סגנית בית משפט השלום בבאר שבע, השופטת דרורה בית-אור, שזיכתה נהג מונית מאישומים של מעשה מגונה בנוסעת, מתחה ביקורת חריפה על התנהלות חקירת המשטרה והתביעה בתיק.
בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, בן 62, נטען כי המתלוננת שירתה כחיילת בבסיס צאלים. ב-11 לאוגוסט הסיע הנאשם את החיילת לבסיס כשהיא יושבת במושב ליד הנהג. לפי האישום, במהלך הנסיעה סיפרה המתלוננת לנהג המונית כי היא חיילת בודדה, הוא הבטיח לעזור לה והיא נתנה לו את מספר הטלפון הסלולרי שלה.
עוד נטען כי בשלב כלשהו עצר הנהג את המונית ושאל את המתלוננת אם יוכל לקבל נשיקה ממנה. המתלוננת, כך נטען, סירבה, אולם למרות סירובה נישק אותה הנאשם בכוח בשפתיה, אחז בידו האחת בשד של המתלוננת מעל החולצה ואת היד השנייה הכניס מתחת לחולצתה ונגע בשד. "כיצד ניתן להשתמש בכח למתן נשיקה בשפתיים ובו זמנית יד אחת תופסת את השד והיד השנייה מוכנסת מתחת לחולצה?", תמהה השופטת בהחלטתה לזכות את הנאשם, "ובאיזה יד השתמש הנאשם למתן הנשיקה בכח?".
בכתב האישום נטען עוד, כי הנאשם הפסיק את מעשיו רק לאחר שהמתלוננת הדפה אותו ממנה ועברה להתיישב במושב האחורי. הנאשם, כך נטען, המשיך אז בנסיעה ולקח את החיילת לבסיס צאלים. אלא שהנאשם טען להגנתו כי אכן הסיע את החיילת לבסיס, אולם לדבריו המתלוננת היא זו שהציעה לו את מספר הטלפון שלה. הוא סיפרה לו שהיא חיילת בודדה והוא הזמין אותה אליו יחד עם משפחתו. לדבריו, בזמן הנסיעה היא בכתה ואמרה שאין לה מספיק כסף, ובתגובה הוא עצר את המונית בצד הכביש, ומתוך כוונה אבהית בלבד נישק אותה בלחי, כדי להרגיעה.
אחת העדות במשפט, אגב, היתה לא אחרת מאשר יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, שקיבלה את התלונה מהחיילת.
"ספק בעיניי אם הראיות, על פיהן נוסח כתב האישום נבחנו בתשומת לב ראויה ובדקדקנות. למסקנתי זו הגעתי, בין היתר, על פי ניסוחו הלא מדויק של כתב האישום", כתבה השופטת והוסיפה כי במצב דברים מסוג זה, על בית משפט להכריע בשאלת המהימנות של הצדדים: "מצאתי כי בגרסתה של המתלוננת כפי שבאה לידי ביטוי בעימות ולאחר מכן בעדותה בבית המשפט, נתגלו סתירות, אי דיוקים ואפילו שקרים שנחשפו באמצעות ראיות אחרות. מדובר בגרסה בעייתית, שמעוררת ספק באשר להתרחשותה, כפי שתיארה אותה המתלוננת ויש לה השלכות לגבי מהימנותה. מאידך גיסא, התרשמתי מהנאשם כי מדובר באדם אמין שלא סטה מגרסתו המקורית, לא נתגלו סתירות בדבריו".
השופטת התייחסה גם לחקירת המשטרה ובפרט לשלוש קלטות החקירה. "בהקשר לראיות אתייחס, ורק לשם המחשה, אל הקלטות של העימות ושל שתי חקירותיו של הנאשם במשטרה, שספק אם עברו את 'שבט הביקורת' של מנסחת כתב האישום. צפייה בקלטות החקירה מעוררת אי נוחות ותמיהה, בנוגע לאופן שבו נוהלו החקירות.צפייה בקלטות מותירה רושם קשה ביותר ותחושה שלחוקרים לא היה כל עניין להגיע לחקר האמת. בשלוש הקלטות לא אפשרו לנאשם להשלים משפט ולענות על שאלות. בעימות המתלוננת קוטעת את דברי הנאשם, צועקת, מחרפת ומגדפת אותו, לא מאפשרת לו לדבר ולומר את גרסתו. ההקשבה לקלטת העימות היא קשה בעיקר בגלל צעקותיה של המתלוננת, שאיננה מצליחה לשכנע בגרסתה. צעקות אינן הוכחה לאמירת האמת. הנאשם, אדם מבוגר, שאינו דובר עברית רהוטה ומנסח את משפטיו באיטיות מה, אינו 'נהנה' מסבלנות של החוקרים ונכונות להקשבה.
"זאת ועוד, תמלולי שלוש הקלטות אינם משקפים את מה שארע בעימות ובחדרי החקירות. דברים רבים שנאמרו לא נרשמו וחלקם נרשמו לא במדויק. תמלול כשלעצמו הוא עדות שמועה וכשהוא לא מדויק וחסר, אינו יכול לשמש ראיה אוטנטית למעשים המיוחסים לנאשם. אי לכך אני סבורה שלו הייתה ניתנת תשומת לב כנה ומאוזנת גם לדבריו של הנאשם ולא רק לגרסתה הבעייתית של המתלוננת, הייתה מצטיירת התמונה המדויקת".
2 תגובות נכתבו
1. חבל שאתה לא מציין מספר ההליך כך אפשר יהיה לאתר את פסק הדין אבי עו"ד
(יום שלישי 03 אפריל 2012 – 12:11)
2. מספר ההליך שלום באר שבע, 59389-11-10 מנהל האתר (יום שלישי 03 אפריל 2012 – 13:41)
