במקריות יוצאת דופן, ההקלטה הישנה של שרה נתניהו שפורסמה אתמול (28.1), בה היא נשמעת מתפרצת בזעם על יועץ תקשורת עקב נוסח ידיעה שלא לרוחה, יצאה ביום בו דחה בית המשפט את ערעורו של העיתונאי יגאל סרנה על פסק הדין שחייב אותו בתשלום פיצויים עקב פרסום פוסט מופרך על התפרצות של שרה נתניהו כלפי בעלה.
סרנה הפסיד כזכור בתביעת לשון הרע אחרי שטען בפייסבוק כי שרה נתניהו, במהלך התקף זעם, השליכה את ראש הממשלה מחוץ לרכב השרד במהלך נסיעה של שיירת ראש הממשלה בשעת לילה. שופט בית משפט השלום בתל אביב עזריה אלקלעי חייב את סרנה בפיצויים של 100 אלף שקל, לאחר שלא הביא שום אימות והוכחה לטענתו. שופטת בית המשפט המחוזי, אביגיל כהן, הוסיפה וחייבה את סרנה בפסק הדין שניתן אתמול (28.1) בתשלום הוצאות ושכר הטרחה של פרקליט משפחת נתניהו, עו"ד יוסי כהן, בסך 20 אלף שקל.
השופטת דחתה את טענת סרנה, באמצעות פרקליטיו עו"ד אביגדור פלדמן ועו"ד ליאור אפשטיין, כי מדובר בתביעת השתקה. "החוק הישראלי אינו מכיר במושג תביעת השתקה", כתבה השופטת, אולם לדבריה "גם אם אלך לשיטת באי כוח המערער, ולפיה ניתן לדחות תביעות שיכולות להיכנס להגדרת תביעות השתקה, המקרה שלפנינו אינו נכנס לגדר תביעת השתקה בכל פרמטר שהוא".
"התביעה הוגשה לא בגין הבעת ביקורת או הבעת דעה אלא בעניין פרסום עובדתי – 'מעשה שהיה' (כנוסח הפוסט של סרנה, ז"ק). התביעה הוגשה בסכום מידתי, לפי הסכום הסטטוטורי לפיצוי ללא הוכחת נזק". כמו כן, הוסיפה כי "לא היתה מחלוקת על כך שלפני הפרסומים נשוא התביעה וגם אחריהם, המשיך המערער להביע את דעתו על המשיבים ולא הוגשו תביעות נגדו בעניין".
לדברי השופטת, סרנה "הקפיד להציג עצמו כל הדרך כדוד מול גוליית", אך אין להעדיף צד חלש רק משום חולשתו, וסרנה אינו ראוי להגנת אנדרדוג רק משום יחסי הכוחות כנגד ראש הממשלה ורעייתו. "זו מדינה דמוקרטית וניתן לבקר ראש ממשלה. בית המשפט אינו משמש כמשטרת מחשבות", כתבה, אך "דין אחד לכולם".
לטענת השופטת, "פערי הכוחות במקרה זה אף פעלו במידה רבה לטובת המערער. נתבע המחויב לשלם לתובע פיצוי בגין פרסום עובדתי שלא הוכח כנכון, מכניס ידו לכיסיו ומשלם את סכום הפיצוי מתוך משאביו הרבים או הדלים. במקרה דנן, ביקש הנתבע את עזרת הציבור אשר נעתר לבקשתו. הפיצוי שולם מתוך כספים שאינם שלו. דהיינו, כאשר קיימים פערי כוחות, הם יכולים לשמש גם לטובת הצד החלש".
קביעה נוספת שעולה מפסק הדין היא שחוק איסור לשון הרע אינו מבחין בין המדיה החברתית (פייסבוק) לפרסומים עיתונאיים. "הקביעה אם עסקינן בלשון הרע איננה נגזרת מהשאלה היכן פורסמו הדברים. לסוגיית המדיה במסגרתה מתבצע פרסום יש השלכה בסוגיית הפיצוי".
 |
 |
לא מסולפת, נלעגת
בתגובה לפסק הדין, אומר לפוסטה עו"ד אפשטיין, מפרקליטיו של סרנה, כי "הקביעה שבדיקת עובדות בפייסבוק על ידי כותב פרטי צריכה להיות זהה לבדיקה שעושה כלי תקשורת, היא הוכחה לכך שבתי המשפט לקחו את הצד של השליט".
