השבוע הזה מרגיש חובה לעסוק בסיכומי חקירת המשטרה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם התייחסות מיוחדת בפתיח ליד ימינו ח"כ דוד אמסלם.
ראש הקואליציה אמסלם כינה מעל דוכן הכנסת את איש האופוזיציה, יאיר לפיד, "שטינקר", "מלשין", והטיח בו עוד בליסטראות כמו "למלשינים אל תהי תקווה", על כך שהעז למסור עדות במשטרה נגד נתניהו בתיק השוחד שקיבל לכאורה מהמיליארדר הישראלי ארנון מילצ'ן, או אפילו יזם את מסירת המידע למשטרה רחמנא ליצלן.
אלו לא רק המילים, אלא המוזיקה, הדרך בה התבטא ח"כ אמסלם, הפוזה אם תרצו. "כילד לימדו אותי שלא מלשינים", אמר בתסכול כאילו הוא עדיין תקוע בתחתית החברה ולא אחד המחזיק בתפקיד בכיר באליטה החדשה. הילדות העשוקה של אמסלם, כבר כתבתי כאן פעם, עברה עליו בשיכונים של קריית יובל בירושלים, שם הוא גם השכיל ולמד כלכלה ומינהל עסקים בזכות תוכניות של המדינה לאפליה מתקנת, ואף נבחר בליכוד כסוג של נציג שכונות.
רק שבחודשים האחרונים, מאז שהתברר כי אמסלם משתייך לכנופייה הפרלמנטרית שמקיפה את החשוד נתניהו, הוא מתחבר דווקא לסולם הערכים החתרני של השכנים העבריינים מ"כנופיית הקטמונים" הזכורה לשמצה. כך הוא הצטייר בעיניי כבר אז, כאשר דחף באגרסיביות עם החשוד הנוסף ח"כ דוד ביטן את החוקים שנועדו להחליש את משטרת ישראל – איסור חקירת ראש ממשלה, וביטול סמכות המשטרה לסכם חקירות.
המטאפורה החדשה אמסלם הרבה יותר מבאסת, והטיב לתאר אותה ניצב בדימוס יואב סגלוביץ, המייסד של להב 433 אשר הצטרף למפלגת "יש עתיד" של לפיד. בראיון לגל"צ הוא אמר, כי "בזמן שהקשבתי לנאום של אמסלם היה נדמה לי שאני בהאזנת סתר לארגון פשע". מה שמזכיר ימים אחרים בעולם הפשע, שכאשר אסיר הגיע לבית סוהר הוא לא היה נכנס לאגפים לפני שהיה שולח את פרוטוקול המשפט שלו לחצר המרכזית, שם היו בוחנים מנהיגי האסירים אם הוא עד תביעה בתיק שלו לפני שאישרו את כניסתו לאגף. עושה רושם כי המבחן הזה, שעבר מהעולם לאור המהפכה הארגונית בשב"ס ולנוכח מתקפת עדי המדינה בעידן ארגוני הפשיעה, מוצא לו מקום של כבוד בכנסת ישראל שבה שולטים ח"כים כמו אמסלם, ביטן, ארז חזן, נאוה בוקר, אפילו שרת התרבות מירי רגב משתייכת לקליקה הרעשנית הזו, עם כל הכבוד לרזומה הצבאי המפואר שלה. לידיעת מודיעין הרשות להגנת עדים, שבלשיה מלווים 24/7 עדי המדינה ואוספים מידע על אויבים פוטנציאלים שלהם.
הרשתות החברתיות התפוצצו לאחר פרסום סיכומי החקירה, מה שהשתקף היטב בתוצאות הסקרים. הימין נאחז במנהיג הסורר, השמאל מגונן על לפיד בחמיצות. בפיד שלי מעודדים בחירוף נפש קיברנטי את נתניהו, חרף הסיגרים, השמפניות, התכשיטים, הביגוד היוקרתי, הפיק אנד רול באמצעי התקשורת (כיווץ ערוץ 10 ומיזוג ערוץ 2) והחוקים המיטיבים עם חברים אוליגרכים מאמריקה והודו הרחוקה.
