שמה של משפחת מירילשווילי פרץ לתודעה הציבורית בזכות ההצלחה העצומה של ערוץ 14 והבאזז המלווה במחלוקת ציבורית עקב תו הזיהוי הפוליטי המובהק שלו כ"ערוץ הבית" של ראש הממשלה בנימין נתניהו ותומכיו.
בעלי הזיכיון והשליטה בערוץ הם בני משפחת מירילשווילי, רשמית המניות רשומות על שמו של יצחק מירילשווילי הבן, אבל הבעלים בפועל הוא האבא מיכאל "מיכו" מירילשווילי.
מיכו (64) נולד בגיאורגיה ועשה ברוסיה ובחבר המדינות הון עצום בעסקי נדל"ן, קניונים, מלונאות, אנרגיה, תקשורת והימורים. מדובר בהון משפחתי שהוא ניהל עם אביו ואחיו, עד שבתחילת שנות האלפיים הוא הסתבך בתיק רצח, מה שגרר אותו לעימות ממושך עם משפחות פשע ועם המשטר הרוסי.
באוגוסט 2000, האבא משה מיכאל שהיה נשיא קונגרס יהדות גיאורגיה נחטף למטרות כופר. האב שוחרר אחרי יומיים, אבל חודש לאחר החטיפה נמצאו גופות של שניים מהחוטפים, לכאורה, ומיכו נעצר בחשד שהזמין את הרצח. הוא הורשע בעבירות קלות יותר ונדון ל-12 שנות מאסר, אשר קוצרו לשמונה.
ב-2009 כאשר הוא יצא מהכלא הרוסי ועלה לישראל כשבאמתחתו הון עצום.
אחד האנשים שסייעו לו לעבור בשלום את תקופת המאסר ברוסיה, ולהתאקלם במדינת ישראל, הוא בן הדודה שלו, איש העסקים שבתאי אלון אשר עלה מגיאורגיה כבר בשנות ה-70. מעבר להסדר שאלון הגיע אליו עם משפחות החוטפים שנרצחו, מה שסייע להקלה בעונש, אלון שהתאקלם יפה בקהילה העסקית והפוליטית בישראל הכשיר את הקרקע לקראת בואו של מיכו לישראל.
ההון הגדול של מיכו בתוספת הקשרים הפוליטיים שאלון טווה עבורו אפשרו את הלבנת שמו של העבריין המורשע וסללו את דרכה של משפחת מירילשווילי לקבלת הזיכיון להפעלת ערוץ 20, "ערוץ המורשת הישראלי" לשעבר שהפך לערוץ 14, הבית של תקשורת הימין בישראל.
במקביל להשקעות בתקשורת ועסקים נוספים, בן הדודה שבתאי אלון ובנו יוסי אלון היו שותפים ומנהלים בעסקי היהלומים של המשפחה, חברת "יהלומי חושן ארגמן", המקום שבו דרכיהם גם נפרדו בטריקת דלת כעבור ארבע שנים. כיום הם מנהלים תביעות הדדיות על חלוקת רווחים מעסקאות יהלומים בהיקפים של עשרות מיליוני דולרים.
במסגרת התביעה של אלון, שהתקדמה אל שלב תצהירי העדויות בהם חושפים הצדדים את הראיות שברשותם, הוגש השבוע תצהיר העדות הראשית של אלון (16 ספטמבר). בתצהיר, שהגיש אלון האב באמצעות עורכי דינו זוהר לנדה וערן וינר ממשרד ברנע ג'פה לנדה, הוא חושף פרטים פחות מוכרים על תשתית ההון של בן הדודה מירילשוילי, על תולדות הכסף הגדול ועל הנתיבים שבהם אלון סייע למיכו לחבור אל פוליטיקאים בכירים ומקושרים, ובראשם יושב ראש ש"ס אריה דרעי.
"הייתי שותפו, איש סודו ויד ימינו של מיכו מירילשווילי, והאדם הקרוב אליו ביותר. כאשר עלה לארץ הוא הסתייע ברשת הקשרים העסקיים והחברתיים שלי, כדי ליצור קשרים לצמרת המקומית. במקביל רקמנו יחד עסקאות יהלומים שהניבו רווחים של עשרות מיליוני דולרים ויותר, אך לאחר שמיכו צבר הון פוליטי הוא הפנה אליי עורף והתכחש להתחייבויותיו הכספיות כלפיי".
