הפוסט נכתב ביום שישי, 26 בנובמבר, 2010 בשעה 13:42
המשטרה היא שק החבטות שלנו העיתונאים, ככה זה, אבל דומה כי השבוע המשטרה זכתה בתואר הזה בזכות. כי מי רוצה שלשכת מפקד העיר המרחב או המחוז שבו הוא מתגורר תהפוך לאתר היכרויות לא וירטואלי. אתר שבו האשה שלך, האמא של ילדיך, כן כן, תיפגש עם קצין רם דרג וגבה קומה, שייחזר אחריה, ואחרי החברה שלה, ועוד חברות, לך תדע, ויהפוך למאהב השרמנטי של כולן, וזה עוד לפני ששאלנו מה הוא מוכן לעשות עבורן במסגרת תפקידו הרם.
מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דודי כהן, הוא היחיד שסירב לשלב בסגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל קצין שכזה, את ניצב אורי בר לב, הין היתר משום שמעלליו הרומנטיים היו לאגדה מאחרי הקלעים, לא פחות ממלחמות ישראל בהן נטל חלק בגבורה. אז כהן, אחד המפכ"לים היעילים שהיו כאן, שלח את בר לב ללימודים, בר לב סירב, ופוטר.
יריביו החיוורים מקינאה של כהן במשטרה, כמו גם מקהלת הפרשנים שניגנו בתזמורת של אותה עיתונאית פלילים בכירה, שנגדה נטען כי היתה המאהבת שלו תקופה ארוכה, הצליחו לשכנע אותנו שכהן הוא קצין אפרורי ועילג שחושש מהקצין המבריק והשנון בר לב.
אבל המפכ"ל, שועל מודיעיני לא קטן, ובוגר מלחמת הכנופיות של רמת עמידר, הוא הרי ידע שעל ניאוף ובגידה באשה לא ניתן לזרוק קצין מהמשטרה, אז הוא רק חייך קלות בחיוכו הדק, ושתק, המשיך לדבוק בהצעת הלימודים ונתן ליועץ המשפטי של המשטרה לנסח את כתב התשובה לבג"צ בעתירה של בר לב נגד פיטוריו. בהמשך הוא גם קיבל בהכנעה את החלטת השר יצחק אהרונוביץ להשאיר את בר לב במשטרה, ועוד בתפקיד מפנק כל כך.
כאמור, כהן שתק, חייך דק דק, וחזר לעבודה. הלך להקים את האף. בי. איי הישראלי, יחידת העילית להב 433, שאיפשרה ליחידת על אחת, חזקה ומתוקצבת היטב, לחלוש על כל ארגוני הפשיעה, ולנטרל את החדירה שלהם לכל מוקדי הכוח במגזר הציבורי. זה בדיוק מה שקרה כאשר יאח"ה של אהוד אולמרט ואברהם הירשזון חויבה לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם יאחב"ל של יצחק אברג'יל ואסי אבוטבול. כי רק כך ניתן למנוע את המעבר ממצב של הרבה ארגוני פשיעה למצב של פשע מאורגן. והמצב הזה של פשע מאורגן, שבו ארגוני הפשיעה חודרים למסדרונות השלטון, הרי נמנע מאיתנו ממש ברגע האחרון.
לא היה פשוט לנטרל תחנות משטרה אזוריות ולא יעילות מנכסיהן הפליליים, ומהתקציבים שלהן, כדי לאגד חמש יחידות עתירות מורשת וגאווה (יאח"ה, יאחב"ל, יאל"כ, אתג"ר, הגדעונים), וקצינים בכירים נוטפי מצ'ואיזם ואגו, תחת קורת גג אחת – להב 433. מלכתחילה היה מדובר בתהליך ארגוני מורכב ומסובך, במיוחד בהתחשב באיטיות שבה מגיבים לשינויים ארגונים ציבוריים. אבל התהליך הזה בוצע ביעילות של חברת הייטק פרטית, ומרגע שהמכונה הזו יצאה לדרך בפיקודו של ניצב יואב סגלוביץ, היא הפכה ל"פוסטה" ממש.
כמו אותה משאית שמובילה עצורים היא אספה לתוכה בזה אחר זה דמויות פליליות מובהקות מהעולם התחתון, ולא פחות חשוב מכך, מעולם הצווארון הלבן, זה שהיה מוגן כל כך ועל במתו נפלו חלל כמה מפכ"לים מבריקים ומוכשרים.
והנה, כאשר נחשפה הפרשה האחרונה שוב מנסים לשכנע אותנו, כי שנאתו של כהן לבר לב עדיין מעבירה אותו על דעתו, ולכן הוא ואנשיו במטה הארצי ובמשרד לביטחון פנים חוללו את הפרשה, רק כדי למנוע את מינוי בר לב למפכ"ל.
התיאוריה הזו קרסה השבוע פעמיים. תחילה כאשר מקורבי בר לב סיפרו כי הוא הודה בכך שיזם סקס בשלישיה עם ש', המאהבת הקבועה שלו, ועם החברה שלה, מ', בבית מלון בהרצליה. בפעם השנייה היא קרסה, כאשר העיתונאי יואב יצחק, ממובילי תיאוריית הקונספירציה, פירסם: "בלעדי, לפי תוצאות הפוליגרף, בר לב לא אנס, לא סימם, לא הטריד מינית ולא קיים מין בשלישייה". רבע שעה לאחר מכן הוציאה מח"ש הודעה נדירה לעיתונות בה נמסר: "גורמים אינטרסנטיים מנסים להטות את החקירה באמצעות פרסומים מוטעים".
