בית המשפט המחוזי בנצרת שלח צעיר בן 25 לשישה חודשי עבודות שירות, לאחר שהורשע באיומים בסחיטה. בנוסף, הוטלו עליו 15 חודשי מאסר על תנאי, פיצויים וקנס (26.3).
ב-15 באוגוסט 2013 שהו גבר ואישה בצימר במושב תל עדשים, על אף שכל אחד מהם נשוי לבני זוג אחרים. אדם שעבר במקום זיהה את רכבי השניים, כמי שתגוררים בישוב הקטן בצפון הארץ שבו הוא מתגורר. אותו אדם העביר את המידע לנאשם, אף הוא תושב אותו הישוב, שהחליט לסחוט אותם.
הוא התקשר ושלח להם הודעות שתוכנן היה כי הוא יודע שהיו יחד בצימר, וכי אם האישה לא תקיים יחסי מין גם איתו, הוא יפיץ תמונות שלהם מהצימר. לאחר מכן שינה את דעתו והיה מוכן להסתפק ב-20 אלף שקלים תמורת אי הפצת התמונות. את ההודעות שלח מנייד בלתי מזוהה.
המתלוננת, שמכירה את הצעיר הראשון, חשדה בו שהוא יודע במה מדובר וביקשה את עזרתו בתיווך מול הסוחט. אותו צעיר הסכים להעביר את הכסף לשותפו, שהוא עצמו הסוחט. במקביל התלוננה האישה במשטרה. בהתאם לסיכום, נפגשו השניים, וכאשר העבירה לצעיר את הכסף, כדי שיעביר אותו לסוחט, הוא נעצר במקום.
למרות שכפר באשמה וטען כל העת כי רק ניסה לעזור לאישה, ב-10 ביולי 2017 הרשיע השופט סאאב דבור את הנאשם בסחיטה באיומים, וזיכה אותו מעבירה של ניסיון לסחיטה באיומים. בהכרעת הדין עמד השופט על שלל הגרסאות שסיפק הצעיר, ועל כך שעד כה טרם מסר את שם הסוחט לכאורה. מיד לאחר ההרשעה ביקשו סנגוריו של הנאשם, עורכי הדין גיל דביר ותומר שורץ, תסקיר מבחן לצורך קביעת העונש.
התסקיר העלה כי מדובר בצעיר משכיל, נשוי, נורמטיבי וללא עבר פלילי. אולם הוא מתקשה להבין את הבעייתיות בהתנהלותו ולקבל אחריות. עם זאת, המליץ התסקיר כי לאור הסיכוי הנמוך להישנות המעשים והסיכוי הגבוה לשיקומו, לא להטיל עליו מאסר בפועל.
תחילת טבלה 4 תמונות
 |
 |
התביעה ביקשה מבית המשפט להתעלם הן מהזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה – לטענתה בשל התנהלות הנאשם – והן מהמלצת התסקיר שלא לפגוע בפרנסתו, שכן עונש של מאסר בפועל לעולם יפגע בפרנסתו של נאשם זה או אחר. לפיכך, ביקשה התביעה לגזור עליו מתחם ענישה של 18 עד 40 חודשי מאסר בפועל, ופיצויים למתלוננים.
בעניין הזמן שחלף, ההגנה החזירה את הכדור לתביעה כשעורכי הדין דביר ושורץ מבהירים כי הנאשם בסך הכול עמד על זכותו להוכיח את חפותו, לה הוא טוען למן ההתחלה. כמו כן התבקש בית המשפט להתחשב בהמלצת תסקיר המבחן, שכן "עולה בבירור כי פניו של הנאשם אינם כלל לכיוון העברייני… ושליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח אך תציב מקלות בגלגלי הצלחתו ותביא להוצאתו ממעגל העבודה…".
השופט דבור בחן את עמדות הצדדים, ואחרי שלקח בחשבון את חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, את הנזק שנגרם וזה שיכול היה להיגרם מביצוע העבירה, וגילו, העמיד את מתחם הענישה בין מספר חודשים ל-30 חודשי מאסר.
לבסוף החליט השופט, בשל הפגיעה הצפויה בנאשם ומשפחתו, היעדר עבר פלילי ושיקום חייו בחמש השנים שעברו מאז בוצעה העבירה, להסתפק בשישה חודשי עבודות שירות. "…מרגע הגשת כתב האישום ועד ליום זה", כתב בהחלטתו, "לימדנו הנאשם, במעשיו, כי הפיק את הלקח… אין לזלזל בכברת הדרך ובמסלול החיובי בו בחר הנאשם ללכת…".
לעבודות השירות הוסיף השופט דבור 15 חודשי מאסר על תנאי, 20 אלף שקלים פיצוי למתלוננת, 10,000 שקלים פיצוי למתלונן, וקנס של 3000 שקלים.
