ד אסף גונן להסדר דיוני, לאחר שבין היתר הצביעו על בעיות זיהוי של אחד הנאשמים והעובדה שמעורבים אחרים לא נעצרו. במסגרת ההסדר, שלא כלל הסכמה עונשית, הוגש כתב אישום מתוקן שבו הורשעו הנאשמים בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ממניע גזעני.
במסגרת הטיעונים לעונש, הפרקליטות הדגישה את חומרת מעשיהם של הנאשמים, תוך שציינה כי התנהלותם מלמדת שלא מדובר באירוע שהתרחש מתוך אמוציות או סערת רגשות, אלא באירוע מתוכנן.
הפרקליטות הדגישה כי המעשים בוצעו בעיתוי רגיש, כחודש לאחר מתקפת הפתע ועל רקע מלחמה שהתרחבה לכמה חזיתות, והיה חשש גדול מכך שהרוחות יתלהטו גם בפנים הארץ ואצל ערביי ישראל.
הפרקליטות ביקשה לגזור על השניים עונש שבין 18 ל-36 חודשי מאסר, לאור גילם הצעיר והיעדר עבר פלילי.
עו"ד טובול ועו"ד גונן הדגישו מנגד את ההליכים הטיפוליים שעברו הנאשמים ותסקיר שירות המבחן בעניינם, את נסיבות חייהם והשלכות של מאסר בפועל. הסנגורים ביקשו להסתפק בעבודות שירות.
השופטת מיכל ברנט הדגישה את חומרת מעשיהם, וקבעה כי מתחם הענישה הכללי אמור לנוע בין 12 ל-30 חודשי מאסר.
ואולם, נוכח גילם הצעיר, מצבם האישי וההליך השיקומי שעברו, החליטה השופטת לקבל את עמדת ההגנה, ולהטיל על הנאשמים תשעה חודשי עבודות שירות בלבד.
בנוסף הוטל עליהם צו מבחן לשנה וכל אחד מהם חויב לשלם פיצוי של 7,500 שקל לקורבן.