אבל בזה לא די. עורכים ושדרים בכירים ממשיכים להטיל רפש פובלציסטי זול במפכ"ל כהן. שוב הוא הקצין האפרורי. שוב הוא מוצג כאחראי לתרבות הרצח על כבוד המשפחה במגזר הערבי, או לאלימות המעציבה שמתגלה בקרב העולים מאתיופיה. הוא גם האחראי לתרבות הסמים שמייחצנים גיבורי תרבות מקומיים, שכבר מזמן עברו ממריחואנה לקוקאין – טבעי ומעבדתי. במיוחד הוא אחראי לנרטיב הערס הישראלי, זה שמחולל את רוב מקרי האלימות שאנו קוראים עליהם מדי יום. אלה תפקידים מובהקים של רשויות החינוך, התרבות, הרווחה, והאוצר כמובן, כי התפקיד של המשטרה הוא לפענח פשעים, לאו דווקא למנוע אותם באמצעים חינוכיים וסיעודיים.
לא הייתי כותב את הפוסט הזה אילמלא נחשפתי לטור רדוד ושטוח "עדיין אפשר לשאול: כהן מי?", שפורסם ב"גלובס". מכל ימות השנה בחר הכותב, חן מענית (חן מי?), בסוף השבוע הזה כדי לסנגר על התקשורת ולזנב במפכ"ל, רק משום שהעז לומר בכנס העיתונאים באילת: "90 אחוז מהפרסומים בפרשת בר לב אינם מדוייקים".
הרי דווקא השבוע התברר עד כמה אנחנו בתקשורת אכן לא ידענו (או שמא ידענו ושוב לא פירסמנו?) על הניאופים בהם בר לב הודה. ועוד משהו קרה לנו השבוע, יואב יצחק פירסם באתר שלו את הכותרת שהתבררה מיד כרחוקה מהמציאות, אבל אתר האינטרנט של "גלובס" היה הראשון להפיץ אותה בהתראות לכל מכותבי הדואר האלקטרוני שלו – אז מי כאן לא מעודכן?
כמה קל לכתוב טורי דעה משולחן המערכת ובאמצעות "גוגל", בלי להריח ליזול, בלי להיפגש פנים מול פנים עם פיגורות כמו עלי כראג'ה או שלום דומרני.
העמותה לזכויות השוטרים דורשת להשעות את ניצב בר לב
מצורף המכתב של יו"ר העמותה, אושרה אסף. לכבוד מר וינשטיין יהודה, היועץ המשפטי לממשלה הנדון : ניצב בר-לב טוהר המידות בשירות הציבורי הוא אחד מאבני היסוד בחברה דמוקרטית וסמן לחוסנה הלאומי של המדינה ואמון הציבור בה ובמוסדותיה השונים. התנהגותו הבלתי ראויה לכאורה של ניצב בר-לב מצביעה על הפרה של הנורמות האתיות שמנחות את משטרת ישראל הפוגעות באמון הציבור בשלטון החוק ואמינותה של המשטרה. היכולת לבטא במעשיו ובהתהגותו את הערכים שבהתאם להם הוא מצפה מפקודיו לפעול, דהיינו, מודל לחיקוי ודוגמה אישית,לא עולים בקנה אחד אל מול החשדות המתגבשות כנגדו וכן לא אל מול ערכי הארגון אליו הוא משתייך,המבטאים הזדהות ומחוייבות כלפי הארגון, יושרה, דוגמה אישית, מצויינות, המהווים מצפן מוסרי המכוון את התנהגות השוטר בתפקידו ובביתו אל מול משפחתו. סינדרום הקצינים הגברתניים, המחזקים את ידיו בתקשורת, מצביעה על מתן לגיטמיות והכשר למעשיו לכאורה וצריך להיפסק. על כל האמור לעיל ומהטעמים שצויינו יש להשעות את ניצב בר-לב עד לתום החקירה בעניינו ולמניעת כל תקדים בנושא. בכבוד רב, אושרה אסף, יו'ר העמותה
תגובות מהגרסה הקודמת של פוסטה
מאת יערה: 26 בנובמבר 2010 בשעה 22:29 (לערוך) נראה לפי ההודאות שיש בעיה. איך יתכן שיואב יצחק מפרסם ידיעה שבר לב נוצץ ומבריק מרוב אמת בפוליגרף, ו-YNET כותב שדבריו אינם אמת בחלקם? .
מאת אבי מנחם: 27 בנובמבר 2010 בשעה 17:56 (לערוך) למרות התדמית אפורה, יחסי אנוש בעייתיים (בלשון המעטה) ומנהיגות לוקה בחסר, אני בהחלט מסכים עם הטענה כי "דודי כהן הוא אחד המפכ"לים היעילים שהיו כאן". מתוך הכרות טובה עם תולדות המשטרה והמפכ"לים שכיהנו מאז הקמתה, אני מעז לומר כי מדובר באחד המפכ"לים שהשפיעו הכי הרבה – לטובה – על חיי האזרחים במדינה.
מאת רוסו: 1 בדצמבר 2010 בשעה 13:53 (לערוך) מרתק. אין ספק, האיש יודע על מה הוא כותב. מלך