"סרנה לא פירסם פוסט עובדתי, הוא הביע את דעתו במסגרת השיח הציבורי ונתן דוגמה לטרלול בבית ראש הממשלה", הוסיף עו"ד אפשטיין, "הדוגמה יכולה להיות לא טובה, אך כדי לומר אמת אני לא צריך את החוק שישמור עליי". לדבריו, הגנת החוק נדרשת דווקא במקומות שהאזרח לא מדייק בביקורתו הלגיטימית על השלטון, שכן במסגרת ההגנה על חופש הביטוי, מותר גם להגחיך את ראש הממשלה. "תפקידה של מערכת החוק לוודא שהשלטון ופקידיו יאמרו אמת, הם לא יכולים להתכוון 'בערך'. לאזרחים מותר. יש להם חופש דיבור", טוען עו"ד אפשטיין.
"נכון שלמרות חופש הדיבור, גם לראש הממשלה ולרעייתו יש זכות לשם טוב. השאלה, הזכות של מי גוברת. מערכת המשפט לא העזה לקבל ולו טענה אחת צדדית מטענות סרנה. הפוסט השני (בו נראתה קריקטורה של נתניהו עוצר טרמפים, ז"ק) הוא מאה אחוז לא לשון הרע. השופטת כתבה שה'תמונה' של ביבי מסולפת. היא לא מסולפת, היא מלעיגה. אם הפוסט השני כולו קריקטורה, בדיחות הדעת, כולו לעג לשליט, אז למה גם הראשון הוא לא בחלקו כך, לפחות?".
כי יגאל סרנה הוא עיתונאי. אולי לכותב אחר ברשת היו מתייחסים אחרת?
"אני מסכים שסרנה היה צריך לבדוק יותר, אך בוא נתחיל מהכלל, ולא מהיוצא מהכלל. פסק הדין מחייב את כל עם ישראל ולא עושה אבחנות. הוא קובע שכל מי שכותב בפייסבוק ובמשתמע כל מי שעושה לייק או share, צריך ללכת לבדוק את העובדות בכלים של מערכת עיתון. זה אומר שהסתיים השיח. קבעו את זה גם בית משפט השלום וגם המחוזי. זה משפט שלאורו כולם צריכים לנהוג מחר. הם מחשיכים את הפייסבוק. אם בית המשפט היה אומר שבפייסבוק אי אפשר ולא צריך לבדוק עובדות כמו במערכת עיתון, אבל מחריג את סרנה עם הכלים שלו, היכולות שלו, והמעמד שלו, לא הייתי מערער".
למרות זאת על השאלה מהם הלקחים, שסרנה ככל עיתונאי יכול להפיק מפסק הדין, אומר עו"ד אפשטיין: "סרנה עומד על שלו. הלקח היחיד הוא שהיום במדינת ישראל, צדקו של השלטון הוא השלטון עצמו. סרנה לא צריך שימחאו לו כפיים. אני מעריך אותו על זה".
מי מפחד מתביעות השתקה
בית המשפט המחוזי שדחה את ערעור סרנה, ציין שתי הצעות חוק שהוגשו בעבר אך לא אושרו, למניעת הגשת תביעות השתקה בישראל. האחת, "למניעת שימוש לרעה בהליך משפטי", שהוגשה על ידי חברי הכנסת שלי יחימוביץ', ניצן הורוביץ ואורי אורבך ז"ל, שאבה השראה מחקיקה שאומצה ב-25 מדינות בארה"ב המכונה חקיקת ANTI SLAPP. ההצעה נועדה למנוע הגשת תביעות נזיקיות גדולות בעקבות הבעת דעה או השמעת ביקורת ציבורית לגיטימית.
השנייה הוגשה על ידי ח"כ תמר זנדברג, שהדגישה כי "מרבית האנשים אינם יכולים לעמוד בעלויות הכלכליות ובמחיר הרגשי של הליכים ארוכים ויקרים, להבדיל מהגורמים שמגישים תובענות כאלה, אשר רובם עתירי הון והשפעה דוגמת חברות ענק, תאגידים ואנשים בעמדות כוח, להם משאבים בלתי נדלים כמעט".
כאמור, השופטת כהן דחתה את עצם הגדרת תביעת נתניהו כ"תביעת השתקה", בראש ובראשונה מאחר שהפוסט המדובר לא הוצג כ"הבעת דעה" לדבריה אלא כפוסט המציג סיפור עובדתי שאינו מגובה בעובדות.