הכל משום שהאריסטוקרט הנחשק עם השיער האפרפר סגלגל מדבר אנגלית רהוטה בטרקלינים של האו"ם והקונגרס האמריקאי, כפי שאחינו בשכונות לא יידעו להגות ולא יוכלו להיראות בחיים, הוא הגאווה הישראלית שלהם. אז מה אם האשה שלו פאדחנית, וכנופיית המחוקקים המקיפה אותו היא קרימינלית קומבינטורית. הם "כמונו".
הפאשיזם כבר כאן, וככה הוא נראה משחר ההיסטוריה: המון דורסני (כולל הון ועולם תחתון), שרומס מיעוטים וחוקים בעקבות מנהיג כריזמטי ושיכור כוח המטהר כיסי התנגדות ומקיף את עצמו במאריונטות מהשכבות החלשות. "אני זה העם".
סיכומים והמלצות
מסמך סיכום החקירות בתיקי 1000 ו-2000 הוא בדיוק מודל השקיפות הנדרש כדי להסביר מדוע חייבים לפרסם את סיכומי המשטרה בחקירות של אנשי ציבור, ובכלל.
בניגוד להחשכת המידע המשטרתי אשר היתה נהוגה כאן בשנות הפרוטקציות של מפא"י, המסמך הבהיר והמפורט שחיברו באגף החקירות והמודיעין מלמד על תהליכי שקיפות מתקדמים במשטרה שהיא סופר מקצוענית, גם אם לא מושלמת עדיין. הוא גם מסביר מדוע נאבקה הקואליציה של הליכוד להעביר את "חוק ההמלצות" במתכונתו המקורית, רק כדי להסתיר את העבירות לכאורה אשר מיוחסות לראש הממשלה נתניהו. אכן מסמך קשה לקריאה.
למרבה המזל, חוק ההמלצות שעבר בכנסת לא חל על תיקי נתניהו, גם לא במתכונתו הסופית הרזה אשר העבירה ליועץ המשפטי לממשלה את הסמכות לקבוע, מי הם בעלי התפקידים במשטרה ובפרקליטות אשר יורשו לפרסם תשתית ראייתית שגובשה בסיום חקירה פלילית. היועמ"ש מנדלבליט אמור לקבוע בתוך חודשיים את הנחיותיו החדשות. בינתיים, איזה אזרח שפוי אינו מעוניין לקרוא את סיכומי המשטרה לתיקים של ביטן עם הג'רושים, הצ'יינג'ים וכל גוורדיית הקבלנים היזמים והפקידים המושחתים? בידיו של היועמ"ש מנדלבליט, שמלכתחילה התנגד עקרונית לחוק ההמלצות המקורי, להאציל את הסמכות הנדרשת לבכירי המשטרה עם אופציה להאציל את סמכותם לדרגים נמוכים יותר, וכך הלאה והלאה, עד למשרדי הדוברות הרלוונטים לענייניכם.
בלי קשר, מותר לדמיין איזה מטען ציבורי כבד הניח מסמך הסיכום האחרון של המשטרה על כתפיו של היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, או שמא יש לבדוק את מסת הלחצים שיפעילו בני הזוג נתניהו על האיש שהם הכניסו במו ידיהם ללשכת היועץ המשפטי ברחוב סלאח א-דין בירושלים. זה מהשב"כ שהם הכניסו למשטרה כבר הטיח בפניהם את הרפש שלהם, כיצד ינהג חברם הקרוב משולחן הממשלה?
לנוכח הפולמוס התקשורתי על מהות פרטי החקירה, רק תארו לעצמכם מה היה קורה אם לא היה ניתן פומבי לסיכומי המשטרה. הסיגרים, השמפניות, הויזות, הקומבינות, הכל היה מתפוגג, ולא ידענו כי בא אל קרבם.
