השופט תומר שלם בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב נדרש להכריע בתובענה כספית להשבת 139,685 שקל, שהגישה אישה נגד אחותה, בטענה שמימנה מכיסה את הוצאות מחייתה והטיפול באמם המנוחה.
התובעת והנתבעת הן שתיים משלוש בנותיה של המנוחה, שהלכה לעולמה בשנת 2020. על פי צוואת האם, שתי האחיות הן הזוכות הבלעדיות בעיזבון, בעוד שהבת השלישית לא נזכרה בצוואה.
בשנת 2013 נמכרה דירת האם בתל אביב לצורך מימון צרכיה הרפואיים, ובמקומה נרכשה דירה זולה יותר בחולון.
לטענת התובעת, הפער בין התמורות, גם בצירוף קצבאות הביטוח הלאומי, לא הספיק לכיסוי הוצאות האם, והיא ובעלה מימנו גרעון של מאות אלפי שקלים.
התובעת, שיוצגה על ידי עורכי הדין אורי ויזנברג ומיכל דה מונטה אליהו, טענה כי נשאה לבדה עם הוצאות האם, הן בחייה והן לאחר פטירתה, וכי היא זכאית להשבת מחצית מהגרעון מאחותה.
לטענת האחות, מימון ההוצאות בוצע בין היתר באמצעות שתי הלוואות:
האחת, הלוואה בסך 150 אלף שקל שניטלה בשנת 2016 והובטחה במשכנתא על דירתה שלה.
השנייה, הלוואה בסך 50 אלף שקל משנת 2018, שניטלה במשותף על ידה ועל ידי האם.
זאת בקיזוז דמי השכירות שקיבלה התובעת לאחר פטירת האם מהשכרת הדירה בחולון.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד בועז לביא, דחתה את הטענות מכל וכל. לשיטתה, אחותה עשתה בחשבונות אמן כפי הבנתה ורצונה, מבלי שהיא מודעת ו/או מעודכנת על פעולה כלשהי, ומאליו ברור שלא ניתנה הסכמה מצידה להוצאות המנוחה ונטילת הלוואות.
עוד נטען, כי התובעת נהנתה מכספי האם, השתלטה על הדירה בחולון, השכירה אותה וגרפה לכיסה את דמי השכירות, וכי לא הוצג כל הסכם, מסמך או ראיה לכך שהאם התחייבה להשיב סכומים כלשהם.
"המוציא מחברו – עליו הראיה", פתח השופט שלם את הכרעתו, והוסיף: "בנסיבות המקרה דנן, אין המדובר בנטל רגיל כי אם בנטל מוגבר".
השופט שלם הדגיש כי מדובר למעשה בטענות לחוב של העיזבון, אשר היה מקום לבררן עוד בחייה של האם: "תובענה כספית זו היתה אמורה להיות מוגשת כנגד המנוחה ועוד בחייה".
בית המשפט מנה שורה של טעמים לדחיית מרבית התביעה:
• שיהוי משמעותי – התביעה הוגשה כמעט שבע שנים לאחר תחילת התשלומים הנטענים, וכשלוש שנים לאחר פטירת האם.
• היעדר תיעוד – לא הוצגו מסמכים בסיסיים המעידים שהתשלומים בוצעו בפועל על ידי התובעת.
• גרסאות סותרות – התובעת בחקירתה שינתה את גרסתה בנוגע לשאלה האם אמן אישרה את ההשבה.
• היעדר הסכמה בכתב – לא הוצג כל מסמך המעיד על הלוואה, התחייבות להשבה או כוונת התחשבנות עתידית.
• הלוואות שלא הוכח ייעודן – כספי ההלוואות הופקדו לחשבון התובעת, ולא הוכח כיצד שימשו למימון הוצאות האם.
השופט: "דבר לא מנע מהתובעת להגיש את התביעה עוד בחייה של המנוחה, והיא אינה יוצאת ידי חובתה בצירוף קבלות בלבד".
פרטים וסיפורים נוספים – במדור משפחה >>
המלצה על עורכי דין לענייני משפחה >>
לצד דחיית עיקר התביעה, בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד, ביחס להוצאות מסוימות לאחר פטירת האם, ובהן תשלום פיצויים לעובדת זרה, שכר טרחת עו"ד והוצאות לצו קיום צוואה.
בסך הכול חויבה הנתבעת להשיב לתובעת 16,625 שקל.
על אף דחיית רוב התביעה, התובעת חויבה בהוצאות משפט מופחתות בסך 15 אלף שקל בלבד. השופט נימק זאת בין היתר ברצון שלא להחריף את הסכסוך המשפחתי המתמשך בין האחיות.
פסק הדין משגר מסר ברור: מי שמממן הורה, גם מתוך מסירות משפחתית, חייב לתעד, להסדיר ולהבהיר בזמן אמת האם מדובר במתנה, בהשתתפות או בהלוואה. אחרת, גם הוצאות אמיתיות וכבדות עלולות להיתקל בחומת הראיות, ולהידחות בבית המשפט.
