רשימת פילבר

במשטרה מכירים כבר שנתיים את הסיפורים על הסיקור האוהד לו זכה ראש הממשלה בנימין נתניהו באתר "וואלה", אל מול החברות "האמיצה" עם הבעלים של האתר, שאול אלוביץ'. החוקרים הבחינו כמובן גם בצילומים המחמיאים של שרה נתניהו במדור הרכילות המדשדש של האתר. אבל חוקרי המשטרה, אשר נחשפו בחקירה של הרשות לניירות ערך אל מחסומי הרפורמות שנוצרו מאז כניסתו של נתניהו לתפקיד שר התקשורת, ומינוי שלמה פילבר למנכ"ל המשרד, חושדים כעת כי מתת המיליונים שהניב אלוביץ' מההקלות למונופול התשתיות של בזק והמיזוג שלה עם YES, ניתן עבור תמורה גדולה בהרבה מאשר כותרות אוהדות וצילומים מחמיאים.

כמי שמכירים היטב תכונות אופי מסויימות של בני הזוג נתניהו, החוקרים יודעים שגם חברות קרובה (המוכחשת) אינה מספיקה כדי לגרום לראש ממשלה כמו נתניהו לגרוע מהציבור הרחב מאות מיליונים אשר היו אמורים להתקבל מהתאגיד של אלוביץ'.

אז אמנם תיק 4000 מסייע משפטית לתיק 2000, במובן הזה שהוא מצביע על שיטה: הטבות כלכליות לגורם תקשורתי תמורת סיקור אוהד לראש הממשלה ובני משפחתו. אבל התמקדות באובססיה של בני הזוג נתניהו בנושא התקשורת כמניע להטבות רגולטוריות בהיקפים של מאות מיליונים, מהווה סוג של התקבעות במתחם הנוחות של הרכילות. חוקרים מקצועיים אמורים לראות הרבה מעבר. ואכן, תיק 4000 טומן בחובו כעת סימן שאלה גדול הרבה יותר, הוא עוסק בכל מה שנתניהו באמת קיבל, מעבר לסיקור האוהד, בתמורה לעצירת הרפורמות של משרד התקשורת במונופול התשתיות של חברת בזק.

ל"פוסטה" נודע כי סימן השאלה הזה מעסיק את חוקרי המשטרה אשר פתחו למעשה במצוד חשאי אחרי כסף גדול שעבר לכאורה מאלוביץ' אל בנימין נתניהו. כדי להצליח במצוד הזה הם רתמו גם את חוקרי הרשות לאיסור הלבנת הון, אשר חולשים על מאגרי מידע פיננסים חובקי עולם. מטעמים מובנים, פרטים מדוייקים על ממצאי המצוד הזה בלתי אפשרי לקבל כעת, אבל המעצרים השבוע והחקירות האינטנסיביות של גורמים רלוונטים אמורים לקדם את החוקרים אל המטרה.

מהבחינה הזו, מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, עד המדינה שלמה פילבר, אמור לספק לחוקרי המשטרה עדויות מפורטות על מה שנתניהו עשה למען מונופול התשתיות של אלוביץ באמצעותו, לטענתו מבלי שהיה מודע למניעים הנסתרים של נתניהו ומבלי שהוא עצמו קיבל תמורה מיוחדת. ועדיין, ספק אם פילבר יודע מה באמת קיבל נתניהו מעבר לאותו סיקור אוהד.

מי נתן את ההוראה

לפי הפרסומים השבוע, עד המדינה פילבר טוען כי הוא נחשף למניעים הנסתרים של נתניהו רק בחקירה של הרשות לניירות ערך בשנה שעברה, אולם אז הוא בחר להמשיך להחזיק בגרסה שלו לפיה הוא פעל במשרד התקשורת ממניעים מקצועיים בלבד, הגם שהם היו על דעתו של שר התקשורת נתניהו.

המעצר המחודש השבוע אחרי ארבעה חודשים, לצידם של בני משפחת אלוביץ, בכירי בזק וניר חפץ, סמוך כל כך לסערת סיכומי חקירת המשטרה בתיקי נתניהו, חידד את התובנות אצל פילבר והוא רמז על כך לחוקרים. אלה כבר לא היו צריכים להפגיש אותו עם קלישאות כמו עצורים מפחידים בחצרות מדכאות של בתי מעצר כדי להתקדם בחקירה, להיפך, חשודים שיש פוטנציאל לגייס אותם כעדי מדינה אסטרטגים מקבלים במשטרה יחס מחבק, תאים סטרילים, אוכל טוב ושיחות טלפון עם קרובי משפחה.