אלון תובע תגמול כספי על עסקת ענק שתיווך למיכו בשנת 2010, במסגרתה רכש מיכו מלאי יהלומים מרוסיה ב"חצי מהערך הריאלי" שלהם ומכר אותם בישראל ובמדינות אחרות ברווח הנאמד ב-100 מיליון דולרים. שבתאי טוען בתביעה, כי לפי סיכומים שאליהם מיכו מתכחש הוא זכאי לדמי תיווך ועמלת מכירות בהיקף של 10 אחוזים, משמע סכום כולל של כ-15 מיליון דולר או 50 מיליון שקל.
אתר "פוסטה" מביא ציטוטים נבחרים מהתצהיר השופך אור על מיכו מירלישווילי, אחת הדמויות החזקות והמסקרנות כיום בסצינה התקשורתית של מדינת ישראל.
"המוח מאחורי עסקי ההימורים"
"אני יליד הכפר קולאשי בגיאורגיה", כתב אלון בתצהיר. "מיכו בן דודתי, הגדול ממני בשנתיים, גדל איתי באותו מקום, ראינו אחד את השני כאחים ודרכנו היו שלובות זו בזו… אני עליתי לארץ בשנות ה-70… מיכו ומשפחתו נותרו בגיאורגיה ורוסיה…
"בתחילת דרכנו גרנו בלוד, לאחר מכן עברנו לצפון תל אביב ולהרצליה. אני איש עסקים, בעבר החזקתי ביחד עם אשתי תמי אלון ברשת ד"ר סנטר, מכונים בתחום הרפואה האסתטית. כחלק מעסקיי בשנות ה-90 הייתי גם ספונסר של קבוצת הכדורגל הפועל לוד. בהתאם, הייתי מקושר מאוד ומוכר בקרב אנשי עסקים, אנשי דת, פוליטיקאים וסלבס".
אלון מתאר איך כחלק מהתאקלמותו בישראל ועיסוקיו הוא התחבר ויצר קשרים עם אישים בולטים. "בין מעגל חבריי הקרובים ניתן היה למנות את השרים לשעבר אריה דרעי, צחי הנגבי, מאיר שטרית ואשתו אשת יחסי הציבור רותי שטרית, רפי אלול, מו"ל מעריב לשעבר עופר נמרודי, ודמויות אחרות מהקהילה העסקית".
עכשיו הוא עובד לתאר את בן הדודה והקשרים בינהם. "מאז שנות ה-70 מיכו חי בסנט פטרסבורג, אבל למרות המרחק הגיאוגרפי שמרנו על קשר קרוב מאוד, אישי, משפחתי וגם עסקי… היינו מעורבים במספר יוזמות עסקיות ברוסיה ובארץ… מיכו בנה את עצמו בתחום ההימורים, הוא החל כקלפן ומהמר. כשהייתי מגיע לביקורים ברוסיה הוא היה מבלה שעות על גבי שעות בקזינו והפסיד כסף רב בהימורים. אחיו גבריאל שהיה מיליארדר מבוסס דאג לכסות את חובותיו.
"מיכו ביסס את מעמדו בתחום ההימורים בזכות קור רוחו וכוחניותו, הוא בנה את דרכו במסגרת אחת מקבוצות הפשע הבולטות השולטות ברוסיה בתחום ההימורים, קבוצת 'מישה קוטייסקי'… מיכו היה ידוע בתור המוח מאחורי עסקי ההימורים בסנט פטרסבורג, אשר לא היו מחוץ לחוק אך נשלטו על ידי גורמים עברייניים".
בהתאם, מתאר אלון בתצהיר, את מיכו ומשפחתו ליוו מאבטחים חמושים 24/7, וביתם היה נתון לאבטחה כבדה. לטענתו, בשל הסכנה שנחשפה למשפחתו של מיכו עקב עסקיו, בשנות ה-90 מיכו שלח לישראל את שני ילדיו שהיו בגיל תיכון, "אנחנו לקחנו אותם תחת חסותנו, והיינו להם למשפחה בישראל".
