"כבוד השופטים, אני חף מפשע בתיק הזה ואתם עשיתם לי עוול".
כך קיבל הנאשם אבנר הררי את החלטת הרכב שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר הרשיעו אותו באישום המרכזי בתיק "מטענים למפורסמים" – ניסיון רצח הכדורגלן קובי מוסא.
מנגד – השופטים רענן בן יוסף, ציון קפאח ואירית קלמן ברום זיכו את הררי מהאישום המתייחס להנחת המטען שהתפוצץ ברכבה של הזמרת מרגלית צנעני (9 ספטמבר).
בשונה מהררי, הנאשם מספר 1 אבישי בן דוד הורשע בחמישה אישומים:
פיצוץ מטען חבלה במכוניתו של איש העסקים מאיר שמיר (8 דצמבר 2016).
פיצוץ מטען נוסף סמוך לביתו של איש העסקים שמיר (19 דצמבר 2016).
פיצוץ המטען במכוניתה של מרגול כעבור שבועיים.
ניסיון רצח הכדורגלן קובי מוסא באמצעות הטמנת מטען חבלה מתחת לרכבו.
במהלך המשפט הארוך נשמעו לא פחות מ-130 עדי תביעה והגנה, לנוכח הכפירה של הנאשמים.
תיק קובי מוסא: תחבולות ושפת סתרים
לאחר שהמשטרה גילתה כי מסרוני איום שנשלחו למרגול אחרי הפיצוץ נשלחו מטלפון ישן השייך לבן דוד, החל אחריו עיקוב משטרתי, מ-1 ועד ה-17 בפברואר 2017. העיקוב הסתיים כאשר בן דוד נעצר בחניון אצטדיון הכדורגל של קבוצת עירוני רמת השרון, שניות אחרי שהניח מטען מתחת המרצדס השחורה של מוסא.
במקביל נחשפה בבניין מגוריו של בן דוד בראשון לציון מעבדת חבלה ובה מטען מוכן להפעלה, דומה לזה שהופעל בשאר זירות הפיצוץ.
ראיות די-אן-איי קשרו את בן דוד למטענים.
בפרשה זו של הטמנת המטען למוסא, הררי הורשע בצוותא עם בן דוד, על סמך ראיות נסיבתיות של פגישות וקשר טלפוני בין השניים בשבועיים שקדמו להנחת המטען. בשבועיים אלה, בן דוד היה תחת עיקוב בזמן שערך סיורים ותצפיות על ביתו של מוסא ובאצטדיון ברמת השרון.
בשלב זה הטלפונים של בן דוד והררי היו בהאזנה נוכח הקשר הקרוב בינהם.
השופטים בן יוסף (אב בית הדין), קאפח וקלמן-ברום שללו את טענת סנגוריהם של הנאשמים, לפיה הקשר נבע מעבודתו של בן דוד בחנות הירקות של הררי בהרצליה. הם אמנם לא התעלמו מהפער הניכר בעוצמת הראיות נגד הררי לזו שנגד בן דוד, אך בחרו להרשיע גם את הררי בפרשה זו, כאשר הרכיב הלא מוכרז של ה"מוניטין" ממלא כנראה תפקיד מרכזי בהרשעה.
"הראיות נגד נאשם 1 (בן דוד) ברורות וחזקות. הנאשם נתפס בזירת הנחת המטען (במכוניתו של מוסא)", כתב השופט בן יוסף, "לעומתו נאשם 2 לא היה בזירה… אין ראיה כי נאשם 2 אחז או אף ראה את המטענים שהטמין נאשם 1. כך נאשם 2 גם לא נצפה על ידי יחידת העיקוב באצטדיון… התביעה מבקשת ללמוד על שותפותו במעשה משיחות הסתר".
השופט קאפח כתב על זה: "הנחת המוצא הינה כי אין די בשיח טלפוני אפוף קודים, או במפגשים אשר תועדו (במצלמה בחנות הירקות, ז"ק) ובהם מסתודדים הררי ובן דוד… הקושי מתעצם שעה שבן דוד פעל גם כאיש ביצוע של אחרים… אשמתו של נאשם מס' 1 הוכחה באמצעות ראיות ישירות. הקושי היה בהוכחת אשמתו של נאשם 2… עם זאת, אני מצטרף לחוות הדעת כי נמצאו ראיות נסיבתיות המבססות את הנטען כלפי הררי, ועיקרן האינטראקציה בין הררי לבן דוד בתכוף לפעילות בן דוד".
השופטת קלמן ברום הוסיפה: "במהלך שמיעת ההוכחות הצטיירה דמותו של הררי כנאשם מתוחכם, זהיר, נעזר בתחבולות ושפת סתרים".
לדברי השופטים, לרועץ עמדה להררי העובדה שלא שיתף פעולה "ולא סיפק גרסאות מזכות שנתנו מענה סביר לקשר ה'עסקי' בינו לבין בן דוד. די בשיחות בקודים ובהסתודדויות, בתכוף לסיורים של בן דוד (אחר קובי מוסא, ז.ק) כדי להקים מארג ראיות נסיבתיות אשר לא ניתן לגביו הסבר מזכה", כתבה השופטת.
