שופט בית משפט השלום בעכו, יעקב בכר, דחה את בקשת ההגנה בתיק מצלמות המהירות, לזמן לעדות את ראש התביעה המשטרתית בתחום התעבורה, נצ"מ שרית פיליפסון. עו"ד תומר גונן דרש לזמן את פיליפסון ובכירים במשרד לביטחון פנים, כדי שיסבירו דברים שאמרו בדיון פנימי במשרד, ולפיהם המשטרה הסתבכה בהוכחת אמינות המצלמות בבית המשפט, ואין ראיות קבילות לכאורה לניסויים שנערכו למצלמות בחו"ל.
לכתבה על התנגדות המשטרה לזימונה של נצ"מ פיליפסון – לחצו כאן.
השופט בכר קבע (21.3) כי עדותה של פיליפסון – הממונה על התובעים המנהלים את התיק מטעם המשטרה – אינה רלוונטית.
עו"ד גונן ביקש לזמן את נצ"מ את פיליפסון כדי לחקור אותה על הדברים הבאים, שאמרה לפי פרוטוקול דיון שנערך במשרד לבטחון הפנים ב-25 בינואר 2017. פיליפסון הסבירה בדיון את המצב בתיק המצלמות כך: "המשטרה נדרשה לחשוף בבית המשפט את כל מה שנעשה כדי לאשר את המצלמות על פי תו התקן. לצערנו, העד ממכון התקנים מר אילן כרמית חזר בו בעדותו, לא דייק והביא את המשטרה למצב מביך בו למעשה היא נאלצה לבצע בדיקה עצמאית באשר לטענתו של מר כרמית שהבדיקות למצלמות בוצעו בשנת 2011 בהולנד. הממצאים היו קשים, ולמעשה ההולנדים התנערו מבדיקות אלו וטענו שהסתמכו על בדיקות שבוצעו בגרמניה בשנת2003. מבדיקות אלה אין דו"ח בנמצא. בדיקה נוספת נעשתה בבלגיה בשנת 2009, אך הבדיקה לא היתה מקיפה כנדרש בתקן. נמצא שהתקן שהעניק מכון התקנים למצלמות ריק מתוכן ולא ניתן להצביע על אמינות המצלמות בהסתמך על תקן זה. נבקש מבית המשפט לתקף את אמינות המצלמות בניסוי עצמאי של משטרת ישראל".
השופט בכר קיבל את עמדת המשטרה, שהתנגדה לבקשה לחקור את פיליפסון על הדברים, בטענה כי הדבר יפגע ב"חופשיות" של הבעת דעות בדיונים פנימיים. השופט סבור כי דברי התובעת הראשית של המשטרה כפי שנאמרו, הינם "סברה" בלבד והבעת דעה בלתי מקצועית, אשר לא היא תכריע את שאלת אמינות המצלמות. השופט קבע למעשה כי פיליפסון אינה מוסמכת לקבוע האם הליכי אישור המצלמות בישראל ובדיקתן, כולל קבלת תו התקן, היו תקינים, וכי מדובר בשאלה לדרגים מקצועיים הנדסיים במשטרה ובמכון התקנים.
אלא שהחלטה שיפוטית זו מתעלמת משלוש עובדות. אחת: פיליפסון היא הממונה על התביעה המשטרתית, כך ש"דעתה" ניזונה מעמדת הדרגים המקצועיים ומדעת התביעה בתיק, ומשקפת אותם. שנית, דברי פיליפסון בדיון ה"פנימי" נוסחו באופן עובדתי: כפי שצוין, היא דיברה על ניסויים שלא נמצא להם תיעוד ולפיכך לא ניתן להוכיחם, מה ששם את המשטרה לדבריה "במצב מביך". שלישית, התביעה המשטרתית סבורה כי עדות המומחה ממכון התקנים בבית המשפט לא היתה משכנעת, וכך התבטאה לא רק פיליפסון – אלא גם התובעים המנהלים את התיק בעצמם, אשר אמרו זאת בבית המשפט ומסיבה זו ביקשו כי המשטרה תערוך למצלמות ניסויים עצמאיים, במקום הניסויים הלא מתועדים עליהם התבסס לכאורה תו התקן למערכת.
השופט בכר ציין כי כבר בהחלטה קודמת, מחודש נובמבר, הוא דחה בקשה של ההגנה לקבל את פרוטוקול הדיון במשרד לביטחון הפנים (עו"ד גונן השיג לאחר מכן את המסמך עצמאית). לדברי השופט, "הפרוטוקול איננו חלק מחומר החקירה, כי מדובר במסמך פנימי אשר חשיפתו אינה משרתת את ההליך המשפטי ורק תפגע שלא לצורך בדיונים פנימיים עתידיים".
השופט סבור גם כי "לא הובהר דיו… מדוע אימרות החוץ הנ"ל (של ניצב משנה פיליפסון ובכירים אחרים במשרד לביטחון הפנים) מהוות ראיה, להבדיל מהבעת דעה. סבורני כי תוכן הדברים שנאמרו על ידי העדים אינם יכולים לכשעצמם לתרום לשאלה שבמחלוקת, אף אם יוכחו כי אלו אכן נאמרו על ידי אומרם. מדובר בהבעת דעה ולא בראיה, יהיה מעמדם של אומרי האימרה בכיר ככל שיהיה".
פרשת ההגנה בתיק תימשך השבוע, איפוא, ללא עדות ראש התביעה, כאשר בית המשפט מסרב להתייחס לפרוטוקול הדיון בנושא המצלמות במשרד לביטחון הפנים כרלוונטי.
במשטרה אומרים שלא באופן רשמי, כי לפי עמדתם המחלוקת בתיק בבית המשפט היא על תו התקן למצלמות (האם ניתן על בסיס הליכים תקינים או לא תקינים) ולא על אמינות המצלמות. לעמדת המשטרה, דברי פיליפסון בדיון הפנימי התייחסו להליכי אישור תו התקן שאינם בתחום מומחיותה, בעוד שמבחינת אמינות המערכת, נטען כי במאות ניסויים של המשטרה הוכח כי סטיית המערכת 3 קמ"ש, בגדר המותר.
ממשטרת ישראל נמסר: "מדובר בפרוייקט שיעילותו הוכחה ובמקומות בהן מוצבות מצלמות א-3 קיימת ירידה בכמות תאונות הדרכים והוכח במחקר אובייקטיבי כי ישנה ירידה גם במהירות הנסיעה. לכאורה מדובר בפרוטוקול שחלק מאמירותיו מוגש באופן חלקי המוציא דברים מהקשרם. בתי המשפט השלום והמחוזי פסקו כי אין באמירות שנאמרו בפגישה כדי להוות ראיה או חומר חקירה וכי מדובר לכל היותר בסברה או הבעת דעה".