אלון כותב כי "חזונו של מיכו לאורך השנים היה להקים מעצמת הימורים בינלאומית. חזון שהוא לא זנח מעולם, הוא תר אחר אפשרויות עסקיות בתחום הזה בישראל, ברוסיה, ברומניה, בקניה ובקפריסין. ברוב המיזמים גם אני הייתי מעורב… גם כיום מיכו מחזיק בעסקי הימורים רבים מסביב לעולם וממשיך להיות מלווה בשומרי ראש חמושים".
הרצח הכפול של חוטפי האב
אלון מציין כי בשנת 2001 מיכו נעצר ברוסיה בחשד לקשירת קשר לרצח מספר אנשים שהיו מעורבים בחטיפת אביו. "במהלך המשפט ותקופת המאסר עמדתי לצידו של מיכו וסייעתי לו בכל דרך אפשרית. במהלך המשפט נסעתי לגיאורגיה והחתמתי את קרובי משפחתם של החוטפים שנרצחו על תצהירים לטובתו של מיכו. זה היה מהלך מסוכן, מכיוון שהגורמים המעורבים השתייכו למשפחת פשע בולטת בגיאורגיה, אך הייתי נחוש לסייע. התצהירים האלה, בהם קרובי המשפחה חזרו בהם מהתלונה, הוגשו לתביעה הרוסית ובהכרעת הדין שניתנה ב-2003 הוא הורשע בעבירות קלות יותר מאלה שהואשם בהן ועונשו נגזר לשמונה שנות מאסר בלבד.
"בתקופת מאסרו אני ואשתי תמכנו רבות במשפחתו, שספגה מהלומה קשה. מלבד הביקורים שקיימתי אצל מיכו בכלא, נעזרתי בקשריי עם רבנים בארץ וברוסיה. למשל, הצלחתי לגרום לכך שיערכו בבית הסוהר ברית מילה לנכדו הראשון של מיכו שנולד בזמן מאסרו".
אלון טוען, כי "בתקופת המאסר עסקי ההימורים של מיכו המשיכו לשגשג והוא הגדיל את הונו כאשר הפעיל את עושי דברו מהכלא".
גרסת מיכו מירילשווילי למאסר היא שהמשפט נגדו היו מבוים ממניעים פוליטיים. הוא מפנה לקביעת בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג שקבע בעניינו, כי ההליכים ברוסיה לא התנהלו בהתאם לכללי משפט הוגן.
"האיש של מיכו בישראל"
כך או כך, בתחילת 2009 השתחרר מיכו מהכלא ובסמוך לכך הוצאו עסקי ההימורים ברוסיה מחוץ לחוק. בשל כך, כותב אלון, ובשל חששו לבטחונו האישי ברוסיה, מיכו החליט לעבור לישראל, לבסס בה את מרכז חייו ולנהל את עסקיו מכאן.
"בזכות קשריי הענפים פניתי בתחילת הדרך לחברי הטוב, שר הפנים לשעבר מאיר שטרית, וביקשתי את עזרתו האישית, וכך מיכו קיבל דרכון ישראלי תוך ימים ספורים, למרות עברו הפלילי".
אלון טוען כי תדמיתו של מיכו ועברו ברוסיה עמדו לו לרועץ כאשר ניסה להשתלב בעסקים לגיטימיים בישראל. לדבריו, "מיכו עלה כאוליגרך שאינו דובר עברית, בעל עבר פלילי רציני ושם שנקשר לעסקי הימורים ומאפיה ברוסיה. אנשים רבים בקהילה העסקית התנהלו כלפיו בחשדנות… הוא רצה להשתחרר מהתדמית שדבקה בו… אבל לא הכיר את המערכת העסקית והפוליטית בישראל… מיכו כל הזמן חיפש להרחיב את תיק ההשקעות שלו בתחומים לגיטימים כדי להרחיק את עצמו מהתחומים האפורים בהם היה מעורב ברוסיה ואשר דבק בהם ניחוח פלילי-עברייני…
"אני סייעתי לו להלבין את עצמו… על רקע היכרותי את עולם העסקים בישראל פתחתי למיכו דלתות… לבקשתו הפכתי להיות יד ימינו ואיש סודו… כל מי שביקש להיפגש עם מיכו או להציע לו הצעה עסקית היה צריך לעבור דרכי… לאורך השנים היה ברור שאני 'האיש של מיכו' בישראל. בזכות היכרותי עם השוק הישראלי הייתי מזהה הזדמנות עסקית, ומיכו היה משקיע את ההון…".