לפי קביעת השופטים, בניגוד למצג הנטען, בן דוד לא עבד בחנות הירקות של הררי, והחנות שימשה אותו רק כבסיס יציאה ל"גיחות המבצעיות" ולתצפיות על ביתו של מוסא ובאצטדיון, כהכנה ותכנון הפעולה במשך שבועיים.
בזמן הפעילות המבצעית, ציינו השופטים, בן דוד נהג להשאיר את הטלפון שלו בחנות, וכשחזר מהתצפיות נהג להסתודד עם הררי. "הנאשם מס' 1 הקפיד במהלך פעילותו העבריינית על הפסקה סלולרית תוך השארת הטלפון בביתו או בחנותו של הנאשם מס' 2", כתבו השופטים. בשובו, "הנאשמים נצפו יוצאים להסתודדויות".
את הפאזל השלימו השופטים בשיחות טלפון שהוקלטו בין השניים במהלך אותה תקופה של שבועיים. באותן שיחות הררי ובן דוד משוחחים על מכירת "תותים" ללקוחות ופעילות מסחרית לכאורה, אך השופטים השתכנעו – כתוצאה מהמגע ההדוק ביניהם ומפעילות ההכנה והתצפית האינטנסיבית של בן דוד במקביל על מוסא – כי שיחות הקוד עסקו למעשה בתוכנית לפגוע בכדורגלן.
הכרעת הדין מפרטת את השיחות שנערכו בין השניים.
כך למשל לגבי 1 בפברואר 2017, תחילת העיקוב המשטרתי. לאחר השעה 10:10 הגיע בן דוד לחניון באצטדיון ברמת השרון… אחרי חצי שעה, התקשר בן דוד להררי ומסר כי היה "אצל החבר". כעבור שעה, בן דוד מגיע לחנות בהרצליה, שם הם תועדו מסתודדים בחניון.
ב-5 פברואר בירר הררי עם בן דוד בטלפון: "מה קורה עם התותים?".
תשובת בן דוד: "היה יבש", וגם: "לא עשו קטיף בגלל הקור".
בשיחת טלפון אחרי תצפית באצטדיון דיווח בן דוד באותו היום כי "הבחור שלך הגיע בלי המשאית".
השופט בן יוסף קובע: "ברור כי השניים מדברים בשפת קוד כששניהם יודעים על מה הם משוחחים…".
יום למחרת, בן דוד היה שוב בפעילות באצטדיון והררי שוחח עמו לאחר מכן.
"עוד פעם העובד שלך דפק ברז, הוא בא לעבודה בלי האוטו", דיווח בן דוד.
בסיום השיחה הררי מוודא: "מחר תלך להביא תותים בבוקר מוקדם?".
חולף עוד יום, ולפי דוח ההאזנות, הררי מאיץ בבן דוד "לסיים את העבודה… אני צריך להעיף אותו מהר משם", וגם, "כפרה עליך דחוף לי מאוד, הבן זונה הזה אין לי כבר כוח בשבילו".
יום לפני הנחת המטען דיווח בן דוד להררי על כך ש"ניסה ארבע פעמים לבצע משלוח גדול" לגברת כלשהי.
שוב, לפי קביעת השופטים, "ברור מתוכן השיחה ומפעילות הנאשם בן דוד באותו יום על פי דו"חות העיקוב, כי השניים משוחחים בשיחת קוד על פעילותו של נאשם 1 בהקשרו של קובי מוסא… שיחה זאת מלמדת באופן חד משמעי שהשניים שותפים במהלך שמטרתו להשלים משימתם להניח מטען במכוניתו של קובי מוסא ואין אפשרות אחרת".
משהיותיו הקצרות של בן דוד בחנות של הררי סמוך לפעולות המעקב, ומשיחותיהם התכופות, השופטים הגיעו למסקנה, כי הררי מתואם עם בן דוד בפעילות היחידה המעסיקה את בן דוד באותם ימים. גם כאשר השניים דיברו על חוב לספק, השופטים סבורים כי "ברור בעליל כי אין מדובר בתשלום על תותים".
בן דוד צוטט באחת השיחות: "זה הדד ליין שלו האחרון, אם הוא לא יביא את הכסף של התותים הבן זונה הזה, נגמר הסרט שלו".
השופטים סבורים בהכרעת הדין כי מדובר בדפוס בו "הנאשם מס' 1 מתכנן עם הררי ומדווח על פעילותו העבריינית. דפוס הפעולה חזר על עצמו, פגישה בחנות, הכנה לפעילות העבריינית, הפסקה סלולרית ודיווח לאחר הפעולה תוך שימוש בקודים מעולם התוכן של חנות הירקות".
