 |
| אייל ברכה |
שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, מיכל ברנט, גזרה 10 שנות מאסר בפועל על אייל ברכה, וארבע שנים על השותף שלו בתיק, אייל מזרחי. השניים הורשעו בתיק סחר במטעני חבלה, לאחר שהופללו על ידי סוכן סמוי, עבריין חיפאי בינלאומי שגויס למבצע בהיותו אסיר בכלא מעשיהו.
מעבר למשפט הממושך ולגזר הדין, מעל הפרשה כולה מרחף הרצח הלא מפוענח של העבריין הבכיר, איציק קיסוס, שבדיעבד התברר כי הוא חוסל תחת עינם הפקוחה של בלשי להב 433, במהלך ההפעלה של הסוכן הסמוי אשר היה חברו הטוב מחיפה. קיסוס היה מאנשיו של זאב רוזנשטיין לשעבר שלאחר "הנפילה" של הבוס עבר להתגורר בחיפה, שם הוא הכיר את הסוכן הסמוי אשר היה חבר במרשת בינלאומית של עבריינים חיפאים אשר עסקו בסחר וסמים לצד פיצוח כספות ופשעים מתוחכמים נוספים. לימים, קיסוס חזר לאזור המרכז, ולמעשה הוא זה אשר הכיר לסוכן הסמוי מחיפה את אייל ברכה ושורה ארוכה של עבריינים נוספים מאזור המרכז והשפלה, מה שאפשר לסוכן לחדור לסוחרי סמים ועבריינים באזור הזה, ולהפליל אותם.
 |
| איציק קיסוס. רצח לא מפוענח |
ברכה הורשע בעבירות סחר בנשק, על פי הודאתו בהסדר טיעון, וכן בקשירת קשר לפשע ועסקה אחרת בסם.
בסעיף האישום הראשון נטען, כי ב-18 ביוני 2013, סוכן עבריין וסוכן שוטר פגשו את קיסוס וברכה, וסיכמו איתם על רכישה של ארבע לבנות חבלה ונפצים. בשעות הערב הגיעו הסוכן והשוטר למזכרת בתיה, שם קיבלו מקיסוס וברכה ארבע לבנות תמורת 24 אלף שקל.
ב-14 ביולי נפגש הסוכן פעם נוספת עם קיסוס וברכה, והשלושה סיכמו על מכירת מטען חבלה נוסף ושתי מערכות הפעלה תמורת 38 אלף שקל. בחלוף חמישה ימים פגש הסוכן את קיסוס בביתו באור יהודה, וקיבל ממנו שתי מערכות הפעלה אלחוטיות למטען חבלה. בשעות הערב הוביל קיסוס את הסוכן והשוטר לחולון, שם מסר להם תמורת כסף מזומן את המטען, שהורכב משתי לבנות חבלה. עם השלמת העסקה נסע קיסוס לרחובות, שם פגש את ברכה ומסר לו את חלקו בעסקה.
ב-14 לאוקטובר, שבוע לפני הרצח של קיסוס, הוא וברכה שילמו לסוכן 170 אלף שקל, כדי שיכניס אותם לעסקת יבוא גדולה של 20 קילוגרם קוקאין מדרום אמריקה (כעשרה אחרים הואשמו אז באופן תקדימי בסחר בסמים על בסיס תשלום מקדמות לסוכן עבור היבוא). בשלב מסוים עלה החשד במשטרה ואצל מקורביו של קיסוס המנוח, שעסקת הסמים הזו והכסף שעבר בה היו הרקע לרצח של קיסוס. לאחר שהמבצע נחשף ברכה נחקר על כך, אולם לא נמצאו ראיות נגדו.
 |
| הסוכן החיפאי אי שם |
ב-4 נובמבר, ארבעה חודשים לאחר שקיסוס נרצח, פגש הסוכן את ברכה במסעדה בגדרה והשניים שוחחו על אפשרויות לרכישת רימוני רסס, מטעני חבלה, טילי לאו ואמצעי לחימה אחרים. בתום הפגישה סיכמו על מכירת מטען חבלה ונפצים תמורת 30 אלף שקל. הסוכן העביר לברכה מקדמה של 15 אלף שקל, ואחרי שבוע נפגשו השניים וברכה מסר לו את המטען ושלושה נפצים חשמליים.
ב–24 בנובמבר שוחחו ברכה והסוכן בנוגע לעסקאות נוספות באמצעי לחימה. במהלך הפגישה התקשר ברכה לאייל מזרחי ושוחח עימו בטלפון, מה שהכניס גם אותו לתמונה. בגמר השיחה מסר ברכה לסוכן את מספר הטלפון של מזרחי ואמר לו לקבוע איתו מפגש ולקבל ממנו ארבעה מטעני חבלה. בהגיעו לכתובת בחולון קיבל השוטר ממזרחי ואדם נוסף ארבעה מטעני חבלה, אותם הוציאו השניים מרכב שחנה בסמוך למקום המפגש.