עכשיו אלון מציג בתצהיר רשימה של אנשי מפתח שהכיר למיכו ואשר סייעו לבנות את מעמדו, לדבריו, ואותם הוא מבקש מבית המשפט להזמין כעדים מטעמו בתביעה נגד מיכו. בתצהיר הוא מונה את האישים שהוא עצמו הכיר למירילשוילי, חלקם סייעו לו לזכות בזיכיון לערוץ 14.
אריה דרעי – תרומות לעמותות חרדיות
על השר לשעבר וח"כ אריה דרעי אלון כותב: "דרעי הוא חבר ותיק שלי, הכרתי אותו למיכו כבר בשנות ה-90 (לפני המאסר ברוסיה). הקשר עם השר דרעי היה חשוב במיוחד למיכו, כדי לבסס את מעמדו בקרב גורמי המפתח בקהילה החרדית. מיכו עשה זאת באמצעות תרומות בהיקפים משמעותיים לעמותות חרדיות.. כאשר שאלתי אותו מדוע הוא תורם דווקא לעמותות חרדיות, הסביר לי מיכו כי מדובר ב'השקעה'".
לטענת אלון, יו"ר ש"ס מכיר היטב את העסקים של מיכו מירילשוילי ומכיר גם את השותפות העסקית בין מיכו לבין אלון.
טרם הגשת התצהיר והתביעה ציפו במשפחת אלון שאריה דרעי יתגייס לגשר ולפשר בין השניים, מהלך שדרעי לא נקט בו עד כה.
בני הזוג מאיר ורות שטרית
על השר לשעבר מאיר שטרית ואשתו אשת יחסי הציבור רות שטרית: "הם חברים קרובים שלי… הכרתי את השר שטרית למיכו מיד עם עלייתו ארצה, והסתייעתי בקשריי הטובים עם השר כדי לעזור למיכו כאמור בקבלת דרכון".
רות שטרית שימשה בעבר כאשת יחסי הציבור של ד"ר סנטר, ולאחר מכן לדברי אלון "היא סייעה למיכו לבנות את התדמית שלו בישראל".
הדלתות של צחי הנגבי
על ראש המל"ל וח"כ לשעבר וצחי הנגבי: "הוא פוליטיקאי וחבר קרוב שלי. הכרתי אותו למיכו עם עלייתו לארץ, ומאז הם שמרו על קשר טוב וקרוב. היכרות זו תרמה למיכו חברתית, מעמדית ופוליטית, ופתחה עבורו הרבה דלתות, בעיקר במעגלים הפוליטיים", כותב אלון.
דליה איציק והזיכיון לערוץ 20
על שרת התקשורת לשעבר, דליה איציק. "פוליטיקאית בכירה וחברה ותיקה וקרובה שלי ושל אשתי. אני הכרתי בינה לבין מיכו, כדי לסייע למיכו, לקבל באמצעות בנו את הרישיון להפעלת ערוץ 20. מיכו ראה חשיבות אסטרטגית רבה בקבלת רישיון להפעלת ערוץ תקשורת, והיה חשוב לו לפעול לשם כך. בעבר מיכו החזיק בערוץ תקשורת ברוסיה, וכבר אז ראה חשיבות גדולה בהחזקת ערוץ תקשורת שיאפשר לו לצבור כוח ומעמד וישמש עבורו כלי מרכזי לקידום ענייניו.
"השרה איציק, באמצעות קשריה כשרת תקשורת לשעבר, ייעצה למיכו ולבנו יצחק בהליך קבלת הרישיון לערוץ 20".
עופר נמרודי – יומולדת 50
על איש העסקים עופר נמרודי, הבעלים של קבוצת הכשרת הישוב. "ביום הולדת 50 של מיכו בשנת 2010 ערכתי לו מסיבת הפתעה גדולה ומפוארת בביתו של נמרודי. במסיבה נכחו כ-400 איש ביניהם פוליטיקאים ואנשי עסקים ידועים, כגון לב לבייב בעלי אפריקה ישראל, יולי אדלשטיין, השר הנגבי, השר שטרית ורעייתו, הרב הראשי יונה מצגר ועוד".
