משה הראל, אזרח ישראלי בן 68, טס עם בת זוגו בדצמבר האחרון לקפריסין, על מנת להתחתן בנישואים אזרחיים. הנסיעה המשמחת הפכה לסיוט, מאחר שמאז הוא עצור באי השכן, בצו מעצר בינלאומי שהוציא האינטרפול לבקשת רוסיה, ועל פי בקשת הסגרה רוסית שהוגשה לשלטונות הקפריסאים.
רוסיה מבקשת את הסגרת הראל עקב מעורבותו בעבירות סחר בינלאומי באיברים, במסגרת רשת השתלות בלתי חוקיות שפעלה בקוסובו בשנת 2008 ופגעה על פי הנטען באזרחים רוסים. פרקליטו של הראל, עו"ד ניר יסלוביץ, פנה לרשויות בישראל בבקשה שהמדינה תפנה לרוסיה. בפי עו"ד יסלוביץ טיעון משפטי בר תוקף: לטענתו, הראל נשפט כבר בישראל על עבירות הסחר באיברים בקוסובו – אותן עבירות בדיוק שבגינן מבקשת רוסיה את הסגרתו. הראל אף סיים לרצות את עונשו בארץ, ומשכך – מעצרו והבקשה הרוסית להסגירו אינם חוקיים, על פי הדין הבינלאומי. חרף הטענות, מדינת ישראל ממאנת לסייע ובמשרד המשפטים טוענים כי ישראל אינה צד בהליך המשפטי המתקיים בין קפריסין לרוסיה.
קוסובו בישראל
תחילת הפרשה בשנת 2008, אז נעצר הראל בקוסובו כחלק מרשת ובה אזרחים ישראלים ולא-ישראלים שעסקו בביצוע וארגון השתלות לא חוקיות במרפאה פרטית במדינה ותיווך בין מוכרי כליות וקונים. הראל, שהוא גם אזרח תורכי והתגורר בעבר באיסטנבול, היה איש הקשר למנתח התורכי שעבד בקוסובו ונעצר.
הראל עצמו שוחרר בערבות ויצא לישראל לאחר מספר ימים עקב מות אמו. בהמשך הפרשה נחקרה בלהב 433, ובשנת 2015 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב נגד הראל ונגד שישה נאשמים נוספים. בראש הרשת עמדו אביגד סנדלר (67) מפתח תקווה (שלאחרונה הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירות רבות של סחר באיברים, העונש עוד לא נקבע) ובוריס וולפמן (31) מאשדוד, שבינתיים נמלט לחו"ל ולא התייצב למשפט. ברשימת הנאשמים היה גם פרופ' זכי שפירא, מנהל מחלקת ההשתלות לשעבר בבית חולים בילינסון, שבינתיים הועמד לדין גם בתיק נוסף.
הראל הודה בחלקו היחסי בביצוע העבירות לפני תחילת המשפט, ובעסקת טיעון שנחתמה בספטמבר 2016 התביעה הסכימה לעונש קל יחסית, של חמישה חודשי עבודות שירות וקנס של 10,000 שקל. הראל הודה בתיווך ב-14 השתלות לא חוקיות שבוצעו, כאיש קשר בין המנתח למושתלים ול"תורמים" שמכרו את הכליות, ובמימון כרטיסי טיסה למעורבים. התובעים מפרקליטות מחוז מרכז הסבירו בבית המשפט את הסדר הטיעון בשיקולים רבים: האיסור הפלילי על סחר באיברים נקבע בישראל רק באמצע 2008 והראל הואשם בעבירות רק עד סוף אותה שנה, ב"תקופת התפר" סמוך לאחר אישור החוק. מאז המעצר בקוסובו, הפסיק הראל לעסוק בתחום ועל פי הפרקליטות אין אינדיקציה שהיה מעורב מאז בעבירות נוספות, ואין לו עבר פלילי. מאז ביצוע העבירות עבר כמעט עשור, ולפי הפרקליטות אף "קשה לדעת אם הראל הרוויח כספים במיזם".
רשלנות של המדינה?
עו"ד יסלוביץ' כתב לאחרונה ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט: "להגנת מרשי עומד סייג המוכר היטב במשפט הבינלאומי, ולפיו לא יישפט אדם פעמיים בגין אותה עבירה… מרשי טס לקפריסין ביודעו כי הוא כבר נשפט בארץ על המעשים שיוחסו לו בקוסובו, ולא דימיין כלל כי צו המעצר הבינלאומי שהוצא נגדו בעבר עדיין תלוי ועומד".
לדברי עו"ד יסלוביץ', מבדיקה שערך עם התביעה בישראל עולה כי שמות המתלוננים עליהם מתבססת בקשת ההסגרה הרוסית לקפריסין (מדובר בקורבנות של ההשתלות, שהינם אזרחים רוסים) היו גם חלק מהמתלוננים שעליהם התבסס כתב האישום בישראל. לדברי עו"ד יסלוביץ', "רוסיה מסרבת לכבד פסק דין שניתן בארץ תוך זלזול מופגן בשיטת המשפט הישראלית, ותמוה כיצד רוסיה מבקשת עכשיו את ההסגרה, בעוד שמעולם לא הגישה קודם בקשת הסגרה נגד הראל, כאשר הוא היה בישראל".
במכתב למנדלבליט הוסיף הסנגור, כי מעצר מרשו "הינו פועל יוצא של רשלנות המדינה" אשר לא עשתה דבר כדי להתריע כי הוא כבר נשפט, ותוך הפקרתו למערכת המשפט במדינה זרה. בנוסף הוא טוען, כי בקרי ביקורת הגבולות איפשרו להראל לצאת לדרכו מבלי שהזהירו אותו ביציאה מהארץ מפני הודעת red notice שהופיעה על מסכם והתריעה על קיום צו מעצר בינלאומי של האינטרפול. כעת הראל שעצור בניקוסיה סובל מאלימות של עצורים נוספים ממוצא פלסטיני, ועומד כאמור לקראת הסגרה למערכת המשפט של הדב הרוסי. "מרשי מתכוון להגיש תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל על סך 2.5 מיליון שקל, אם המדינה לא תפעל לאלתר לשחרורו אל מול משרד המשפטים ברוסיה", כתב עו"ד יסלוביץ' למנדלבליט.
מהפרקליטות נמסר בתגובה לפוסטה כי מדינת ישראל אינה צד בהליכי ההסגרה האמורים: "עניין ההסגרה לשלטונות רוסיה אינו קשור לישראל ולכן לא נוכל להתייחס". הסנגור פנה בעניין גם למשרד החוץ, שמסר לו תגובה לקונית דומה, שלפיה אין נוהגים להתערב בהליכים משפטיים, מעבר לקשר ולסיוע ההומניטארי שמעמידה השגרירות בקפריסין.
