בשירות הסורגים קיימת ועדה עלומה ושמה: ועדת אסירי סג"ב, ראשי תיבות להגדרת אסיר כבעל "סיכון גבוה לבריחה". מיהם חברי הועדה אין איש מבחוץ יודע, אבל ועדה עלומה זו אמורה ליתן את דעתה ולהחליט האם ניתן לשחרר אסיר מהגבלת הגדרתו כברחן פוטנציאלי, אם לאו.
אסיר המוגדר סג"ב חייבים להחזיקו ב"כלא שמור", תנועותיו מוגבלות, העברתו מכאן לשם כרוכה באיזוק. חופשות ופריבילגיות אחרות, הס מלהזכיר.
מי זוכה לתואר מפוקפק שכזה? אסיר שניסה לברוח ממקום מעצרו – מאסרו, או מי שתואר כזה בהלשנה מכוערת ושקרית ככל שתהיה מאיזשהו שטינקר של רכזי המודיעין. התואר סג"ב מוצמד לאסיר גם אם הוא אינו כזה, ומנסיוני רב השנים אני יכול לומר שרוב המוגדרים כך, הם לא. בדרך כלל היעדר מחשבה מעמיקה ואי בדיקת העובדות לעומק גורמת להצמדת החטטורת הזו לאסיר, ולתקופה ארוכה.
אחת לחצי שנה עומדת לאסיר הזכות לפנות לוועדה בכתב, ולבקש להסיר ממנו את הגיבנת המכבידה. בדרך כלל מתנהלים הדברים בשיטה של "דבר אל הקיר", משמע כתוב אל הקיר. התשובה החוזרת על עצמה היא, שהוועדה דוחה את הבקשה, מי, מה, מו, נימוקים? אין איש רשאי לדעת, זוהי פריבילגיה של הרשות הרעה.
האסיר ע' נשפט לפני כ-20 שנה לערך למספר בודד של שנות מאסר, בגין עניינים שבינו לבינה. בלחץ בני משפחתה, הגישה האשה תלונה למשטרה. אבל ע', טרם כניסתו לכלא, קיבל אז צבע שקוף, זאת אומרת ירד למחתרת ונעלם לחלוטין. בדיעבד התברר, כי היגר לרוסיה, לסוף העולם בהרי הקווקז. השנים נקפו, המתלוננת התחתנה ואף ילדה, וגם ע' מצא לו שם אישה וילדים, אלא שהגעגועים להורים ולחברים בארץ ישראל הלכו והתגברו.
בסופו של דבר טס הוא לקונסוליה הישראלית במוסקבה, הציג את עצמו ואת הבעיה שלו וביקש לחזור לישראל. הקונסוליה נאותה ברוב חסדה לנפק לו "תעודת מעבר", את הכרטיס רכש לבד והגיע לישראל הישר לזרועות החוק, ודרכן אל ממלכת הסורגים – שירות בתי הסוהר המכונה שב"ס. שם, איך לא, הוא גם זכה מיד להגדרה של אסיר סג"ב.
חלפה לה למעלה משנה והוא פנה לוועדה העלומה, בבקשה להסיר את ההגדרה, כדי שיוכל להשתתף בלימודים במסגרות החינוך בכלא, לצאת לחופשות ולזכות אולי בעתיד הנראה לעין ניכוי שליש מעונשו. הוועדה, מבלי לראותו כלל או לשומעו, מבלי להתייחס לעובדה הפשוטה שהיה הוא זה שנתקף בגעגועים לציון וחזר אליה מיוזמתו, משמע הוא משולל כל רצון לברוח, שאלמלא כן לא היה חוזר, דחתה את בקשתו. למה? אין נימוקים, ככה. כמה קל להגיד לא, ולדחות.
אם מישהו מחברי הוועדה העלומה היה חושב מעט אני מניח שהתוצאה הייתה שונה או לפחות היתה מתעוררת קצת סקרנות בהקשר לאסיר ולבקשתו, אבל, לא ולא.
עתה יצטרך הוא לגייס כסף מחברים ותורמים כדי להגיש עתירת אסירים, יתכן שתעזור ויתכן שלא. ירצו יגדירו את הדבר כטעות בשיקול הדעת, יהיו נועזים יחשבו שמדובר גם חוסר חוכמה, אבל ככלות הכל, החלק השלילי תמיד יחגוג בממלכת הסורגים גם אם אין כל סיבה לחגיגה שכזו.
הגוף האטום והמשוגע ביותר בעולם שבס
שב"ס הוא גוף אטום ומלא ברוע..גם בהגדרות סג"ב שכמעט ולא ניתן להורידם אלא בעתירת אסיר לבג"ץ..אותו דבר גם בשיוך ארגוני וכמו כן גם בהחלטות לגבי הפרדה!
הרוב מגיע מהלשנות של אסירים עלובים והצלבות שהם עושים כנגד אותו אסיר עם רכזי המודיעיו !!
כשרוצים לתאר צער אמיתי שנגרם לאדם אומרים,הוא בכה כמו ילד קטן,אבל לעולם אינם יכולים להגיד על ילד קטן שהוא בכה כמו איש גדול, מיכוון שילד קטן בוכה גם על דברים שהוא לא יודע על מה הוא בוכה אותם ואבל אני בוכה על העוול שנגרם לי.
נא לא לשכוח עם איזה אוכלוסיה שב״ס מתעסק.עבריינים שכל הקלה מנצלים לעבור על עוד חוק.משקרים במתק שפתיים,מניפולטיביים,בלי מילה ובלי כבוד,מבריחים,עושים סמים,מעבירים אשגרים.שיגידו תודה שאין עבודת פרך בארץ וחבל מאד שאין.כמה שנים בסלילת כבישים היו מרגיעים הרבה מושפעים.