בכירים במשטרה חוזרים ומתארים אמנם כי הצוות של הפרקליטה המלווה ליאת בן ארי, פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, עבד בשיתוף פעולה מקצועי הדוק עם ראש אח"ם הפורש ניצב מני יצחקי וחוקרי יאח"ה בשנתיים האחרונות, לרבות ניסוח הודעת הסיכום הממוקדת והמטלטלת. עבירת השוחד, שנדונה כל אותה העת בין צוותי העבודה כללה אינספור שאלות על נושא המתת והתמורה, שתי פעולות שחובה להוכיח אותן כדי לבסס עבירת שוחד. אנשי הפרקליטות שלחו את בכירי החוקרים לקצווי עולם כדי להביא עוד ועוד פריטים ספציפיים של המתת – סוג הסיגרים והשמפניות, עלותם, רישומי המשלוחים, מקומות הבילוי המשותפים. במקביל הם הדריכו את החוקרים לאסוף גם במשרדי הממשלה בארץ מסמכים ועדויות על התמורות – במשרד האוצר ורשות המסים, בשגרירות ארצות הברית, בערוצי הטלוויזיה הרלוונטים כל כך למילצ'ן ונתניהו.
במפגשים פומביים, שפת הגוף של הפרקליטה המוערכת משדרת יחסים אישיים מצויינים עם קציני המשטרה הרלוונטים. ועדיין, בפרקליטות יש מומחיות מיוחדת למחיקת סעיפים מחקירות משטרה, ובעיקר יש להם את הסמכות, לא כל שכן כאשר התיק יעלה ללשכתו בירושלים של פרקליט המדינה, שי ניצן, אשף תיקי אנשי הציבור הבכירים.
במשטרה כבר אומרים, כי למרות שיתוף הפעולה לאורך כל הדרך, ולמרות שבישיבות עצמן לא נשמעו קולות צורמים, תמיד יש בפינות כאלה ואחרים שתפקידם הוא להפריך עמדות מסויימות, במיוחד כעת כאשר יש מי שנבהל מהתגובות לפרסומים. בתיק אריאל שרון חוקרי משטרה מנוסים ובכירים חטפו מקלחת קרה מהיועמ"ש הנכנס דאז מני מזוז אשר נתלה על עמדת מיעוט אחת, של מפקד יאחב"ל דאז יוחנן דנינו, משפטן בהשכלתו אשר נתן אשראי לאמינות של שרון.
נותר רק לקוות כי לא נידרש להשוות את גרירת הרגליים של היועמ"ש לשעבר יהודה ויינשטיין עד לסגירה האומללה של תיקי השוחד והלבנת הון נגד אביגדור ליברמן (הוא מצידו התנהל השבוע בסתלבט ציני טיפוסי מול המשטרה), להתנהלות של היועמ"ש המכהן מנדבליט.
גם אם בכוונתו של מנדלבליט לשנות את המלצות המשטרה בנושא השוחד, או אפילו לסגור את התיק, מוטב כי יעשה זאת בהקדם, לפני שינחתו על שולחנו סיכומי החקירות של תיק הצוללות (3000) הנוראי, ותיק בזק (4000) שאומרים כי הוא הוא הנוראי מכולם.
רק בישראל אזרחים מפגינים ברחובות למען המשטרה ונגד מועצת החכמים המזגזגת של שלטון החוק – בפרקליטות ובמשרדי הממשלה. מהסיבה הזו, במוצ"ש הריייטינג בשדרות רוטשילד שוב יצמח למספרים מוחלטים של אלפים רבים, אלא שהמציאות מלמדת כי ההמונים הללו אינם פוגעים ביחסיות של המספרים בסקרים ובקלפיות.
הון עיתון ושלטון
על תיק 2000 ליהגגו משפטנים ופרשנים מסויימים בזכות חופש העיתונות אשר אמור למנוע היבטים פליליים במשא ומתן בין נציגי התקשורת לגורמי ממשל. הנחת העבודה הזו מתערערת לנוכח מה שהציבור הישראלי נחשף לו בהקלטות שהזמין נתניהו מהשיחות עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, אותן שלף עוזרו האישי ארי הרו במעמד החתימה על הסכם עד המדינה שלו.
אם בנושא תיק המתנות יש איזשהו שיח על מהות הכיבודים שמעניקים מיליארדרים לנציג מספר 1 של השירות הציבורי בישראל, ראש הממשלה, הרי שדווקא בתיק הזה יש גם ערך מוסף להגשת כתב אישום. מעבר למערכת השוחדית המתוארת היטב בסיכומי המשטרה על יחסי התן וקח במשא ומתן הנבזי אשר בגד במיליוני הקוראים של שני העיתונים – "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" – מדובר בהזדמנות יוצאת דופן לעשות סדר באמצעות הפסיקה ביחסים הפרוצים שבין הון עיתון ושלטון.