באותה התקופה נסגרה עסקה בין נמרודי לבין מירילשווילי, שרכש מניות באתר חיפושי גז של קבוצת נמרודי – ואלון היה שושבין ומתווך בעסקה. לדברי אלון, לימים אותה עסקה הובילה לראשית הקרע בינו לבין מיכו (ראו בהמשך).
אלון טוען כי בשל כוחו הרב של מיכו כיום, ובעיקר שליטתו בכלי תקשורת מרכזי אנשים רבים מאלה שציין חוששים להתייצב להעיד לטובתו, "למרות שמדובר בחברים שלי.. עד כדי כך מיכו מטיל אימה וזרועותיו מתפרשות לתחומים רבים".
דפוסי פעולה של ארגוני פשיעה
"כשמיכו עלה לארץ הוא נזקק לקשרים החברתיים והעסקיים שלי, וניצל אותם היטב. כיום, כשהוא כבר שולט בעסקים בישראל, בפוליטיקאים ובגוף תקשורת מרכזי הוא מתכחש לזכויותיי, בבחינת 'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת'… מיכו הוא אדם חזק מאוד, מבוסס וכוחני מאוד. תמיד הכרתי עובדה זו, אבל לא תיארתי לעצמי שהוא יפנה את האגרסיביות שלו כלפיי ויבגוד בי".
אלון מודה בתצהיר, כי ההסכמות הכספיות שלו עם מיכו נעשו בעל פה, בשל דרישת מיכו "המנהל עסקיו באופן מפוקפק" אך יש להן עדים. לטענתו, "במסגרת פעילותו העסקית, מיכו העדיף שלא להעלות דברים על הכתב בשל חשדנותו הרבה והרגלים שסיגל לעצמו מאופן עבודתו בעסקיו ברוסיה… שנינו החזקנו במכשירים 'לא חכמים' אשר שימשו אותנו לתקשורת פנימית רגישה… שיטה נוספת שעליה הקפדנו היא להוציא את הטלפונים מחדרי הישיבות ולהכניסם לתוך מכשיר שמטרתו לשבש קליטה. כאשר רצינו לשוחח על עניינים רגישים, היינו נפגשים פנים מול פנים, בשטח פתוח, או מנהלים שיחה מחוץ לחלון כדי לנטרל חשש להאזנות. מיכו היה מאוד חשדן ואימץ לעצמו דפוסי פעולה המוכרים מארגוני פשיעה".
אלון מציג מספר דוגמאות לעסקאות שבהן לטענתו היה שותף עם מיכו:
קניית קזינו ברומניה – "בשנת 2010 נסגרה עסקה לרכישת קזינו במלון בבוקרשט בה אני ומיכו היינו שותפים, מיכו החזיק 40 אחוז בקזינו, אני ואחרים 20 אחוז כל אחד. אחרי שנה החליט מיכו לסגור את הקזינו אשר נוהל בפועל על ידי אחיינים של אשתו, לאורה".
אלון טוען כעת, כי הסגירה היתה בשל חקירה פלילית בחשד להלבנת הון שנפתחה ברומניה נגד האחיינים אשר ניהלו את הקזינו.
עסקת נדל"ן בבאר טוביה – "בשנת 2011 בחנו השקעה משותפת בקרקע, ולצורך בחינת פוטנציאל העסקה הסתייענו בשר השיכון דאז אריאל אטיאס מש"ס, מקורבו של דרעי. בסופו של דבר החלטנו לוותר על העסקה מחשש שמדובר בקרקע חקלאית שלא תופשר".
עסקת הכשרת הישוב – "בעסקה זו תיווכתי בין מיכו לבין הכשרה אנרגיה בשליטת עופר נמרודי, שעסקה בקידוחי גז, וסוכם כי אהיה זכאי לדמי תיווך של חמישה אחוז מהיקף ההשקעה של מיכו… בסופו של דבר העסקה היתה הפסדית והיתה המקור לקרע ביחסים".
