בית משפט השלום בראשון לציון דחה את בקשת רשות המסים לגזור יותר מחמש שנות מאסר על בת זוג של ראש מערך להפצת חשבוניות פיקטיביות, נגדה נקבע כי פעלה בהנחייתו ואיפשרה עוקץ מיליוני שקלים מקופת המדינה במסגרת סחר בדלקים.
אורלי מוחבר היתה בת-הזוג של מיכאל (מיקי) גילון ענתבי, שהיה הרוח החיה במיזם ההונאה המתוחכם.
ענתבי הפעיל מעגל (קרוסלה) של בעלי מקצוע ונוכלים מדופלמים, יועצים מקצועיים (קונסילייריז), אנשי קש, "קופים" וחברות פיקטיביות.
כולם פעלו במתוזמר על מנת להונות את רשות המסים ולגלגל חשבוניות פיקטיביות שיצרו להם זיכויי מס בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים.
ואם בזה לא די, הכל נעשה תחת מטריית אבטחה שסיפקו עבריינים ומשפחות פשע.
גילוני, ראש המערך העברייני, הפעיל את בת הזוג שלו אורלי מוחבר בתפקיד "קופה" בחברת קש, ומוחבר הפיקה חשבוניות פיקטיביות בסכום של 47 מיליון שקל.
הנאשמת הפיקה חשבוניות על שם חברת הקש מ.ט.ר – עבור חברת "גולד פאר דלקים" שהיתה בשליטת אלכס הירש ונידאל ג'רושי מרמלה.
חשבוניות פיקטיביות הפיקה גם לחברת "דיזל האומן" של אשרף חמידיאן.
החשבוניות שימשו לניכוי תשומות ולזיכוי מע"מ בסכומי עתק.
על מנת ליצור מצג שווא כי העסקאות אמיתיות זייפה מוחבר בהנחיית בן הזוג ענתבי גם תעודות משלוח כוזבות של דלקים שסופקו כביכול על שם חברות הקש ("ספקים") לחברות של הירש, ג'רושי וחמידיאן.
בפעולותיה, סייעה מוחבר לעבריינים להתחמק מתשלום מע"מ של לפחות 8.6 מיליון שקל, וכן להתחמק מתשלום מס בגין הכנסות בגובה 47 מיליון שקל על עסקאות סחר בדלק וסולר.
השופט ארז נוריאלי מבית משפט השלום בראשון לציון קבע כי "הנאשמת מילאה תפקיד מרכזי במערך העברייני".
היא גם אפשרה שימוש בחשבון הבנק הפרטי שלה לשם העברת סכומי כסף לעבריינים;
גם הסבה המחאות שהתקבלו עבור חברות קש על שמה והפקידה אותן בחשבון;
גם משכה את סכומי ההמחאות במזומן והעביר אותם לענתבי;
גם החזיקה בביתה פנקסי תעודות משלוח כפולים, חשבוניות ודוחות מע"מ של ספקים פיקטיביים וקיבלה תשלום חודשי מענתבי.
בית המשפט קבע כי השכר שקיבלה היה מעין "דמי שתיקה".
בן הזוג לשעבר מיקי ענתבי, שעמד בראש מערך ההונאה הכלכלית, נמלט מהארץ בחודש ינואר 2014 ומאז ועד היום הוא בגדר עבריין נמלט.
במקביל, רבים מאנשי הרשת האחרים נשפטו לעונשי מאסר ארוכים, בהם הירש, ג'רושי, חמידיאן ואחרים.
ב-2020 רשות המסים הגישה כתב אישום נגד מוחבר, כאמור, בת הזוג של העבריין המרכזי.
המחלקה לתיקים מיוחדים במע"מ הדגישה את עומק מעורבותה – הנאשמת הפיקה אישית חשבוניות פיקטיביות בסכום של 47 מיליון שקל, מהן נובע מע"מ של 8.5 מיליון שקל, ומס הכנסה שלא שולם עד היום.
הנאשמת גם לא נטלה אחריות על מעשיה, לא שיתפה פעולה עם גורמי החקירה וניהלה משפט עד תום.
