צעיר שפתח תיק עוסק-מורשה עבור אביו לא שילם מס ולא הורשע

שתף כתבה עם חברים

רשות המסים דרשה להטיל אחריות פלילית על הנאשם שהיה בן 18 כאשר שימש איש קש עבור אביו, ולא הגיש דוחות. השופט בנג'ו נעזר בפסוק מהמקורות: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה"

"הכתמת שמו של בחור צעיר בתחילת חייו היא תוצאה קשה" (אילוסטרציה: Rene Böhmer מאתר unsplash)

חסן חוסרי מחיפה היה בן 18 ושבוע כאשר נרשם בהשפעת אביו כ"עוסק מורשה" בתחום המשלוחים ופתח תיק במע"מ. בתוך זמן קצר הוא הסתבך ולא הגיש במועד שבעה דוחות מע"מ בשנים 2017-2018. בשל כך הוגש נגדו כתב אישום.
אביו, אסמעיל חוסרי, הועמד גם הוא לדין למרות שלא נרשם פורמלית כבעל העסק. האבא הודה שדאג שהעוסק המורשה יירשם על שם הבן, כי הוא היה מסובך בחובות. לפי כתב האישום של רשות המסים, האב ובנו שימשו מנהלים פעילים משותפים.

האבא הגיע להסדר טיעון לפני מספר חודשים. התובעת של מע"מ אישרה כי סכום המחדל "צנוע" וחוב המס עמד על 70 אלף שקל, ממנו קוזזו 30 אלף שהאב שילם במהלך המשפט. האב הורשע בעבירות המע"מ בהיותו מנהל בעסק ונשפט למאסר על תנאי.
רשות המסים ביקשה להרשיע גם את הבן חסן, כיום בן 24, עקב אחריותו כ"עוסק המורשה" הרשום בפועל. מנגד, הסנגור עו"ד ראמי חזן ביקש שהתיק נגד הבן יסתיים בלי הרשעה – בקשה שנתמכה גם על ידי שירות המבחן – בטענה שהבן היה איש קש לאביו. זאת למרות שבכתב האישום המתוקן הודה כי שימש מנהל פעיל בצוותא.

עו"ד חזן מהסנגוריה הציבורית אמר כי חסן "היה בן 18 וכמה ימים כאשר פתח את התיק במע"מ. כל בן היה חותם עבור אבא שלו, מבלי להבין על מה". לדבריו, הבן שילם מחיר כבד על קריסת העסק, הסתבך בחובות של מאות אלפי שקלים מאחר והעסק נרשם על שמו, ונכנס להליך פשיטת רגל. "חבל להרוס את החיים לבחור כל כך צעיר עקב הרשעה פלילית", טען הסנגור.

שירות המבחן תמך כאמור בביטול ההרשעה, מאחר שהבן רשם את תיק העוסק כדי לרצות את אביו עמו הוא מתגורר לאחר גירושי ההורים. לפי התסקיר, האב צבר חובות רבים ושיכנע את הבן לרשום עסק על שמו, אך הבן לא היה מעורב בניהול.
תובעת מע"מ לא השתכנעה וביקשה כי הבן יורשע בעבירות מע"מ פליליות בצוותא לצורך הרתעה, בשל תדירות התופעה של תיק הנפתח על שם אחד ומנוהל על ידי אחר.

השופט שלמה בנג'ו מבית משפט השלום בחיפה דחה את עמדת התביעה: "המשפט אינו אטום למציאות החיים. מדובר בבחור צעיר, שאביו רשם את העסק על שמו, ובשל עניין טכני זה, כל מחדלי האב נזקפו לחובת הבן".
השופט ציטט את הפסוק הידוע מספר ירמיהו: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה", אך הוסיף את המשך הפסוק בו הבהיר הנביא כי "כל האדם האוכל הבוסר תקהינה שיניו", ופסוק אחר מהמקורות בו נאמר "בן לא יישא בעוון אב, ואב לא יישא בעוון בן".

לפי השופט בנג'ו, גם במשפט הפלילי עקרון האחריות האישית הוא עקרון יסוד. לבן אחריות מעצם רישומו כבעל העסק – ואולם במהלך ההליך התברר כי מדובר ברישום טכני שרק הוביל להסתבכותו של הבן.
לדברי השופט, "במקרה החריג, לא יפגעו שיקולי הרתעה וענישה, אם תבוטל הרשעתו בדין של הבן המשלם מחיר בעיקר בשל מחדלי אביו. הכתמת שמו של הנאשם שהינו בחור צעיר, בתחילת חייו, בהרשעה פלילית, שעלולה לפגוע בהמשך תעסוקתו, היא תוצאה קשה. זהו מקרה ראוי להימנעות מהרשעת צעיר שכל עתידו לפניו, וכל חטאו היה בריצוי אביו ופתיחת התיק על שמו".
בסיכום, בית המשפט חייב את הבן בקנס של 20 אלף שקל בעשרה תשלומים כדי לפצות על אחריותו לנזק שנגרם לקופת המדינה.
הבן חויב גם בשירות של 150 שעות לתועלת לציבור (של"צ) – וכל זאת ללא הרשעה.

 

השארת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *