בית המשפט העליון קיבל (2.2) חלקית ערעור שהגישה המדינה על שחרורו למעצר בית של דניאל בן הרוש, צעיר מירושלים הנאשם בתקיפה חמורה. בכך יצאו כולם מרוצים: מצד אחד, המשטרה והפרקליטות הצליחו להבהיר עקרונית נושא שעולה לא פעם במהלך ניהול תיקים – אפשרות חתימת מתמחה על הצהרת תובע, במקום עורך דין. מצד שני, עו"ד אלי כץ, סנגורו של בן הרוש, השאיר את הנאשם מחוץ למעצר.
בן הרוש (21) השתתף ב-26 בינואר במסיבת גיוס לצעירה, ואיתו כ-35 צעירים נוספים. את המסיבה ארגנה חברתה הצעירה של הצעירה, שלקראת השעה שלוש וחצי לפנות בוקר קראה לאחיה כדי שיאסוף את ציוד הקריוקי. לפי כתב האישום שהוגש על ידי התובע המשטרתי, מתמחה דרור אביטל, האח הגיע עם שני חבריו, ניגש לבן הרוש וביקש ממנו את המיקרופון בו החזיק. נטען כי בתגובה בן הרוש התרומם, הצמיד ראשו לזה של המבקש. המבקש ניסה להרחיקו, בן הרוש דחף, ומכאן התפתחה קטטה רבתי שבה השתתפו גם דור סיטון ושחר תמיר, הנאשמים יחד איתו. הקרב כלל מכות, בעיטות, אגרופים ובקבוקים מנופצים, והסתיים בפציעות של אדם אחר ושני חבריו של בן הרוש, כמו גם בבריחה של שלושת הנאשמים מהמקום.
לאחר הגשת כתב האישום, בית משפט השלום בירושלים האריך את מעצרו של בן הרוש, שנחשב לנאשם המרכזי, למרות טענת עו"ד כץ לפיה על הצהרת התובע חתם מתמחה ולא עורך דין, בניגוד לחוק הסדר הפלילי.
ב-1 בפברואר ערער עו"ד כץ למחוזי, ועמד על דעתו כי יש פגם בהצהרת התובע. התובע המשטרתי טען כי אין ממש בטענה: אמנם הסדר הפלילי אכן מחייב חתימה של עורך דין, אולם היועמ"ש הסמיך גם מתמחים לעשות כן. השופטת תמר בר אשר קיבלה את טענות הסנגור, ובן הרוש שוחרר בתנאים מגבילים.
במשטרה התעקשו וטענו כי פרשנות בית המשפט המחוזי מוטעית. מאחר שהמחלוקת בעניין זה שבה בלא מעט תיקים (הן לגבי מתמחים משטרתיים והן לגבי מתמחים בפרקליטות), המשטרה עתרה בשיתוף הפרקליטות לבית המשפט העליון, על מנת לקבל פסיקה חד משמעית בעניין. "היה חשוב לנו להבהיר את הנקודה", נמסר מהמשטרה. "מדובר בעניין עקרוני, ורצינו החלטה עקרונית. יש החלטה מפורשת של היועץ המשפטי לממשלה שמסמיך גם מתמחים לחתום על הצהרת תובע, ומאחר שפעלנו לפי הספר והיה ברור לנו שלא נפל פגם בהצהרת התובע, הוחלט לפנות לעליון כדי שאחת ולתמיד תובהר הנקודה".
ב-2 בפברואר הובהרה הנקודה. השופט עוזי פוגלמן קבע חד משמעית כי חוק הסדר הפלילי אמנם מחייב חתימת עורך דין על הצהרת תובע, אולם תיקון בחוק "מורה, כפשוטם של דברים, כי הוראות סעיף 60, בדבר חלוקת הטיפול בתיקים אינן חלות על תובע שהוסמך על היועץ המשפטי לממשלה…".
לפיכך פסק השופט פוגלמן כי לא נפל פגם בהצהרת התובע, אולם עם זאת החליט כי מאחר שבן הרוש כבר שוחרר, אין טעם להחזירו למעצר. כאמור, הוא הותיר את ההחלטה בנושא בידי בית משפט השלום.
ב-7 בפברואר ביקשה התביעה מבית משפט השלום להחזיר את בן הרוש למעצר. עו"ד כץ התנגד: "הוא משוחרר שבוע ימים, ולהחזיר אותו למעצר זה מנוגד להלכות". השופט דוד שאול גבאי ריכטר קבע כי לנוכח חלקו באירועים ועברו הפלילי של בן הרוש, "מצב הדברים בעניינו אינו פשוט כלל ועיקר". עם זאת, הסביר שאינו יכול להתעלם "מהכלל כבד המשקל שלא על נקלה יוחזר אדם למעצר לאחר ששוחרר. כבוד השופט פוגלמן קבע בעניינו של משיב זה כי לא יוחזר למעצר, למרות שעמדת המדינה התקבלה שהועלתה בהקשר להצהרת התובע. לפיכך, לא סברתי כי ניתן לשנות את מצב בו נתון המשיב".
עו"ד כץ מסר בתגובה: "התמונה המתגלה כאן עגומה, מסלול עוקף חוק בהובלת ראש מערכת אכיפת החוק. החוק קובע כי בעבירות פשע צריך לטפל עורך דין. היועץ המשפטי לממשלה, משיקולי תקציב, עוקף זאת ומסמיך מתמחים חסרי ידע לטפל בתיקים הגדולים מכפי מידתם, והכול בניגוד לחוק. יש לשקול מחדש נוהל פסול זה.
"לגוף התיק, מרשי וחבריו הותקפו על ידי חבורת שיכורים והגנו על עצמם. לא תמיד מי שנפצע קשה יותר הוא הצד הצודק, ותפרים בראש אינם בהכרח עדות לחפות".