כמי שערך מקומונים במשך 15 שנה אני יכול לספר איך העיתונות המקומית בישראל הושחתה עקב דילים מהסוג הזה בדיוק, בין מו"לים רודפי בצע שפעלו בשירות ראשי ערים. בעקבות התהליך הזה נפגעה זכות הציבור לדעת, והושחת מאוד השלטון המקומי, שרבים מנבחריו עשו ככל העולה על רוחם בהיעדר ביקורת מקומית מקצועית ועניינית. עד כדי כך "השתינו מהמקפצה", שראשי ערים עצמם הקימו מקומונים אשר הריצו אותם לשלטון, נתניה וטבריה למשל, תוך שהם רומסים מקומונים מופלאים שסיפקו תחקירים מרתקים על הנעשה בעירם.
ראשי ערים, כמפרסמים הגדולים ביותר במרחב העירוני, העבירו מודעות למקומונים מטעמם בלבד וייבשו מקומונים בלתי תלויים. הם אף העבירו מסרים למפרסמים גדולים אחרים, בעיקר קבלני בנייה, באיזה מקומונים יש לפרסם ובאיזה לא. בעיקר הם מנעו מודעות שוות ערך ממקומונים שפרסמו תחקירים על הרשות המקומית ועל בנייה לא מבוקרת של מגדלים ובחופים. במסגרת מאבקי ההישרדות פוזרו מערכות עיתונאיות מקצועיות שלמות והמקומונים של פעם הפכו בעצמם למקומונים מטעם.
את התוצאה העצובה של האנרכיה הזו ניתן לראות בריבוי החקירות וההרשעות של ראשי ערים. פסק דין פלילי מנומק על יחסי עיתון שלטון בתיק 2000 אמור לספק סרגל ערכי משפטי גם ליחסים המתפרעים שבין נושאי תפקידים ציבוריים לבין מפיקים, גופי שידור, בעלים של אתרי אינטרנט ומוציאים לאור של עיתונים.
יצא גבר
בשיא הכאוס, למחרת פרסום סיכומי המשטרה, בלהב 433 ערכו ערב יחידה חגיגי לציון 10 שנים ליחידת העילית שהוקמה ב-2008 בהמשך לחוק המאבק בארגוני פשיעה, עקב גל החיסולים בין הארגונים הגדולים הראשונים אשר גלגלו מאות מיליונים והיו על סף חדירה למסדרונות השלטון, שהוא בעצמו השחית את עצמו לדעת עם פרשות דרעי, שרון, אולמרט, קצב וכל השאר.
באוויר הערב החגיגי הסגור ריחף מן הסתם קו הגמר של שלב א' בחקירות ראש הממשלה הנוכחי, הגם שללוחמי היחידה יש מספיק חוויות אישיות להחליף בערב מרגש שכזה עם סיפורים קטנים שנלחשו או עברו בקריצת עין. דבר אחד כנראה לא היה שם, הפעם, פלירטוטים, נשיקות, ואחיזות, בין קצינים לשוטרות.
גם על הראיון של המפכ"ל אלשיך דיברו. בנוגע למעקבים אחרי חוקרי תיק נתניהו, היו שאמרו שכאיש איסוף בשב"כ הוא עדיין מערבב מודיעין קשה ומוחשי ככל שיהיה עם משמעותו בדיני הראיות, ומציג אותו כעובדות. אכן נמצאו סימנים מוחשיים למעקבים מתחום הסייבר ופעילות הסיגינט – יירוט של אותות אלקטרוניים והפקת מידע מודיעיני מתוכם.
יחידת הסייבר המתקדמת מאוד של המשטרה בודקת את הממצאים, לרבות הקשר העסקי של החשוד העיקרי עם מדינת ישראל, ואם יתברר הקשר הזה ייפתח תיק 5000. על דבר אחד כולם מסכימים בלהב 433 כיום, "אלשיך הוא עוף חריג אצלנו, אבל הוא גבר, אם היה צריך שמישהו ידבר לציבור, אז הוא החליט לדבר לציבור".