באישום החמישי נטען, כי ברכה נפגש כעבור יומיים עם הסוכן והשוטר בגדרה ומסר להם 10 נפצי חבלה.
 |
| אחד ממטעני החבלה שהביא הסוכן |
את התיק ניהלו עורכי הדין יעל עצמון, שרה טל, עודד קלר, וניצן ביילין מפרקליטות מחוז מרכז. במסגרת ההסדר סוכם על העבירות והצדדים טענו לעונש, הפרקליטות דרשה 14 שנים בפועל על ברכה.
כדי להמחיש את הנזק שהיה צפוי ממטעני החבלה, העיד מטעם התביעה רפ"ק ניל ברמן, ראש מעבדת חבלה דרום במשטרה אשר הציג סרטונים המתעדים פיצוץ מבוקר של לבנות חבלה במשקל שונה. בטיעונים לעונש הפרקליטות הדגישה גם את אלמנט התכנון המוקדם בעבירות שביצע ברכה, וציינה כי הוא החזיק במטענים למטרת רווח כלכלי.
לבית המשפט הוגש גם גליון ההרשעות הקודמות של ברכה הכולל 10 הרשעות בעבירות של סחר ויבוא סמים, אלימות ונשק, עבירות עליהן הוא ריצה מאסרים ממושכים, מהאחרון שביניהם על עבירות נשק הוא שוחרר בשנת 2010.
הסנגורים של ברכה, עורכי הדין אבי עמירם וחן בן חיים טענו מנגד, כי פעילות הסוכן לא כוונה מלכתחילה כלפיו. לטענתם, ברכה תיקן את אורח חייו לאחר שחרורו מהכלא ועבד עם קיסוס בעסק לגיטימי של מחזור בגדים, ורק בחלוף חצי שנה של פעילות הסוכן מול קיסוס בלבד נפגש איתו ברכה לראשונה באופן מקרי, עקב העסקים שלו עם קיסוס. כמו כן טענו הסנגורים, קיסוס היה פאסיבי ומי שיזם את העבירות היה הסוכן.
 |
| אייל מזרחי |
לגבי מזרחי טענה הפרקליטות, כי הוא החזיק במטעני החבלה במחסן ביתו במשך תקופה ארוכה, והמתין להוראות של ברכה, וביקשה לגזור עליו 10 שנות מאסר. הסנגור של מזרחי, עו"ד יובל זמר, עמד על חלקו המינורי של מרשו בפרשה, ועל כך שיש לגזור את עונשו בשים לב לחלקו הקטן יחסית במעשים.
השופטת ברנט קבעה בגזר הדין, כי מדובר במעשים מתוכננים, וכי המניע למעשים היה כספי. לדבריה, אמנם הסוכן הוא זה שפנה אל ברכה, אבל מצד שני ברכה לא דחה אותו ואף סיכם איתו על עסקאות. השופטת גם ציינה לחומרה את הנגישות המיידית של ברכה לאמצעי לחימה ולאנשים המחזיקים בהם וסוחרים בהם מטעמו, כמו מזרחי. לקולא השופטת לקחה בחשבון את נסיבותיהם האישיות והמשפחתיות של השניים והודאתם במיוחס להם.
מלבד המאסרים בפועל, היא קבעה להם מאסרים מותנים וקנס של 200 אלף שקל לברכה, ו-20 אלף שקל למזרחי.
 |
| שופטת. מיכל ברנט |
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "הנאשמים סחרו בנשק במשותף ופעלו בתחכום, תוך שימוש במומחיותו של ברכה בתחום אמצעי הלחימה, ממניע של בצע כסף ומתוך אדישות להשלכות מעשיהם. בשנים האחרונות, אנו עדים לשימוש הולך וגובר באמצעי לחימה ומטענים מוכנים להפעלה על ידי עבריינים, גם במקומות ציבוריים. האמצעים המסוכנים עשויים להוביל לפגיעות בנפש וברכוש ולו רק מעצם אחזקתם, ו-ודאי מהעברתם לגורמים עברייניים. הסלמה זו פוגעת באופן עמוק בביטחון הציבור ושלום גופו, ורשויות אכיפת החוק פועלות באופן מתמיד ויזום להילחם בתופעה ולהגן על ביטחון הציבור".
 |
 |
 |
| עו"ד חן בן חיים | עו"ד יובל זמר | עו"ד אבי עמירם |