עסקת היהלומים הגדולה
במוקד הדרישה הכספית של אלון בתביעה כולה עומדת העסקה זו. אלון מתאר כי בשנת 2009 פנו אליו היהלומנים בוריס ובצלאל קריחלי אשר הציגו לו הזדמנות נדירה, לעסקת יהלומים משותפת עם שותף רוסי שלהם, תומס חיננשווילי – איש עסקים מוכר ברוסיה בעל קשר לחברה ממשלתית רוסית.
בוריס קריחלי הסביר כי באפשרותם לרכוש יהלומי גלם ברוסיה במחיר נמוך בזכות הקשר עם החברה הממשלתית, ואז למכור אותם ברווח משמעותי בשוק הבינלאומי. המלאי כלל אבנים קטנות בהיקף 11 מיליון קראט ואבנים גדולות בהיקף 32 אלף קראט. האחים קריחלי ואיש הקשר הרוסי חיפשו שותף שיממן את עלות הרכישה מממשלת רוסיה בהיקף 50 מיליון דולר, לכן הם פנו לאלון, ודרכו למיכו.
אלון טוען כי הוא הביא את ההצעה העסקית בפני מיכו, ולכן הוא מוגדר כמי שתיווך את העסקה. לדבריו, בפגישה שנערכה במשרדם בהרצליה בשנת 2009 עם היזמים והשותף הרוסי סוכם כי מיכו יעמיד את המימון הדרוש, ובתמורה יקבל חזרה את השקעתו (50 מיליון דולר) בתוספת פרמיה של 40 אחוז.
לטענת אלון, המגובה גם בתצהיר של בצלאל קריחלי, בפגישה המשותפת סוכם גם על תשלום דמי תיווך לאלון בהיקף חמישה אחוז מהיקף ההשקעה של מיכו – כלומר כ-2.5 מיליון דולר.
אלון טוען כי מיכו העביר את המימון לעסקה באמצעות חברה הרשומה על שם בנו, יצחק מירילשווילי, אך השותף הרוסי נתקל בקשיים ולכן הוסכם לשנות את המתווה, כך שמיכו רכש ישירות את היהלומים מהשותף ברוסיה, וניהל את מכירתם.
אלון כתב בתצהיר: "בפגישה שנייה שנערכה במשרדנו סוכם כי מיכו ישלם עוד 20 מיליון דולר (מעבר להשקעה הקודמת של 50 מיליון) ויקבל לבעלותו את כל היהלומים, על מנת למכור אותם מחוץ לרוסיה. גם עסקה זו נסגרה בעל פה, כמקובל אצל מיכו ובעסקאות יהלומים בכלל. מיכו ואני סיכמנו שאהיה אחראי על ניהול מערך ליטוש היהלומים לפני היצוא, ואהיה זכאי ל-10 אחוז מרווחי המכירות, בנוסף לחמישה אחוז מדמי התיווך".
לצורך יבוא ויצוא היהלומים הרוסיים מיכו פתח חברה ישראלית בשם "יהלומי חושן ארגמן". בשלבים הראשונים הוא רשם אותה על שם הבן של שבתאי, יוסי אלון, שהיה סטודנט למשפטים בן 26 ללא שום נסיון ביהלומים.
אלון כתב בתצהיר: "מיכו החתים את הבן שלי יוסי על מסמך לפיו יוסי יחזיק עבורו את מניות חושן ארגמן בנאמנות. למיטב ידיעתי, עובדה זו לא דווחה על ידי מיכו בשום מקום… מיכו באופן תדיר נוהג לרשום חברות בשליטתו על שם קופים… הסתתרותו מאחורי קופים בחברות השונות היא שיטת עבודה ידועה שלו, כדי להרחיק את עצמו פורמלית מחברות… כך למשל אני יודע שעסקים רבים של מיכו רשומים על שם קוף של מיכו אשר שמו ולדימיר סדובסקי, אדם מבוגר המתגורר ברוסיה".
ההחלטה של מיכו להציב את יוסי אלון הצעיר בחזית המסחר ביהלומים, טוען אלון האבא, היתה חלק מהסדר מס שמיכו ניסה לרקום עם רשויות המס כתושב חוזר. "רישום החברה על שמו עשוי היה לסכן את ההסדר ולכן הוא הסתיר לכאורה את מעורבותו בה.