בשיאו של המשא ומתן הפילו עליו החוקרים את הפצצה על המעצרים של חפץ ואלי קמיר ב"פרשת גרסטל", ועכשיו פילבר אשר ראה בעיני רוחו את קריסת המדינה כולה, מיהר לחתום על ההסכם הנדיב שהוצע לו.

פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, ליאת בן ארי, שמרכזת את כל תיקי נתניהו, היא זו אשר אישרה את הגיוס שלו כעד מדינה, לבקשת היחידה למאבק בפשיעה כלכלית (יאל"כ – להב 433), בפיקודו של תנ"צ אלי אסייאג. עוד לפני קבלת האישור הוא כבר החל לשדר כי בעקבות המעצר הקודם הוא הבין שנתניהו ניצל לרעה את ההערצה ארוכת השנים שלו אליו, ותמרן אותו לפעול בכפוף לאינטרסים האישיים שלו. בעיקר הפריעה לפילבר העובדה שהוא פעל למניעת רפורמה שאמורה להטיב עם תושבי המדינה בתמורה לפולחן האישיות של נתניהו ובני משפחתו באתר "וואלה".

חלק מהדברים עליהם מדווח כעת פילבר לחוקרים מפורטים למעשה בהרחבה בדו"ח מיוחד של מבקר המדינה מחודש יולי 2017, "היבטים בפעולות משרד התקשורת לאסדרת מגזר התקשורת הנייחת", אלא שהוא אמור להסביר כעת ממקור ראשון את פשר המחדלים הגובלים בפלילים כפי שנחשפו בדו"ח, ובעיקר להצביע על התשובה לשאלה הנצחית – מי נתן את ההוראה.

פילבר חושף את החוקרים לתהליך קבלת ההחלטות המרתק של נתניהו בתפקידו כשר התקשורת. נתניהו הוכתר כגאון כלכלי מאז ימיו כשר אוצר בממשלת אריאל שרון, אז הוא לימד את החברה הישראלית פרק חשוב בדילול המגזר הציבורי, קיצוץ קצבאות, שבירת מונופולים וחיזוק תחרות חופשית, אלא שבשנתיים בהן הוא כיהן כשר תקשורת הוא שינה את משנתו הכלכלית והתנהל במשרד כנציג האוליגרכים.

בתמצית, חוקרי משרד מבקר המדינה חשפו כי מיד לאחר המינוי של נתניהו לשר התקשורת בשנת 2014 הוא פיטר את מנכ"ל המשרד ומינה תחתיו את פילבר, שעם כניסתו לתפקיד עצר את הרפורמה שנקבעה בקדנציה של השר הקודם, גלעד ארדן. הרפורמה נועדה לבטל את הדואופול של בזק והוט על התשתיות הפיזיות אשר מעבירות לבתי האזרחים בישראל קווי טלפון ואינטרנט, במטרה לאפשר גם לחברות אחרות כמו פרטנר, גולן טלקום ועוד, לספק אף הן שירותים דומים על אותן התשתיות, מה שאמור להגביר את התחרות ולהוזיל את המחיר. כל חודש שהמונופול נותר על כנו מרוויחה בזק עשרות מיליוני שקלים עודפים.

עוד נחשף בדו"ח המבקר, כי בניגוד למדיניות המנכ"ל הקודם, ועמדת אנשי המקצוע שנותרו במשרד, פילבר פעל לאשר גם את המיזוג בין בזק לבין חברת הבת שלה, YES. במסגרת מדיניות ההפרדה התאגידית של משרד התקשורת דרשה ההנהלה הקודמת של המשרד להפריד בין החברות, בין היתר כדי שהפסדים גדולים בהיקף 170 מיליון שקל של חברת YES בשליטת אלוביץ לא יכללו במאזן של חברת בזק, שבשליטה משותפת של אלוביץ (25 אחוז) וציבור המשקיעים. פילבר אישר את המיזוג במהלך חד צדדי חשאי, תוך שהוא מקיים התכתבות חשאית עניפה עם הנהלת בזק בלבד מאחורי הגב של הנהלת משרד התקשורת, משרד האוצר והרשות להגבלים עסקיים.

המבקר אמנם התקשה להצביע על מעורבותו הישירה של שר התקשורת נתניהו בתהליך קבלת ההחלטות בלשכת מנכ"ל, אבל הוא כן הצביע על ניגוד העניינים המובנה בו מצוי נתניהו כשר תקשורת שאמור לקבל החלטות בענייני "חברו הקרוב" אלוביץ'. מכאן נבעה התפטרות נתניהו מהתפקיד שעבר זמנית לצחי הנגבי עד למינוי של השר הקבוע הנוכחי, איוב קרא.

על פרשות חיזוק המונופול של בזק והמיזוג החשאי שלה עם YES, תיק 4000, מצאה הרשות לניירות ערך תשתית ראייתית להגשת כתב אישום פלילי בשלל עבירות מרמה והפרת אמונים נגד פילבר, אלוביץ ובכירי בזק, מבלי שנתניהו נחקר כלל, משום מה. עכשיו, במסגרת אותו תיק 4000, חוקרי המשטרה מסתערים על המתת שניתן לשני מקבלי ההחלטות הבלעדיים במשרד התקשורת בתקופה הרלוונטית – נתניהו ופילבר – כחלק מחקירת עבירות שוחד שרק קצה הקרחון שלהן הוא הסיקור המלטף ב"וואלה", וסופן מי ישורנו.

הפרלמנט של ישועה

אחד האנשים שנחשפו בפרשה הוא מנכ"ל "וואלה", אילן ישועה. בתחקיר המכונן של גידי וייץ ב"הארץ" תואר ישועה כאיש הקשר בין לשכת נתניהו לבין אחרוני העורכים והכתבים באתר. בחקירות פתוחות מספק ישועה לחוקרי המשטרה מידע רב על הנגישות של אנשי נתניהו לאתר, ולא חוסך מהם את שבטו גם בעימותים בחדרי החקירות. ניר חפץ, שנהג להעיר לו אז ברמת הכיתובים לתמונות של הגברת נתניהו ובניה הסלבריטאים, ודמותו הילכה עליו אימים כמי שעוד עשוי להחליף אותו, חטף ממנו בעימות במשטרה את כל הציטוטים ההם שנחרתו היטב בזכרונו.

העובדה שישועה לא נחקר באזהרה מחזקת את המידע על כך ששירותי התוכן שניתנו למשפחת נתניהו ב"וואלה" המצוי בשליטת בזק של אלוביץ', אינם עומדים בראש מעייניהם של החוקרים, אשר מחפשים כאמור את הכסף הגדול של הרפורמות.

תחת ניהולו של ישועה, ב-2009 בזק רכשה את האתר "יד2" ב-156 מיליון ומכרה אותו בשנת 2014 לקונצרן הגרמני אקסל שפרינגר במחיר שיא של 800 מיליון שקל. על רקע העסקה הפנומנלית הזו הפך ישועה, מלח הארץ שגדל בשכונת שפירא ונותר איש עממי בהלכותיו, לאחד האנשים הפופולרים בפרלמנט הפנסיונרים החביבים אשר רובצים מדי יום שעות ארוכות בסניף "ארומה" שבבניין "וואלה" ברחוב אבן גבירול.

ישועה מרבה לרדת ממשרדו לקפה האהוב עליו, ואז הם לא מפספסים אותו והוא אינו מתעלם מהם. אבל השמחה הגדולה עקב העסקה שהפכה גם אותו לאיש עשיר, יש להניח, התהפכה בחודשים האחרונים לדאגה עמוקה לעתידו. "הבוס שלך אלוביץ' נעצר, תשמור על עצמך", אמר לו לאחר גל המעצרים בנומבר אחד מחברי הפרלמנט, וישועה השיב לו בנונשאלנט המאפיין אותו, "אל תדאג, אם מזמינים אותי לחקירה אני אומר הכל". הבטיח, וקיים.

ארדן ואלשיך

אם ישועה מעניין את החוקרים, הרי שגלעד ארדן אמור לעניין הרבה יותר את הציבור הרחב, ואת הבראנז'ה התקשורתית שהוא מנהל איתה יחסי אהבה שנאה מובהקים. מה מרגיש היום ארדן, שנתניהו ופילבר חסמו בגופם את הרפורמות המקצועיות שלו במשרד התקשורת לגבי בזק (ותאגיד השידור "כאן"), ובמקביל הוא עצמו משמש כשר לביטחון פנים שפקודיו במשטרה מנהלים את החקירה הדרמטית נגד מחליפו בתפקיד, שהוא גם ראש הממשלה הנערץ עליו. ואם בזה לא די, הרי שהמפכ"ל שהוא מינה פותח לו את כל האמת העצובה בראיון ל"עובדה".

ארדן הוא פוליטיקאי איכותי יחסית שלא מדבר, כזה שגם כאשר הוא מדבר הוא לא באמת מדבר, אבל שווה להמתין לראיון הנוקב הראשון שגלעד ארדן יעניק יום אחד, אם בכלל.

בינתיים אפשר לחזור ולהתענג על אותו ראיון של המפכ"ל רוני אלשיך, שכל הפרשנים הסבירו בידענותם המופלגת כי היתה טעות חמורה לעשות אותו, כפי שהוא נעשה. בדיעבד מתברר שאלשיך עשה את הדבר הנכון ביותר כמפקד אמיץ אשר גונן בגופו ולשכתו על חוקרי יאח"ה האנונימיים, ימים ספורים לפני הגשת סיכומי החקירה. "יצא גבר", אמרו עליו בכנס העשור ללהב 433. קשה לדמיין כיצד היו מתקבלים הסיכומים ללא אותו ראיון שהכין את הציבור לדרמה הפלילית שנכונה לראש הממשלה מאז עד היום.

זה שבכנסת המפכ"ל חשף מקורות בכך שהפיל את תחום ההדלפות בלעדית על עורכי הדין, זה כבר חשבון שצפוי לו עם לשכת עורכי הדין, שעוד תבקש הסברים על הניסוח הלא מדוייק הזה. מה שנכון לומר הוא, שמוסד ההדלפות בגבולות הטעם הטוב הוא אחד מאבני היסוד הבלתי פורמליות והחיוניות של הדמוקרטיה, עוד אלמנט שהמפכ"ל מהשב"כ ישכיל להבין ולחיות איתו בהמשך חייו המקצועיים בחברה האזרחית.

מודל ההשחתה

השם ניר חפץ מצית את הדימיון לכל עיתונאי כמעט. היהירות והשחצנות שמשתלבות היטב בגובהו הרם, בכוחנות, בסנטימנטים הקפואים. אפשר לקרוא הכל גם בשפת הגוף שלו כאשר הוא יושב בתא הכבוד בטדי ליד שני המורמים מעם האחרים, אלי טביב ואלי אוחנה, אלה עם הכוסית והסיגרים, שבחרו בו ליועץ התקשורת שלהם.

חפץ מילא בעבר שורה ארוכה של תפקידים עיתונאיים בכירים בקבוצת "ידיעות" כעורך המקומונים "מה בפתח" ו"ידיעות תל אביב", ואף שימש שנים רבות כעורך הראשי של רשת המקומונים "ידיעות תקשורת". הוא נחשב לעורך נוקשה וכוחני ביותר, אחד שניהל את מערכות העיתונים שלו תוך כדי ניהול "קרבות רחוב" עם עיתונאים ועורכים בכירים.

בתקופתו שימשה הרשת כ"חצר האחורית" לקידום האינטרסים של קבוצת "ידיעות" באמצעות כתבות סינדקציה מחמיאות לפוליטיקאים ממרכז הליכוד בעיקר, שהמו"ל נוני מוזס חפץ ביקרם ולא היה מסוגל לכפות אותן על העורכים החזקים שניהלו אז את מערכת העיתון.

כחלק מתהליך ההשתלטות של מוזס על תחום התוכן בעיתון, הוא פירק את מחלקת התחקירים האגדית של מרדכי גילת. במקביל עזבו עורכים עצמאיים כמו דורון גלעזר ואחריו גם רות יובל. במקומם מונה לעוןרך הראשי רפי גינת, שמינה את חפץ לעורך מגזין "7 ימים" היוקרתי. אחרי כשלוש שנים חפץ ראה את עצמו כמועמד מוביל לתפקיד העורך הראשי של העיתון, אבל כאשר לתפקיד מונה העורך הנוכחי רון ירון עזב חפץ בטריקת דלת.

לפני שעבר סופית לתחום הפרסום והיעוץ הפוליטי הוא מונה לקדנציה קצרה כעורך עיתון "מעריב" באחת התקופות החשוכות ביותר של העיתון, וסיים את תפקידו סמוך לקריסת העיתון וקריסתו העסקית של המו"ל נוחי דנקנר. בחסות קשריו עם ראש הממשלה, ובמיוחד עם שרה נתניהו, הוא הקים משרד יחסי ציבור משגשג עם לקוחות מוסדיים, שבמסגרתו הניע את הסיקור המלטף לנתניהו ב"וואלה".

עם מעצרו השבוע נכתבו אינספור סיפורים עליו ועל הביוגרפיה המקצועית שלו, שמשקפת למעשה את התהליך של השחתת העיתונות בישראל, ובמיוחד את זו המעולה שהיתה פעם ב"ידיעות אחרונות".