לפיכך, התביעה דרשה להטיל עליה עונש חמור של 63 חודשי מאסר בפועל (מעל חמש שנים) וקנס מרתיע של 300 אלף שקל. הכל בשל סכומי הכסף שנגזלו מהקופה הציבורית ו"הצורך בהחמרת הענישה כלפי מבצעי עבירות אלו".
הסנגור של מוחבר, עו"ד תמיר סולומון ועו"ד איילת איילנברג ממשרדו, העלו שורה ארוכה של טענות הגנה, ובהן טענת "הגנה מן הצדק" שבמרכזה אכיפה בררנית.
עו"ד סולומון הפנה את בית המשפט לחומר הראיות בעניינו של מעורב אחר בפרשה, (ג"מ), אשר נגדו לא הוגש כתב אישום.
ג"מ ביצע שורה ארוכה של עבירות פליליות, לרבות פעולות רבות ומשמעותיות יותר מהנאשמת – אך רשות המסים סיימה את עניינו בהליך כופר שאינו פלילי, במסגרתו מעורב זה שילם סכום מצחיק של 10,000 שקל והתיק נסגר.
עורכי הדין סולומון ואיילנברג טענו כי הגשת כתב האישום נגד הנאשמת, כמעט שש שנים אחרי מועד ביצוע העבירות, מהווה אכיפה בררנית, מפלה ושערורייתית מצד רשויות המדינה.
עו"ד סולומון טען לעיוות דין וביקש לסטות ממתחם הענישה מטעמי צדק.
הסנגור הוסיף כי הנאשמת מוחבר הייתה בת 43 במועד ביצוע העבירות. כתב האישום נגדה הוגש לאחר שש שנים, וההליך המשפטי התנהל חמש שנים נוספות. כתב האישום תוקן על ידי המאשימה מספר פעמים, לאור טענות הגנה שעלו והושמטו ממנו עבירות נוספות.
מנגד, נציגי התביעה התעקשו על דרישתם לגזור על אורלי מוחבר עונש מאסר בפועל של מספר שנים, וטענו כי תפקידה היה "משמעותי" להבדיל מחלקו של ג"מ, אשר היה לכאורה רק "גורם טכני במערך העברייני".
השופט ארז נוריאלי לא קיבל את תשובות המדינה וקבע כי הצדק עם ההגנה: "ג"מ היה מעורב עד למעלה מראשו בתוכנית העבריינית. ג"מ הוא אשר החליף את הנאשמת בתפקידה".
השופט קבע על פי הראיות, כי ג"מ היה מעורב בהנפקת חשבוניות פיקטיביות בהיקף גדול פי כמה של 142 מיליון שקל, והמע"מ שהיה על החברות לשלם בגינן היה 22 מיליון שקל. ג"מ רכש תוכנה בה הפיק חשבוניות וקבלות מזויפות וסייע למעורבים לחמוק מתשלום מסים אלה. גם הוא פעל בהנחיית ענתבי.
"אני קובע אכיפה בררנית ברורה"
השופט כתב: "לא ברור לי מדוע עניינו הסתיים בהליך כופר ואילו, נגד הנאשמת בחרה המאשימה להגיש כתב אישום. לא קיבלתי מהמאשימה הסברים שיש בהם כדי להניח את הדעת, להחלטתה זו".
השופט נוריאלי ציין כי "קבלת טענת אכיפה בררנית שמורה למקרים חריגים, שבהם הדין נאכף באופן שונה בעניינם של מעורבים שאין כל טעם רלוונטי המבחין ביניהם". זהו המקרה החריג, כתב השופט, "אני קובע קיומה של אכיפה בררנית ברורה".
גזר הדין מדגיש כי חלקה של הנאשמת במערך העברייני אכן רב ומצדיק ענישה משמעותית. לדברי השופט נוריאלי "היה ראוי להטיל עליה עונש מאסר בפועל משמעותי".
ואולם בשל קבלתה של טענת ההגנה בדבר אכיפה בררנית והגנה מן הצדק, נקבע שיש לחרוג ממתחם העונש ההולם.
בנוסף השופט נוריאלי הדגיש גם את עברה הנקי והשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום, המהווה מחדל נוסף של רשויות התביעה במע"מ.
סוף דבר: על הנאשמת הוטלו תשעה חודשי עבודות שירות וקנס מתון בגובה 60 אלף שקל.