"באותה עת ליוסי לא היה כל ניסיון או הבנה ביהלומים, היה ברור שהרישום הוא למראית עין כעושה דברו, היה ברור שהצבתו בפרונט נובעת מהשותפות שלי (כמתווך) במיזם היהלומים, שותפות אליה מיכו מתכחש היום לחלוטין".
הקומבינה: יהלומים זולים ויהלומים יקרים
אלון טוען בתצהיר כי מיכו אשר שלט בחברה באופן מוחלט הורה על ביצוע מעשים פליליים המנוגדים לחוק ברוסיה, וכנראה גם בישראל. "על מנת למקסם את רווחיו מיכו החליט להוציא מרוסיה את יהלומי הגלם הגדולים מבלי שעברו עיבוד, בניגוד לחוק הרוסי… לשם כך הוא דאג לשלוח לרוסיה יהלומים זולים, במשקל זהה ליהלומי הגלם היקרים… היהלומים הזולים נשלחו לליטוש במפעל רוסי בעוד יהלומי הגלם היקרים הוברחו לישראל ללא רישום ותיעוד".
עוד לטענת אלון, "יהלומים יקרים אחרים, קטנים יותר, נמכרו פיקטיבית לחברות הרשומות בשוויץ בבעלות יצחק מירילשוילי, בנו של מיכו, ודרכן בעסקה סיבובית אל חושן ארגמן בישראל. לטענת אלון, יהלומים אלה הוברחו באמצעות התוויה מזויפת לאחר שהוצמדו אליהם "תעודות קימברלי" (מסמכים רשמיים הנדרשים להעברת יהלומים ממדינה למדינה ולהוכחת מקורם הכשר) שכללו פרטים פיקטיביים כאילו מדובר ביהלומים שמיועדים לשימוש תעשייתי.
בסופו של דבר, טוען אלון בתצהיר, "יהלומים אלה הגיעו לארץ ונמכרו בפועל בשווי גבוה עשרות מונים מזה שצויין לכאורה בתעודות הקימברלי. אופרציה מורכבת זו נוהלה על ידי מיכו ובנו יצחק ואנשיהם. בניסיון להרחיק עצמם מהנעשה, מיכו טען שהוא לא היה מעורב בנעשה בחושן ארגמן, ויוסי אלון הצעיר הוא שהיה אחראי לנעשה שם".
אלון טוען כי הכחשותיו אלה של מיכו נסתרות על ידי עובדים בכירים בחושן ארגמן, שכמה מהם הוקלטו בעניין זה.
הבן יוסי אלון הוסיף על כך בתצהיר שהוגש מטעמו ובו הוא טען: "בדיעבד ברור לי מדוע מיכו רצה להציב אותי בראש חושן ארגמן כמנכ"ל. הסתבר לי כי חלק מהפעולות שעשתה החברה בהנחייתו של מיכו היו מפוקפקות וספק אם חוקיות, אני לא הייתי מעורב בהן".
עוד טוען יוסי אלון, "מיכו הנחה את אנשיו להבריח יהלומים גדולים לישראל. למיטב ידיעתי, רוב היהלומים שהוברחו לארץ הועברו ישירות למשרדים של מיכו בהרצליה בשנים 2010-2012… תוך שאנשי החברה ערכו מערכת הנהלת חשבונות כפולה… כאשר גיליתי על האופרציה הזו, והגיעו לאוזניי שמועות שמיכו מתכוון להפליל אותי, הדבר הוביל להתפטרותי".
לפי שבתאי אלון האב, הקרע עם מיכו התחיל עוד לפני עסקת היהלומים. "מיכו החל להפנות טענות כלפיי, שניסיתי לרמות אותו בעסקת הגז עם נמרודי ב-2012, שקיבלתי מהכשרת הישוב עבור התיווך אחוזים גבוהים יותר ממה שהיה ידוע לו. מיכו האשים שגררתי אותו לעסקה כושלת והטיח בי כאילו בגדתי בו… בשלב מסוים הבנתי שזו הטקטיקה שלו כדי להימנע מתשלום הכספים המגיעים לי מהרווחים העצומים של עסקת היהלומים, שלהערכתי נאמדים ביותר מ-100 מיליון דולר.
"בשנת 2013 מיכו התחיל להתנכל לבני, יוסי. בד בבד הגיעו ליוסי שמועות שמיכו מתכנן להפליל אותו בפעילות העסקית של חושן ארגמן. יוסי התפטר ולאחר מכן התגלו מחלוקות בינו לבין מיכו על כספים שהוא נותר חייב. גם את המחלוקות הללו ניהל מיכו באופן כוחני ודורסני… וניסה להשחיר את שמי בקרב המשפחה, חברי הקהילה הגיאורגית ושותפים עסקיים.
"מיכו השתמש בי, ניצל את קשריי למטרותיו – הכרת החברה הישראלית והלבנת עברו המפוקפק – וכשלא נדרש לכך יותר הפנה לי עורף והתכחש לזכויותיי ולטיב היחסים בינינו. .. מדובר בדרך מניפולטיבית וכוחנית האופיינית למיכו, שמשתמש בכוחו כדי לנצל אנשים, להתכחש אליהם ולאחר מכן לאיים עליהם ולהרוס אותם. מיכו מייצר יחסי תלות בו, ובסוף לא מקיים את הבטחותיו".
תביעת הנגד של מירילשווילי
בשנת 2022 הגישו מיכאל מירילשוילי וחברת חושן ארגמן תביעה נגדית על סך 10 מיליון שקל נגד שבתאי אלון. באמצעות משרד עו"ד ארדינסט בן נתן, טוען מיכו כי הוא תמך כלכלית באלון שנים רבות כאשר עסקיו בתחום הרפואה האסתטית נקלעו לקשיים ומצבו האישי היה בכי רע.
מירילשווילי מאשר כי אלון היה מקורב אליו, אך בשנת 2012 הם הסתכסכו "מאחר שנודע לו שאלון ניצל את העובדה שהוא מקורב אליו, כדי לגבות סכום כסף משמעותי מצד שלישי שביקש לעניין את התובע בהשקעה במיזם עסקי (הכשרת הישוב, "פוסטה"). אלון שכנע את התובע להשקיע באותו מיזם מבלי לגלות לו את עניינו הכספי האישי בהשקעה. התנהלות נכלולית זו של אלון פגעה פגיעה קשה באמונו של מירילשווילי באלון והוא בחר לנתק את הקשר עימו.
עוד טוען מירילשווילי בתביעה הנגדית, "על אף שיצא מגדרו כדי לסייע לאלון האב והבן, השניים בחרו לרמות אותו ולגנוב מהחברה יהלומים… לאחר שיוסי סיים את תפקידו בחברה הוא לקח לידיו יהלומים בשווי שלושה מיליון דולר, והחליף אותם באבנים בשווי פחות".
לפי מירילשווילי, לאחר שהחברה הגישה תביעה נגד יוסי למוסד לבוררות, נחתם במרס 2015 הסכם פשרה בו יוסי התחייב להחזיר כספים לחברה, ו"חתם על מסמכים בהם נטל על עצמו אחריות מלאה לפעילות החברה והתנהלותה בתקופת עבודתו כמנכ"ל החברה".
מירלשוילי טוען כי בניגוד להתחייבות יוסי אלון לא השיב עד היום את היהלומים לחברה. "בחודש מרס 2014 פנה יוסי לתובעים בניסיון לסחוט אותם באיום שיפנה למשטרה ויחשוף מעשים פליליים שהתרחשו כביכול בחברה, ואשר הוא עצמו ביצע".
מעורכי דינו של מירילשווילי נמסרה ל"פוסטה" התגובה הבאה: "בטענותיו של שבתאי אלון אין ממש. מר מירילשווילי ישיב לכל הטענות בבית המשפט, והוא משוכנע שהתביעה נגדו תידחה. נסיונותיו של שבתאי אלון להכפיש את מר מירילשווילי מקוממות במיוחד בהתחשב בכך, שכפי שפורט בכתב ההגנה, שבתאי אלון ניצל לרעה את האמון שנתן בו מר מירילשווילי, והיה מעורב ביחד עם בנו יוסי אלון בגניבת יהלומים מחברה בבעלות מר מירילשווילי".