תיק מרגול: יש תחושת בטן, אבל אין שיחות מוקלטות
ההבדל מבחינה ראייתית בפרשה הזו הוא, שבתקופה שקדמה לפגיעה ברכבה של צנעני (כחודש לפני ניסיון הפגיעה במוסא), לא היו האזנות על הטלפונים של הנאשמים או פעולת עיקוב. גם כך לפי הכרעת הדין, הראיות הקושרות את בן דוד "חד משמעיות", אך אין ראיות כאלה כלפי הררי.
"מרגול" ששידרה תוכנית יומית ברדיו לב המדינה, לא השמיעה שירים מהדיסק של הררי, שקיווה לפרגון בהקשרים חיוביים יותר של מוסיקה.
הררי עצמו העיד בכתבת יומן בערוץ 11, אליה רואיין שלושה ימים אחרי פיצוץ המטען ברכבה של הזמרת , כי "יכול להיות שיש אנשים שרוצים להעביר מסר למישהו, אתה מבין? פשוט קצת התעוררות… יש שדרני רדיו שהם צריכים להבין… הם צריכים לזכור מאיפה הם באו… היא היתה פעם זועקת לשמיים על אפליה שלא משמיעים אותה… והיום היא שכחה מאיפה היא באה…".
לדברי השופטים, העובדה שהררי התראיין בגלוי עם ההסבר הזה, אינה מחזקת את החשד נגדו, אלא להפך. עם זאת, לדברי השופטים, קיימות עובדות אחרות היוצרות "תחושת בטן שיפוטית" המעוררת "חשד כבד" כלפי הררי.
כך למשל, שיחת הטלפון הראשונה שעשה בן דוד לאחר ה"הפסקה הסלולרית" בשעה המקבילה להנחת המטען, היתה אל הררי. על פי מחקרי התקשורת, אחרי שעה קלה הם גם נפגשו, ובהמשך אותו יום לאחר פגישתם, שלח בן דוד מסרוני איום לטלפון של צנעני כחיזוק לכאורה לאיום המטען.
השופטים ציטטו את העד בוקי נאה, שהגיש גם הוא תוכנית רדיו בתחנת "לב המדינה", והעיד על פניות של זמרים ומקורביהם שפועלים בדרכים שונות לקדם השמעת שיריהם בתוכניות – גם בדרך של איומים בוטים. להבהיר, כי התרחיש אינו מופרך.
על פי עדותה של צנעני, הררי התקשר אליה כשבועיים לפני האירוע וביקש ממנה להשמיע את שיריו בתוכניתה. היא לא עשתה כן, הגם שלא דחתה אותו במפורש.
"אין כל ראיה לאינטראקציה בין הררי לבין בן דוד בימים ובשעות שקדמו להנחת המטען. עוד יש לזכור כי לשיטת התביעה, בן דוד שימש איש ביצוע גם של אחרים", הזכיר השופט קאפח.
ואילו השופט בן יוסף הבהיר כי "התביעה הוכיחה שהררי היה חדור מטרה ואובססיבי לעניין זה (השמעת שיריו, ז"ק) ופעל להשגת המטרה, אך מניע חזק ככל שלא יהיה – אין בו די לבדו כדי לשכנע שנאשם 2 היה שותף או 'מזמין' המעשה… שלא כמוכח בפרשת קובי מוסא, אין קשר טלפוני אינטנסיבי בין שני הנאשמים לפני הנחת המטען, והתביעה לא הציגה ולו שיחה טלפונית אחת בה שהשניים עוסקים בסוגיה, אם כי אפשר שלא היו האזנות לנאשמים בשלב זה… אין כלל הראיות עולות כדי הוכחה מעבר לכל ספק סביר".
את הררי מייצגים עורכי הדין צ'רלי סבג, איתן סבג ואלון דווידוב. את בן דוד מייצג עו"ד שי רודה.
עו"ד דוידוב מסר בתגובה להרשעתו של הררי בפרשת קובי מוסא: "אני סבור כי בית המשפט הלך רחוק מדי כשאימץ את התזה של התביעה, לפיה הררי שלח את בן דוד לבצע את הנחת המטען. הראיות היחידות הן מספר שיחות טלפון לכאורה המדוברות בקודים, כאשר המאזין התמים לא יבין במה מדובר, אלא אם כן נוסכים בתוכן משמעויות שלא היו בהן מלכתחילה, ואלה ילובנו בערעור לבית משפט העליון. הכרעת הדין אף לוקה בחסר משמעותי, בכך שלא נערך דיון ביסודות עבירת ניסיון הרצח. המטען מתחת רכבו של מוסא הוא הרביעי שבן דוד הניח, ולמרות זאת בשלושת האירועים הקודמים, לא יוחס לו ניסיון רצח, אלא עבירה של ניסיון לחבלה בחומר נפיץ. בית המשפט לא אבחן מה באירוע הזה הוא ניסיון רצח, שלא יוחס בנסיונות הפגיעה נגד מאיר שמיר ומרגלית צנעני".
מה 40 שנה לא הספיקו לו?!?